הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק

אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר

חפש באתר  
חפש באתר  
מי אנחנו
על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום רב, הורות משותפת, כשמה כן היא, הינה הורות משותפת. זה אומר שאת ההחלטות הקשורות בגידול הילדה אתם עושים במשותף, ומשתפים פעולה על מנת להיטיב עימה. את צודקת: היא מנסה להכיר לכל צד את החיים שלה בביתו של הצד השני, אבל זה לא אומר שזה עתיד לשנות את מסגרת היחסים ביניכם. עליכם להסכים על המתכונת שבה עושים את זה כדי לא להעמיס עליה את המורכבות שבנתק, שהיא קשה הרבה יותר. תסכימו ביניכם על מתווה שיחות הטלפון והנביקורים, מבלי שזה ייתן לה תחושה של ניכר ושל אשמה על כך שהיא אוהבת את שניכם ונהנית עם שניכם. היא הרי זקוקה לכל אחת מכם, לשם כך יצרתם את ההסכם, וכעת עליכם לקחת בחשבון שזה לא נגמר בהסדר כלכלי, אלא נגזרות מכך משמעויות נפשיות רבות. ממליצה מאוד להתייעץ עם אשת מקצוע במידה והדברים הולכים והופכים מורכבים. בהצלחה, מיכל


הי, אילמות סלקטיבית היא הפרעה מורכבת ויש מעט אנשים בארץ שבאמת יודעים לטפל בזה. בנוסף, מדובר בהפרעת חרדה ולכן מעצם הגדרתה היא גוברת כשרמת החרדה עולה, וכידוע אנחנו שרויים בתקופה רוויית חרדה ומציפה ביותר : הרבה אנשים, ילדים ומבוגרים שמצליחים לנהל את תסמיני החרדה שלהם בצורה טובה בעת שגרה, חווים החמרה משמעותית כעת. לכן, מבלי לפסול את הטיפולים שקיבלה עד כה, אני מציעה לפנות לכיווני טיפול חדשים, רב-מערכתיים ורב-מקצועיים, במידה ומקום המגורים שלכם מאפשר זאת, אני ממליצה בעיקר לפנות ליחידה לטיפול האילמות סלקטיבית בשניידר או באופן פרטי לצוות הבכיר שם. בהצלחה, מיכל


איילת שלום, מניסיונך את וודאי יודעת שאירועים מסוג זה עשויים להתקבע ולהתפתח לפוביות ולחרדות מורכבות אצל ילדים שפגיעים לזה. אני ממליצה להתייעץ עם פסיכולוגית הגן שמכירה אותו ואת סדר היום שלכם מאחר ויתכן שצריך יהיה לבנות לו תוכנית התנהגותית לצורך זה, עם חשיפות הדרגתיות, תוך שאתן כצוות לוקחות בחשבון את המורכבויות איתן הוא מתמודד. למרבה הצער, כשמדובר בילדים עם צרכים מיוחדים, גם מצבים שהיו יכולים להיפטר בקלות הופכים להיות מורכבים הרבה יותר, וכמה בר-מזל אותו ילד שהגיע אלייך לגן ואת מנסה לחפש עבורו מענה. בהצלחה רבה מיכל


שושי שלום, השאלה איך מקיימים אירועים משפחתיים בגירושים היא קצת כמו לשאול איך מקיימים גירושים בכלל. במידה והדברים ברורים ומתנהלים כסדרם, כלומר שלך ולאבא שלו יש יחסים קבועים איתו, זמנים קבועים וברורים ותפקידים ברורים, ושהעובדה כי לכל מכם יש זוגיות אחרת ברורה, הרי אין מניעה לקיום החגיגה כך, כי אלו הם החיים שלו: אתם כרגע חוגגים לו בהרכב המשפחתי הזה כי זה ההרכב שלכם, ובמתכונת זו דווקא יהיה מבלבל יותר ליצור את האשליה שאתם חוגגים בלעדיהם, כי אז אולי אתם מתכוונים לחזור ולהיות יחד כמשפחה. ילדים יכולים להכיל כל מורכבות, במידה והיא מדוברת איתם בכבוד ובבהירות, ומבלי למרוח או לטייח. בהצלחה ויומהולדת שמח, מיכל


שלום רב, אין לי דרך לדעת מדוע נקטה הפסיכולוגית בגישה זו, או מה ההכשרה שלה, אבל אם אתם עדיין מודאגים סימן שהבירור לא מספיק. ממליצה להמשיך להשגיח על תגובותיו הרגדיות ביתר קשב, לסנן היטב את התכנים בהם צופה, להדק את הקשר עם הגן ואם התנהגויות דומות חוזרות לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג מנוסה שעבר הכשרה מלאה בנושא מניעת אובדנות אצל ילדים דרך התוכנית הלאומית למניעה אובדנות. בשנים האחרונות היו הכשאות רבות כאלה בגלל הירידה החדה הכיל הילדים העסוקים בנושא. בהצלחה מיכל


ליאת שלום, את בהחלט צודקת: מדובר בטראומה שמשתחזרת בלילות ומוטב להתמודד עם העיניין מוקדם ככול הניתן. ממליצה לפנות לנתייעצות אצל מטפל.ת שעברו הכשרה בנושא טראומה בגיל הרך, 'מכון חרוב' אמון על הלמידה של הנושא בארץ ואולי תוכלי להיעזר בהם על מנת למצוא מטפלים שקרובים אל מקום מגורייך. בהצלחה, ורק בריאות מיכל


התקופה הנוכחית מזמנת הרבה מתח וילדים צעירים מגיבים לזה קשה יותר ממבוגרים, במיוחד כאשר העולם היומיומי שלהם אינו יציב בגלל נסיבות החיים. עבור בנך, שגדל בשני בתים ושתי סביבות שונות, ניצב אתגר עצום ודרישה גדולה מאוד להסתגלות, ונראה שהתסמינים שאת מתארת קשורים לזה. הוא מבולבל וחרד ומגיב באופנים שמתאימים לגילו: בכי, מצוקה, חוסר שקט ונסיגה בהרגלים התפתחותיים שכבר נרכשו כמו שליטה בצרכים. חשוב מאוד למצוא דרך לתת לו תחושה יציבה ורציפה ככול הניתן, עם הרבה מאוד הסברים מרגיעים על הקשר שלכם איתו ועל התמיכה שביכולתכם להעניק לו כעת. במקביל, מציעה מאוד לפנות לייעוץ מקצועי, אולי דרך גן הילדים או מענה פסיכולוגי שמתאים לילדים צעירים. בהצלחה, מיכל


שלום רב, הסתגלות לגן היא עיניין מורכב מאחר ועל הפעוט ללמוד להיפרד מדמות ההתקשרות המשמעותית שלו וללמוד להסתגל אל מקום חדש ואל דמויות חדשות ולסמוך עליהן, תוך שעליו לחלוק את תשומת הלב עם פעוטות אחרים, שגם הם אינם מוכרים. זהו אתגר גדול, ובעיקר בתקופה כה מתוחה ומרובת לחצים עבור המבוגרים. אני מסכימה איתך, לא נכון היה לומר לו שהולכים לטיול כשבעצם עליו לביפרד ממך, זו לא המשמעות של טיול, והחשש מהיציאה מהבית נולד בדיוק מהניסיון -הכושל-להקל עליו אך בעצם לא להכין אותו כפי שהיה זקוק. לכן, על מנת לסייע לו צריך לומר לו בדיוק מה עומד לקרות ולתת לו לרכוש אמון באופן הדרגתי. יש להכין אותו לדרישות הגן ולמאפיינו, לרבות שמות אנשי הצוות שאמורים לשמור עליו ושיהיה עליו להסתמך עליהם. זה לא יקרה ביום, ואולי גם לא בשבוע: זוהי המשמעות של תקופת הסתגלות. אני מציעה לתת לו זמני שהות קצרים, שיתארכו בהדרגה, וגם אם נראה שהוא נהנה להקפיד לבוא לקחת אותו בדיוק מתי שמחליטים מראש [אחרי ארוחת בוקר/לפני היציאה לחצר/אחרי החוג] וכדומה. בהצלחה מיכל


שיר שלום, קשה להתייחס לשאלה שלך מחוץ להקשר של התקופה הקשה והמורכבת שבה אנחנו שרויים. ההסתגלות שהחלה לבית הספר נשכחה, המתח מהלמידה ומהיחסים החברתיים החדשים עולה, והחרדה גוברת. הרבה ילדים מתמודדים כעת עם נסיגה של הישגים התפתחותיים שכבר רכשו בעבר ולמרבה הצרה, גם הורים רבים כעת מתוחים מאוד ואינם זמינים רגשית עבורם כפי שהיו זקוקים. אני מציעה בעיקר להציע לה תמיכה בשלב הזה, לבחור את הגבולות עליהם מקפידים ולהקל בכל מה שניתן, ובעיקר לעזור לה לשאת את כל הבלבול והמתח כדי שבהדרגה תוכל לרכוש חברות ולסמוך על יכולתה לפתור עימן את הקונפליקטים. בהצלחה מיכל


נועה שלום, התקופה הנוכחית מבלבלת מאוד ומלווה בהרבה מאוד קושי. בהעדר שגרה ומסגרת ברורים, הרבה מההישגים ההתפתחותיים, ובהם שליטה עצמית ויכולת לציית, אובדים. אני מניחה שמאחר והשכנים הלוו הם היחידים שאתם יכולים לפגוש, עדיף המפגש עימם, על פני בידוד חברתי מוחלט, ולכן לא כדאי יהיה לעצור את המפגשים. יחד עם זאת, זה לא אומר שהחינוך המושקע, כדברייך, יעלם. גם אם כעת בנך מאמץ חלק מההתנהגויות 'שלהם', זה לא הופך להיות 'שלו', והמובחנות תישמר. כל עוד דפוסי המשפחה וההורות שלכם מצליחים לשמור על קביעות במידה כזו או אחרת, והקשר נשמר, להוציא הצבת גבולות ברורה שנחוצה כעת, את יכולה להמשיך לסמוך על בנך שאת עיקר הדפוסים הוא ממשיך לשאוב ממך ולא מאחרים. בהצלחה מיכל


מרים שלום, מדובר כמובן בעיניין מורכב הרבה יותר מכפי שייעוץ מקוון ברשת יכול לספק ועל כן אני מעלה כאן רק כמה נקודות למחשבה. אני מניחה שלבקשה שלה ישנם מגוון מניעים, ועיניין האחות למחצה הוא רק אחד מהם. בהנחה שיחסייך איתה תקינים, כדאי לנסות להעלות את הנושא לשיחה יחד, וכדאי גם להתייעץ עם הפסיכולוגית שלה, שמכירה אותה וודאי היטב. חשוב לזכור שהעדפה כזו, גם אם קיימת כעת, אינה בהכרח "סופית", אלא עשוייה לייצג ניסיון להתרחקות לזמן מה שבו היא לא 'נעלמת או בורחת', אלא עוברת למודל הפוך של הסדרי ראייה אצלך, וזה יכול להיות רק לתקופה מסויימת. חשוב גם לקחת בחשבון שאם היא תראה ותזהה את הבהלה שלך היא עשויה לחוש אשמה רבה על כך: שהיא עבורך "כל העולם" אבל היא הייתה רוצה עבור עצמה, וגם עבורך, שיהיו עוד "עולמות", חברתיים, תעסוקתיים ורגשיים לשתיכן. נהוג לומר, אם אתה אוהב מישהו, תן לו ללכת... ככה יש יותר סיכוי שהיא תבחר לחזור. בהצלחה, מיכל


רעות שלום, כניסה לגן עבור ילד צעיר כל כך היא קשה ומורכבת גם בימים ללא קורונה, ההסתגלות לוקחת זמן, עליו ללמוד להיפרד מכם, לסמוך על צוות הגן וללמוד לחלוק את המשאבים עם עוד ילדים. הקורונה הופכת את העיניין להרבה יותר מורכב. אם ההתלבטות היא האם לשלוח בכלל, זה עיניין אחר כמובן, אבל אם ההתלבטות היא לגבי כניסה מאוחרת יותר, זה בסדר גמור: קבוצה לא מתגבשת תוך שבועיים, ומדובר על ילדים צעירים כל כך שרק מחפשים את הביטחון שלהם ועוד לא פנויים לגיבוש כקבוצה, זה – אם בכלל – מגיע הרבה אחר כך. בהצלחה מיכל