על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום יפעת, ילדים, וגם מבוגרים, שונים זה מזה בסף הסבילות שיש להם לגירויים חושיים שונים. כמו שיש הבדלים בטעם - מי שאוהב חריף או מטובל ומי שלא, וכן הבדלים בסף התחושה - מי שאוהב מגע חזק ומי שלא, כך יש הבדלים במידת הסבילות של קולות וצלילים, ובתוך זה גם מוזיקה. מכיון שלא ציינת שלבנך הייתה רגישות חושית לצלילים מאז ומתמיד - וזה משהו שבקלות אפשר להבחין בו אצל תינוקות ופעוטות, יתכן והתגובה שלו הייתה להמולה ולהתרחשות שהיו כרוכים באותו אירוע יומהולדת ספציפי. מרוב בהלה הוא לא הצליח לומר משהו נוסף פרט לעובדה שהרעש מפריע לו ולאחר מכן לבכות מאוד. הוא וודאי ראה את האכזבה שעל פנייך והגיב גם לזה. אין צורך להסיק מזה מסקנות גורפות על בעיות נפשיות קשות שיש לו, אבל יתכן וכדאי לעזור לו לפעמים הבאות על ידי כך שמגיעים מוקדם, עוד לפני שהמוזיקה וההמולה גוברים, ולתת לו להתרגל לסיטואציה בטרם המסיבה מתחילה. כמו כן עוזר כאשר לו-עצמו ניתנת שליטה על עוצמת הסאונד ובודקים עד איפה נעים לו. בהצלחה מיכל


ליה שלום, נשמע לי שאת דיי מבינה את המקור לקושי: בתך לא רגילה לחלוק או לוותר או להתפשר וכל מצב של עימות עם המציאות בתחום הזה מעורר בה מתח ומצוקה. אחים הם הזירה הטובה ביותר לאימון ביחסים חברתיים כיון שילדים מחוייבים להתחלק עם האחים שלהם על משאבי הזמן ותשומת הלב של ההורים שלהם ולכן ממש לא כדאי לוותר על ההזדמנות הזו. שנת הלימודים בגן חובה היא הזדמנות מעולה ללמידה של התמודדות עם תסכול ועם דחיית סיפוקים ואלו הם היבטים מרכזיים בהתפתחות נפשית וביכולת להסתגל. בהצלחה מיכל


נועה שלום, ישנם פעוטות עם רמת רגישות רבה יותר מפני אחרים, אבל העובדה שהוא מסוגל להמשיג את זה ולדבר על זה משקפת הבנה ועל כן הינה האמצעי להתמודדות. נסו להכין אותו למפגשים עד כמה שניתן, למשל: "הערב כשנבקר את סבתא תהיה שם הדודה שלי נחמה שאתה בטח כבר לא זוכר כי פגשת אותה מזמן כשהיית תינוק ואולי בהתחלה תיבהל ממנה". ברור שלא להכל ניתן להתכונן, וודאי לא למפגשים אקראיים, אבל הפעמים שכן תצליחו לעשות את זה יעניקו מידה מסויימת של שליטה ולגיטימיות. קחי בחשבון שהתקופה האחרונה שהתאפיינה בריחוק מכוון מאנשים גם כן עשתה את שלה - יש הרבה יותר ילדים שנרתעים מאחרים פשוט כי אמרו להם לא להתקרב.... בהצלחה, מיכל


סיגלית שלום, מתבגרות ומתבגרים מגיבים אחרת מאחיהם הצעירים למגוון מצבים משפחתיים, וגירושין זו אחת הדוגמאות המובהקות. הנערה שחשה ביתר עוצמה את מורכבות המצב מגיבה בעוצמה, מזדהה עם אימא שלה, אולי אף חשה נבגדת (לא בהכרח בגלל 'בגידה' קונקרטית כמובן) והיחסים עם אביה נפגעים כתוצאה מכך. אני ממליצה לא לשפוט אותה, לא לנסות לאלץ אותה להגיב לתינוק או לאישה החדשה בניגוד לרצונה, ולהמשיך לשמר את הקרבה אליה ככול שניתן כדי לא לאבד אותה. היא תתרגל בהדרגה, זה יכול לקחת שנה או עשר שנים, אבל חשוב שאביה, וגם את כסבתה, תתנו לה לגיטימציה להרגיש את מה שהיא מרגישה. כמובן שחשוב להבחין בין רגשות לבין התנהגות: גם אם מותר לה להרגיש מה שהיא רוצה, כמובן שלא כל התנהגות תהיה מקובלת: היא לא יכולה לנהוג בתוקפנות או להמריד את האחים שלה למשל. חשוב מאוד שאביה ישאיר הזדמנויות ומרחב לבלות איתה ולשהות איתה באופנים שמתאימים לגיל שלה ולהבטיח את רציפות היחסים. במידה היבטים נוספים נפגעים - חברתית או לימודית, כדאי לפנות לייעוץ, מוטב לפנות למטפל/ת משפחתית עם ניסיון במשפחות מורכבות. בהצלחה מיכל


מאשה שלום, אני מסכימה איתך שההתנהגות של בנך בתוך הבית מייצגת מורכבות רבה יותר מאשר האופן בו הוא מתנהל בכיתה: 'אימפולסיבי ונכנס לדיברי אחרים', הוא באמת כנראה מתמודד עם קושי משמעותי בשליטה בדחפים וזה ניכר בעינייני הגנבות באופן ברור, ובעצם בקושי גדול להפנים כללים וערכי מוסר. אני מציעה לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית שתוכל לעשות אבחון פסיכודיאגנוסטי מלא ואחריו להחליט על האופן בו כדאי לעזור לו וגם לכם. חשוב לא לוותר על החלק האיבחוני במקרה שלו, ולכן לא כדאי לפנות לטיפול רגשי בהבעה ויצירה, אלא להשתמש בכלי אבחון פסיכולוגיים תקפים שיתנו חוות דעת דעת מקיפה אודותיו. אפשר להתייעץ גם עם השירות הפסיכולוגי החינוכי במקום המגורים שלכם, לעיתים בתקופת הקיץ הם יותר זמינים לאיבחונים ולתהליכים כאלה והעלות הכספית נמוכה יותר. בהצלחה, מיכל


אלינה שלום, את מתארת ילד רגיש שמגיב מתוך רגישותו לשינויים ולמצבים משתנים, כפי שאתם חוששים מהמעבר לגן החדש סביר שגם הוא חושש ומגיב בתוקפנות, בגן הנוכחי ישנה כבר בוודאי אווירה של סופשנה ופרידות וזה בוודאי מערער. אני מציעה לנסות לדבר איתו על התהליכים באופן ובקצב שמתאים לגילו הנוכחי ולמידת המסוגלות (הרבה!) שלו להבין. חשוב לדעת שהוא מתמודד עם אתגרים תואמי גיל ולכן הקשר המשפחתי החזק יכול להכיל את זה. במידת הצורך מוטב לחזור אל הצוות שהכיר אותו במכון וטיפל בו כדי לקבל סיוע שיותר תואם לצרכיו המשתנים. בהצלחה מיכל


שחר שלום, אני מבינה את המוטרדות, ואתן האימהות בהחלט מוזמנות לשתף את יועצת בית הספר ואת המחנכת, אבל ברצוני גם להרגיע אותך ולומר שפעלת נכון, ושסקרנות מינית בגילן היא טבעית וכל עוד מדובר בהסכמה מוחלטת ביניהן ואין פערי מעמדות (ילדה חלשה בין חזקות מבחינה חברתית) ואין כמובן פערי גיל (בנות בוגרות לעומת צעירות), ההמלצה היא להתייחס אל העיניין בטבעיות ולא לעשות דרמה גדולה מכפי שזה, ובעיקר לא להבהיל אותן - זה ממש לא יעזור. הן בגיל שבו העיסוק בגוף פוחת לטובת עיסוקי בית הספר ופעילות אחה"צ והעיניין בגוף יפחת בהדרגה. בהצלחה מיכל


אורה שלום, את מתארת קושי משמעותי במעברים ובפרידות ואני מניחה שיש לבתך סיבה טובה להגיב בעוצמות הללו, רק שעדיין לא ברור לנו מה היא, יכולות להיות הרבה סיבות שמבטאות קושי ומצוקה, אבל עד שלא תדעו - והיא לא תוכל להסביר בעצמה כי בגילה יתכן שגם היא לא בדיוק 'יודעת', קשה להמליץ מה לעשות. אני מציעה לותר על איומי ענישה או זעם ולנסות באווירה טובה ובעדינות להבין ממנה מה היא מרגישה כשאתם דורשיםן ממנה או מצפים שהיא תתאים את עצמה אל לוחות הזמנים של המשפחה. בהמשך כדאי להתייעץ עם אשת מקצוע כדי להבין יותר. בהצלחה, מיכל


מור שלום, מדובר בפעוט צעיר מאוד שכעת רוכש מיומנויות התפתחותיות ותקני התנהגות, לומד להבחין בין נעים / לא-נעים, כואב / לא-כואב, אסור ומותר. לשם כך הוא צריך הרבה מאוד תיווך, וגבולות ברורים שיקנו לו ביטחון שהתוקפנות שלו לא תהפוך להיות הרסנית ומוגזמת. חשובה מאוד ההזדמנות לתיקון - ללטף, לחבק, להתנצל באופן מילולי: זו הדרך בה הוא ילמד שהיחסים יכולים לשרוד גם מצבים מורכבים יותר. לגבי השפה, ישנם ילדים שבהיעדר מילים הופכים לתוקפניים יותר, אך לא תמיד יש קשר כזה. אם עד גיל שנתיים לא מתחילים להישמע צירופי מילים מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


שירן שלום, זה נכון שלנשיכה עצמית עשויים להיות היבטים תחושתיים בהם מטפלות מרפאות-בעיסוק, אבל נשמע לי שזה לא ההסבר היחיד במקרה שתארת, אם הנטייה לנשיכה החלה להופיע בעת הצפה רגשית, הרי שהוא העדיף את הכאב הפיסי על פני הכאב הנפשי שכרוך בתסכול שחווה. דפוסים אלה, וכן נטייה ללעוס שרוולים או צווארוני חולצה, נוטים להופיע אצל ילדים עם רמת חרדה גבוהה, שנתונים במתח ולא מצליחים לבטא זאת, וכמובן שישנן תנודות על פי תקופות. אני ממליצה לפנות להתייעצות עם אשת מקצוע ובהחלט שלא להתמין לכיתה א', כדאי מאוד לעזור לו כעת, והעובדה שהוא וורבלי ונבון כמובן תקל על היכולת לסייע. בהצלחה מיכל


שלום רב, משחק בין פעוטות צעירים דורש לא-פעם תיווך והבנייה, העובדה שכך היא "מבטאת אהבה" מעידה שצריך להיות על ידה מבוגר שמבהיר לה שזו לא הדרך ועוזר לה למצוא דרכים יעילות ולא פוגעניות: לדבר, לשתף, ללטף. נוכח העיכוב השפתי שאת מתארת, יתכן ומדובר בעיכוב התפתחותי נרחב יותר, אבל זה לא אומר שלא ניתן לשחק איתה יחד. אם בנך מעוניין לפגוש אותה אחה"צ למשחק משותף, זו לא 'בגידה' אלא הזדמנות לתיווך ולביסוס יחסים חברתיים. למה שלא תשאלי אותו: "אימא של דנה הזמינה אותנו לשחק, האם תרצה?", וקחי בחשבון שתצטרכו להיות על ידם על מנת לסייע להם בהצלחת המפגש. בקרב ילדים צעירים, מפגש של כשעה עד שעה וחצי הוא מספיק בהחלט, אין צורך לבלות יחד יום שלם. בהצלחה מיכל


שלום רב, ראשית לא צויין האם היא בכורה? קטנה? יחידה? להללו יש משמעות רבה . אכן אבחנת נכון ישנו רצון לזכות בתשומת לב ובמיוחד כאשר אתם מגיעים למקומות שם ייתכן וחשה "שנבלעת" אתה מעוניין להרגיע את זה אצלה. ראשית מדוע להרגיע? אם זו הדרך בה היא חשה שרואים אותה זה בעצם הדרך בה אומרת זאת אבל אני מניח שאתה מתכוון לכך שלעיתים הדרך הזו הופכת למפריעה וייתכן שאינך חש בנוח מכך. יש להבין שהתנהגות ילדים נועדה לשרת תכלית מסויימת וכל זמן שהתכלית מתקיימת ההתנהגות נמשכת שכן היא זוכה לפרס. בכדי להבין זאת יש להסתכל על הבית בכללותו ולהבין מדוע היא זקוקה להתנהגות מסויימת בכדי לחוש ניראית וכיצד הבית יכול לתמוך בה וללמדה שהיא מורגשת ללא צורך בהפעלת דרכים מסויימות. יחס אישי. תשומת לב. עידוד. התפעלות הללו נהדרים לחזקה ולתת לה תחושת ערך . בהצלחה.