על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

מיטל שלום, נשמע לי שבהחלט כדאי להתייעץ עם קלינאית תקשורת התפתחותית שתדע להתרשם האם יש ירידה בשמיעה וכן לגבי הפער בין ההבנה להבעה שלו. יחד עם זאת, את לא אמורה לאפשר לו להרביץ לך: גם אם הוא מתוסכל מאוד אין סיבה שהתוקפנות תופנה אליך באופן הזה, זה לא לטובתו. נסי לאחוז אותו בעדינות ולעצור אותו - אתה כועס אבל אימא שומרת שלא תרביץ. בהצלחה, מיכל


שלום רב, הניסיון להצחיק הוא דרך להסתת תשומת הלב אליו, ולעיתים היא יעילה ומותאמת - הומור הוא אמצעי נהדר. עדיין, הצורך או הרצון לפגוע באחרים לשם כך הוא לא משהו שתאפשרו לו כמובן. נשמע שהוא זקוק לגבולות ברורים לגבי מה מותר ואפשרי ומה פוגע, וצריך לעזור לו בחיזוק התנהגויות חדשות, מייטיבות ופרו-חברתיות, כדי שזה יקרה. בהצלחה, מיכל


אולה שלום, הרבה תכנים רגשיים שלא מקבלים מענה ביום יכולים להופיע בלילה ולתקוף את התת-מודע. מחשובת רעות, רגשות אשם, פחדים ועוד - כולם זקוקים לאיוורור ולמענה בעת עירות כדי שלא יפריעו לשינה. בחודשים אלה של מלחמה ומתח גדול בקרב כל המבוגרים שסביבה לא צריך להיות חשופה לתכנים מפחידים, המציאות מפחידה ומאיימת וילדים מגיבים לזה. כדאי להתייעץ עם הגננת שלה לגבי מה עובר עליה במהלך היום מבחינה רגשית וחברתית בגן ולנסות לחשוב יחד על פנייה למענה מקצועי מתאים. בהצלחה, מיכל


שוש שלום, סיומו של טיפול פסיכולוגי לא קשור רק ל'סימפטומים', יתכן מאוד שהפסיכולוג הרגיש שהטיפול נעצר בטרם עת, שאולי חלק מהתסמינים חלפו - וטוב שכך, אבל שהעבודה הנפשית/רגשית עדיין בעיצומה ושהילד צריך עוד זמן כדי להשלים את התהליך שהתחיל. אני מניחה שכשאת כותבת - "לא אהב את הרעיון" כנראה שהיו מחלוקות ביניכם, וזה בסדר שהחלטתם מבחינתכם לעצור, אבל יתכן מאוד שהוא חשב אחרת, אולי האמין שבעבודה משותפת נוספת בנך להתמודד טוב יותר בעתיד. בהצלחה, מיכל


אולגה שלום, התופעה של התעוררויות בלילה שכיחה בגיל הרך, אולם יש הבדל בין 'סיוטים' שהם תוצאה של חלומות מבהילים שאותם הילדים יכולים לשחזר וזוכרים אותם בבוקר, או מסוגלים לבוא לעזרה אל מיטת ההורים, לבין 'ביעותי לילה' שאותם ילדים רבים לא זוכרים כלל ובמקרים חמורים אף יכולים לשוטט בבית או לצאת ממנו כשהם ישנים לחלוטין. שני הסוגים מושפעים ממצב רגשי וגוברים בעת מתח, אולם לסוג הראשון לרוב נילווית מצוקה רגשית נוספת ועם זה כדאי לפנות לעזרה, בעוד שהסוג השני, שהוא יותר 'נוירולוגי' לרוב חולף מעצמו. בהצלחה, מיכל


דנה שלום, העובדה שבתך החלה תהליך טיפולי משמעותי שמייטיב איתה היא הישג חשוב וכל הכבוד על ההחלטה הזו. אך האם התהליך הטיפולי צריך להתרחב גם לאימוץ של כלב, זו כבר שאלה הרבה יותר רחבה בגלל כל המשמעויות שציינת והעובדה שבני המשפחה "זורקים" עלייך את האשמה היא כמובן לא הוגנת. לך יש את מערכת השיקולים שלך שהם אינם מודעים לכולם, ובצדק. אני מניחה שזה קשור בהרבה מחירים מההיסטוריה המשפחתית, ואת יכולה לגמריי להחליט שזה לא מתאים לך ולהרגיש נוח עם זה. יחד עם זאת, לתהליכים מעין אלה אכן יש לפעמים כוח מרפא, שיכול גם להפתיע. אני מציעה להתייעץ עם המטפלת של בתך בעיניין: היא מכירה אותה ואת המצב בבית, וסביר שיהיו לה תובנות לגבי רמת ה"נחיצות" של החלטה כזו, וכן הצעות לגבי תהליך טיפולי זוגי, גם אם כזה שאת מגיעה אליו בלי בן הזוג. יתכן ותהליך כזה יוכל לעזור לך בקבלות ההחלטות ששמות את הצרכים שלך במרכז, ולא של האחרים, וזו מתנה חשובה ביותר עבור עצמך בגיל 50. בהצלחה מיכל


מאיה שלום, יותר מאשר פרשנות חברתית שגויה, את מתארת תגובות של פגיעות גבוהה אצל בתך שחווה עלבון וחשה חשופה או חסרת הגנה כאשר אתם צוחקים. האופן שבו הקדימה ואמרה לך ב'סוד' שהיא צפויה להרגיש כך משקף את הרגישות הגבוהה שלה אבל עוד יותר את רמת המודעות הגבוהה לעיניין . אני מניחה שמצבים אלה מוכרים לכם מעוד הקשרים: למשל חשש מוגבר מפני דחייה חברתית או במצבים של חוסר אונים. ההחלטה אם לפנות לטיפול רגשי קשורה למידה בה העיניין מפריע לה ביומיום ומנהל את החיים החברתיים והרגשיים שלה. לדוגמא, אם בגלל חשש זה היא לא תסכים לשחק אתכם או עם אחרים זה כמובן מחיר גבוה מאוד ובהחלט כדאי לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל


ליאן שלום, יש לא מעט ילדים בני גילו שחוששים מעשיית הצרכים, לעיתים החשש הוא מעצם ה'פרידה' של קקי מהגוף, ולעיתים מעצם הנפילה שלו אל תוך האסלה. יש ילדים אצלם העיניין קשור גם בפחדים נוספים או במצבים נוספים בהם הם נמנעים. הישבנון אכן עוזר כיון שמעניק תחושה של בטחון רב יותר כשהרגלים נטועות על המשטח. אני מציעה לא להכריח או לאלץ אותו, אבל בהחלט לדבר איתו על הפחד ולנסות להבין, וכן לתת לו הזדמנויות להתרוקן בבית באופן סדיר, למשל בבוקר או אחרי הגן/לפני השינה כדי להפחית את המצבים בהם יאלץ להתאפק. כמו כן כדאי להציע/לבקש מהגננת להביא ישבנון גם לגן - זה עשוי לעזור. המטרה לא צריכה להיות 'מקומות ציבוריים', אלא הרחבת החופש שיש לו להתמודד. בהצלחה מיכל


שלום אביה, קודם כל חשוב לי לומר שהאופן בו את מתארת את הקשר היפה שיש בינך לבין הילד מאוד מרגש ומשמח, וכך גם העובדה שאת חושבת איך להיטיב איתו ולעזור לו בוודאות תורמת לו - אז גם כל הכבוד על זה! ועכשיו לעצם העיניין: ילדים צעירים לומדים בתוך המסגרת החינוכית את החוקים להתנהגות חברתית, איך להתנהג, איך להגיב ואיך להתנהל. אבל הלמידה שלהם מושפעת מהרבה דברים נוספים, שחלקם לא קשורים במסגרת. למשל - הטמפרמנט שלהם, יכולות הוויסות שלהם, קשיי ההתפתחות שלהם, היחסים שלהם עם ההורים ועוד. העובדה שהוא מגיב כך לא הופכת אותו ל"ילד רע", אלא לילד שצריך יותר עזרה כדי ללמוד ולהתפתח ולהצליח להתאים את עצמו למסגרת. בחינוך ובגידול ילדים, שזו המשימה הכי גדולה של בני האדם, אין גישה "אחת" נכונה, לכל ילד מתאים משהו אחר, וזה תלוי במי הוא ומי המבוגר שמגדל אותו. אם את מרגישה שהקשר שלכם עמוק ומשמעותי, אל תהפכי את זה למשהו אחר. את בהחלט צריכה ויכולה להמשיך לפנק אותו, לחבק ולהשקיע כדי שהוא יקבל אהבה וחום שהוא צריך. מאידך, כדאי לא לאפשר לו להרביץ לך כי זה לא לטובתו: ילד קטן מאוד נבהל כשהוא פוגע במבוגר משמעותי לו, וצריך למנוע את המצב שבו הוא ירגיש ילד רע/מאכזב/פוגע וכדומה. כדאי במצבים האלה דווקא לקרב אותו ולהגיד לו ששומרים עליו כדי שלא יתפרע, להגיד לו שעוזרים לו להירגע. ויחד עם זה, בהחלט יתכן שהוא והוריו צריכים עזרה מקצועית וזו תהיה המלצה טובה להפנות אותם למישגם תוכל להנחות אתכם כצוות. בהצלחה, מיכל


שלום יהודה, פעמים רבות ילדים צעירים מקשיבים הרבה יותר לאחים שלהם מאשר להורים, מבחינתם הם 'סמכות' הרבה יותר 'נחשבת'... אני מציעה לדבר עם המתבגרת על כך ולחשוב איתה יחד איך ההערות שלה יכולות לרתום את הקטנים לעשייה ולשותפות בבית, אחרי הכל היית רוצה להעניק לה את התחושה שדעתה נחשבת ומשמעותית, כך היא תוכל להסתמך על עצמה יותר ולהרגיש בעלת-ערך ותרומה בבית, וזה אכן חשוב. אולי אפשר לחשוב איתה יחד איזה דברים חשובים לך ולהתחיל בהם? בהצלחה, מיכל


יפית שלום, ילדים בני חמש לא אמורים לכתוב אותיות ומספרים או ללמוד תרגילי חשבון. הם אמורים לשחק, לייצור, לבנות, לדמיין ולצייר, ובעיקר ללמוד מיומנויות רגשיות שיעזרו להם בלמידה בהמשך כמו איפוק תגובות, הארכה של סף התסכול, יכולת לחלוק ולהמתין וכדומה. העובדה שבחלק מהגנים מנסים ללמד ילדים צעירים מיומנויות למידה שמיועדות לגיל בית הספר פוגעת בילדים שעדיין לא בשלים לכך וגורמת להם תחושת נחיתות מיותרת. אני ממליצה לא להאיץ תהליכים ולתת לילדה להתפתח בקצב שמתאים לה, להרבות במחמאות על ההישגים שלה ולעודד אותה למשחק חברתי וליצירה. אם מהלך ההתפתחות שלה תקין, בבוא העת היא תצליח ללמוד. בהצלחה, מיכל


שלום מריאנה, תוקפנות וביטויים של אלימות הם פעמים רבות תוצאה של מצוקה נפשית ושל רמת חרדה גבוהה. לעיתים ילדים במצבים האלה לא מעוררים אמפתיה כי הם נראים חזקים ובעלי יכולת שליטה, אבל כדי שילדה צעירה תאיים כך בגן ובבית היא צריכה להרגיש רע מאוד. לפיכך, גם אם הצבת גבולות ברורים היא חלק מהמענה שהיא צריכה - זה כמובן לא סביר שתשליך כסאות בגן, הרי שזה רק חלק מהעיניין, כי המטרה האמיתית תהיה להבין מה גורם לה להרגיש כל כך פגועה וסובלת. מציעה להתחיל את ההתייעצות עם פסיכולוגית הגן ולחשוב על המענים המתאימים עבורה ועבורכם כהורים. בהצלחה, מיכל