על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

ליטל שלום, את צודקת: המעברים והשינויים הללו לא קלים לילדים צעירים ובהחלט דורשים היערכות וחשיבה, אבל אני מניחה שאם הייתה אפשרות אחרת - למשל, להמשיך להסיע אותה לגן הנוכחי עד הקיץ, הייתם וודאי עושים זאת, וזה כנראה בלתי-אפשרי. לפיכך, נותר רק לסייע לה בתהליכי הפרידה והקליטה ולתת מילים ומשמעות לקושי שבוודאי יהיה לה. לעיתים הקושי נובע פחות מהמסתגלות לגן, אלא מהעובדה שגם ההורים בתקופות האלה פחות פנויים להכיל את הרגשות הקשים שמתעוררים או ללוות את התהליך מאחר ואתם תהיו עמוסים באריזה ובפריקה ולכן כל היערכות שלכם לנושא ותשומת לב לעיניין בהחלט יכולה לעזור. בהצלחה מיכל


נטלי שלום, ברור לגמריי שאתם לא יכולים לישון במצב כזה, אבל עם ילדים צעירים לפעמים נדרשת תקופה כזו כדי להחזיר את השינה למסלול, ואתם תדרשו לקום, ללטף ולהבהיר לו שאתם כאן לידו מבלי להוציאו מהמיטה או לתת משהו אחר פרט לליטוף ובקבוק מים. אין טעם בהדלקת האורות או בצעצועים, זה רק מעודד התעוררות. במצבים מסוימים יעיל שאחד ההורים יישן לידו על מזרן בימים הראשונים עד להרגעה. אני לא. יודעת מה גרם לזה להתחיל, אבל אם לא תגבילו את ההיענות זה לא יפסק. בהצלחה ולילה טוב, מיכל


שלום רב, העובדה שעליו להחזיר ולהתנצל לא הופכת את זה לנחלת הכלל, נסי לוודא עם המורה שאתם שומרים על דיסקרטיות רבה ככול הניתן. המסר שיש לך כאן עבורו, לגבי לקיחת אחריות על המעשה, ישרת אותו הרבה יותר מאשר חוסר התמודדות. זו בדיוק דוגמא למצבים שגם הילדים צריכים להבין שההורים שלהם לא תומכים בכל מעשיהם ושיש גבול שלא עוברים ביחסים חברתיים. נשמע שבנך סיפק לכם בהחלט הזדמנות לשיעור חשוב בהצבת גבולות ברורים. בהצלחה מיכל


שלום רב, אתה מתאר מצב עגום מאוד של יחסים שאותם בתך צריכה לשאת על גבה ואני רוצה לחזק אותך מאוד על הרגישות אליה במצב הזה. התופעה הזו, הקרויה לעיתים 'תסמונת הניכור ההורי' פוגעת מאוד בילדים ורק הבנה כפי שאתה מציג יכולה למנוע את זה. חשוב לומר לה שאתה ואימה אוהבים אותה מאוד ושניכם רוצים בקרבתה ושכל אחד מכם עושה כל שביכולתו להיות איתה ללא קשר ליחסים שקיימים ביניכם. מותר לה 'להנות' עם שניכם מבלי להרגיש שהיא פוגעת באחד מכם וזוהי מורכבות גדולה מאוד עבור ילדה צעירה. חשוב שהיא תשמע ממך שגם אימה עושה את זה בדרך שלה ושחוסר ההסכמה הזה בדיוק הביא אתכם לבחור לגדל אותה בנפרד ולא יחד. המשך ללוות אותה אל פתח הדלת, זה בהחלט חשוב לה ואתה כמבוגר יכול להצליח להתאפק ולא להגיב באופן דומה, "להתעלות" מעל זה. בהצלחה, מיכל


שלום רב, למרבה הצער כל קונסטלציה של מעברים בין בתים אינה מועילה לפעוטות בגילה של בתך. אני לא מכירה מחקר שהציג העדפה של סידור כזה על פני אחר, ולרוב מנסים להגיע להסכמה על ביקורים ללא לינה באחד הבתים, מרחיבים לסופי השבוע ורק בשלב השלישי בונים תוכנית הכוללת הסדרי ראייה כפי שמקובל אצל ילדים בוגרים יותר. הסיבה היא שעבור ילדים צעירים שעדיין רוכשים הרגלי שינה לעיתים קשה מאוד לבנות הרגלים נפרדים לשני מקומות. יחד עם זאת, מאחר ויותר חשוב שיהיה לה קשר קבוע ורציף עם כל אחד מכם, ושניכם חשובים לה במידה שווה, הרי שכדאי שתגיעו להסדר שבו הכי נוח לכם כדי שתוכלו לעמוד בו ולהקדיש לה את מלא תשומת הלב וההתייחסות כפי שאתם בוודאי רוצים. בהצלחה מיכל


דריה שלום, אני מניחה שההתרשמות שלך שבנך אינו משתלב חברתית קשורה לאופן בו הוא חווה את הכיתה שלו: לא מזמינים אותו לפעילות אחה"צ? האם הוא לא רוצה קרבת חברים? אני מציעה לערב את המחנכת, ובמידת הצורך גם את היועצת ופסיכולוגית בית הספר. חשוב להבין האם לחוסר ההשתלבות הזה יש גם ביטוי בחיי היומיום בבית הספר, בשיעורים ובהפסקות, ויתכן שקבוצה לטיפוח מיומנויות חברתיות תוכל לסייע לו. בהצלחה מיכל


שירה שלום, מידת המסוגלות של ילדים להתאים את עצמם לדרישות חיצוניות משתנה בין ילד לילד והינה תלויית מזג והקשר. ההבחנה שעשית בין מצב שהוא עם בני דודים/ללא - בני דודים נוספים, וכך בין ערב שבת/שאר ימי השבוע משקפת בדיוק את נושא ההקשר: כאשר יש תעסוקה נוספת, הוא מצליח להתאפק ולהתאים את עצמו, ובהעדרה קשה לו. זה מתקשר כמובן למה שציינת - מידת יכולתו לקבל גבולות והמצבים בהם הוא צריך הבהרה יותר ברורה של החוקים. אני מציעה להגדיר לו מראש מה מצופה ממנו בעת הארוחה, למשל "לשבת 15 דק'", ואז להיערך מראש לאפשרות שהוא יצטרך למצוא לעצמו עיסוק. להביא איתכם חפצים מתאימים שבהם יוכל להתעסק בהעדר בני דודים או טלוויזיה, וכך גם להגדיר לו : אתה תשב למשך רבע שעה ואחר כך תבנה בלגו. ציפיות ברורות הם חלק מרכזי מהעיניין, והיכולת שלכם להתאים את הסביבה לצרכים שלו ולמידת המסוגלות שלו מאוד תעזור כאן. בהצלחה מיכל


דוד שלום, תחילה ברצוני לחזק אותך על ההתבוננות הרגישה והאמפתית כלפי בתך: זיהית נכון והיא כנראה עוברת תקופה קשה שגורמת לה להסתגר. העובדה שהיא התחילה לישון בבית שלך הופכת את הפרידה שלכם למוחשית וממשית יותר, זה כבר לא משהו ארעי, וזה עושה את זה יותר קשה. אני מציעה להמשיך לחזר אחריה ולהתעקש על הזמן איתה, לעודד אותה לפעילויות משותפות ככול הניתן, כאלה שבהן שניכם נהנים וצוברים חוויות חיוביות יחד - הכוונה לא לאיזו חופשה מפוארת, אלא לרגעים אישיים ואינטימים כמו הליכה לגלידריה, רכיבה על אופניים וקריאת סיפור יחד, מצבים שניתן לשמר ביומיום באופן רציף שיעודדו אותה לביטחון בקשר איתך ולאהבתך הרבה אליה, כמו גם לסבלנות שלך להכיל אותה בכל דרך. אני מניחה שעם הזמן היא תצליח לדבר יותר, כאשר תרגיש שאתה באמת פנוי לשמוע ולהקשיב למה שהיא עצמה עוברת ולקושי שלה. כדאי לערב גם את יועצת בית הספר בעיניין הזה. בהצלחה רבה מיכל


טליה שלום, לא הבנתי מדברייך האם להרגשתך הטיפולים שניסו לסייע לבנך אכן עזרו, או האם האבחנה שכן קיבל סייעה לכם להבין אותו יותר, אבל לעיתים נדרשת הערכה מחודשת בהתאם לדרישות המצופות בכל גיל. אני מסכימה איתך שאם הוא אינו מצליח לעצור את הדחף לעכב את הקרוסלה למרות בקשה של חברה לגן עשוי להיות קושי בפרשנות החברתית וכדאי להבין גם מה הגננת עושה כדי לעזור לו. אם הייתם מרוצים מהטיפולים שקיבל, מוטב לחזור אליהן להתייעצות, ובמידה ולא אולי שווה לפנות מחדש. אני בטוחה שגם הוא חווה את המצוקה הגלומה בקושי לייצור חברויות משמעותיות וזה בהחלט לא קל עבורו. בהצלחה, מיכל


דרור שלום, הסדרים שנקבעים בהסכמים של הורות משותפת וברורים מאוד למבוגרים, לא תמיד ברורים עבור פעוטות צעירים. הקשר המצוין שכל אחד מכם ייסד עם בנך יאפשר לו בעתיד להבין את המורכבות יותר לעומק, אבל יתכן שכיום, בגילו הצעיר, זה עדיין מצב מבלבל. הוא לא 'רגיל' למציאות שבה שניכם, אתה וגם אימו, יכולים "להתקיים" במקום אחד, מבחינתו בכל פעם שהורה אחד נוכח זה כנראה בגלל שהשני לא "קיים" והמצבים הספורדיים האלה כנראה מבלבלים. בנוסף, המצבים שתיארת הינם רוויי-התרגשות ממילא, למשל סביב מסיבה או חגיגה וכנראה שגם כן מוסיפים למתח. בהנחה שהיחסים של שניכם עמוקים וטובים איתו, ושאתם משתפים פעולה בצורה טובה כדי לדאוג לרווחתו, אני בטוחה שככול שיגדל יצליח לגשר על הפער הזה במורכבות וליהנות מנוכחות שניכם גם יחד. אני מציעה בינתיים לנסות להכין אותו כל שביכולתכם, ולהסביר במילים את המתרחש ואת הצפוי לבוא - מחר ניפגש במסיבת חנוכה בגן, גם אני וגם אימא נהיה שם יחד, ואולי זה יהיה קצת מבלבל בהתחלה, אבל לשנינו חשוב לחגוג איתך את החג. בהצלחה, מיכל


שלום רב, פחד מפני מפלצות אינו שכיח בגיל 11, בגילה מרבית הילדים מבינים לגמריי שמפלצות הן יציר דימיונם הפרטי, ומצליחים להפריד את הדמיון מהמציאות. לפיכך, אני מניחה שהיא נאחזת באמירה הזו על מנת לגייס התייחסות לפחד שלה שקיים, אך הוא כנראה מורכב מעיניינים אחרים לגמריי, שהינם תואמי גיל. לא ציינת עד כמה מדובר בילדה שמתמודדת עם חרדות או עם קשיים אחרים, אבל אני חושבת שהעובדה שהיא נאלצת לישון אתכם בהכרח מפריעה גם לה, ומאותת על תחושת מצוקה. אני מציעה לפנות להתייעצות מקצועית, אולי בתור התחלה עם יועצת בית הספר שתנסה לחשוב אתכם על התפקוד שלה בשאר תחומי החיים ותעזור לכם לפנות למטפל באיזור המגורים שלכם. בהצלחה מיכל