על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

נטע שלום, בהנחה שלבנך אין סיבה להירתע מאביו או לחשוש ממנו, ומדובר באב אוהב ומסור, סביר שמדובר בדרך של בן השלוש לוודא שאביו אכן אוהב אותו ומתאמץ להיות איתו בקשר, אולי בגלל הקנאה על הקשר עם האח הגדול, ולכן חשוב מאוד שהאב ייעשה זאת. מצוין שאינכם נרתעים מהאמירות הללו ומתמידים בניהול השגרה גם על ידי אבא: משחק, אכילה, רחצה, השכבה ועוד. אלו הן הדרכים דרכם בונים קשר עם פעוטות וכך עליו לעשות: להיאבק על הקשר עם בנו. בהצלחה, מיכל


שלום סופי, את צודקת שלמועד הלידה המוקדם יש משמעות ובגילו אנחנו עדים "תיקון לפגות", זאת אומרת שהגיל ה"אמיתי" שלו עדיין צעיר יותר משנה וחצי. כמו כן, נהדר שאת מרגישה שהוא תקשורתי ונענה לשמו. מבחינת הרגלי משחק, ילדים לומדים לשחק על ידי התנסויות חוזרות, ובסיוע תיווך והדגמות אם צריך. משחק פונקציונאלי יכול להיות גם האכלה של בובה בכפית ובכוס או שימוש בכלי נגינה, ולא רק בנייה בקוביות. כדאי גם להרבות במשחק משותף חברתי ולהמעיט בשימוש במסכים. אם את דואגת מוטב לפנות להתייעצות ראשונית עם פסיכולוגית התפתחותית או מרפאה בעיסוק התפתחותית. בהצלחה, מיכל


אנני שלום, נשמע לי שאת בהחלט מכינה את בתך להתמודדות, דרך חשיפה הולכת וגוברת להתנסויות, רכישת אבני דרך התפתחותיות מרכזיות ושכלול המיומנות החברתית שלה. האופן בו היא מתנהלת היום, 9 חודשים לפני המעבר לגן העירוני, הוא כמובן שונה מאיך שתהייה בספטמבר ואני מניחה שקשה קצת לדמיין את זה קורה, אבל בהתפתחות השלבים נבנים האחד על גבי השני, ושלב שמתבסס היטב סולל את הדרך לשלב הבא אחריו.... בהצלחה, מיכל


שלום דנית, את מתארת ילדה נבונה עם עולם פנימי עשיר שכנראה מוצפת מאוד במחשבות וטרדות, כנראה סביב המקום שלה במשפחה ואולי סביב נושאים נוספים. אני לא בטוחה שיש קשר בין חריקת השיניים לבין הרס החפצים, אבל ברור שבשני המקרים מדובר בהתנהגויות לא רצויות שהיא עושה מתוך קושי לבטא את מה שמטריד אותה באמת. מעל הכל, נראה שהיא מאוד מפחדת לאבד את אהבתכם, ולכן נראה לי שהאסטרטגיה של איום או שלילת זכויות לא רלוונטית כאן. ממליצה מאוד לפנות להתייעצות מעמיקה יותר ובמידת הצורך לשקול טיפול במתכונת הורה-ילד. בהצלחה, מיכל


אור שלום, הדאגה שלך מוצדקת: בנך יהיה בידיים טובות אבל את דואגת לקשר איתו, מבחינתו אכן מדובר ב'עיתוי' גרוע להיפרד ממך לתקופת הלילות לפרק זמן כזה. מצד שני, אלו הם החיים, ובהנחה שהקשר שלכם כעת מצויין, ובהנחה שגם אבא שלו וגם סבתא יקנו לו היענות מלאה בזמן היעדרותך, ובעיקר בלילה, ובהנחה שבזמנים בהם כן לתהיי את תתפני אליו ותקדישי לו ככול יכולתך, הרי שהוא ייקבל מענה מתאים ואין סיבה לצפות שתהיה זו 'צלקת' שלא ניתן לתקן...כן חשוב יהיה להכין אותו לעיניין, לדבר איתו ואף למצוא דרכים לשמור איתו על קשר כשאת אינך. בהצלחה, מיכל



אבי שלום, אובדן הורה בגיל צעיר כל כך הוא טרגדיה נפשית גדולה מאוד, עם השלכות קשות מאוד על ההתפתחות. מדובר בילד שוודאי לא-פעם מרגיש בודד, תוהה לגבי הסיפור המשפחתי שלו וזקוק להרבה מאוד תמיכה וקרבה. לא תארת מה קורה עם אימו, עד כמה היא מעורבת וכיצד היא המשיכה בחייה אחרי האסון הכבד, אבל במצבים מעין אלה, ההורה הנותר עסוק פעמים רבות בעצמו באבל, או בניסיון לשיקום, והיכולת להתפנות לילד נמוכה. בעיות הקשב והריכוז כמובן הופכות את העיניין למורכב הרבה יותר מאחר וילדים שמתמודדים עם הפרעות קשב נתקלים בהרבה מצבים בהם מעירים להם על התנהגות ("לא ככה", "זה אסור") ואז מרגישים דחויים מאוד, קשה להם להרגיש ילדים טובים ואהובים. אני מניחה שהפנייה שלך נובעת מדאגה עמוקה לילד, ובצדק. אני מציעה לפנות להתייעצות עם יועצת בית הספר ועם הפסיכולוגית שמלווה אותה, יתכן וניתן יהיה לסייע לו ולמשפחה במסגרת בית הספר או להפנות אתכם לשירות מתאים אחר בסביבת המגורים. בעיקר המלצתי היא לא לחכות: ככול שהוא יתבגר יותר יהיה קשה יותר לעזור לו. בהצלחה רבה מיכל


נעמי שלום, את צודקת: יתכן שהמכה שקיבלה אכן הגבירה את החשש שלה, אבל גם בלי קשר עבור הרבה פעוטות המעבר למיטת ילדים הוא קשה, הם מרגישים פחות בטוחים ופחות מוגנים, צריכים להתרגל למצב חדש ולכן זקוקים יותר להורים שלהם. מצב בו ילדים שחוששים, דואגים או עייפים זקוקים לנוכחות ההרה הוא מצב תקין, והיכולת שלהם להתמודד קשורה דווקא בנוכחות העיקבית ומרגיעה של ההור ולא בהתרחקות שלו. ככול שהוריה יהיו יותר בקרבתה כעת, כך היא תתחזק ותדע לסמוך עליהם שהם יגיעו כשהיא צריכה. זה תהליך שיכול להיות ממושך לעיתים, אבל ההשקעה הזו נחוצה גם להמשך, כי הרי צפוים לה עוד מעברים ושינויים רבים בהמשך החיים ויהיה עליה ללמוד לעמוד בהם...היא תדע לעשות זאת טוב יותר רק אם כעת כשהיא צעירה ונזקקת יהיו איתה כשהיא דואגת ומפחדת, רק אז תוכל לחוש בטוחה להרפתקאות חדשות. בהצלחה מיכל


הי, את צודקת, זה בהחלט מקרה חריג וטוב מאוד שהיית שם ושאימו של הנער הייתה ותיווכה גם היא. אני חושבת ששיחה חוזרת רצויה כאן, ואולי גם שיחת מעקב לבירור ההרגשה שלה, אבל כדאי גם לא להפוך את העיניין לנושא העיקרי עליו אתן משוחחות או לגרום לה לחשוב שהיא עצמה לא בסדר. מדובר בנער עם קושי ובילדה שקיבלה את העזרה המתאימה. אם היא לא עסוקה בזה מעבר למה שהיא משתפת אותך, ואם את לא חשה שינוי בהתנהגותה או בתגובות שלה, או הימנעות מלהגיע לבריכה למשל, יתכן שלא צריך לעסוק בעיניין הזה מעבר לכך. חשוב מאוד לחזור ולהדגיש את עיניין הגבולות והשמירה על הגוף כיון שילדות עם רגישות נוטות לעיתים ליפול קורבן במצבים בהם הן מרגישות שצריכות לרצות מישהו אחר או להיענות למבוגר ולא מזהות את הסכנה הצפויה. מכיון שלומדת בכיתה קטנה ויש צוות טיפולי וחינוכי רחב, אפשר לשתף גם אותן ולבקש את תשומת ליבן לתגובות מהאירוע, אם יהיו. בהצלחה, מיכל


אורלי שלום, כשילד מבקר באותו גן זו השנה השלישית, כבר יש ציפיה שלמרות הסגרים והמורכבות יהיו לו קשרים חברתיים משמעותיים יותר, או לפחות ניסיון לחוות כאלה. לפי דברייך זה עוד לא קורה והתגובות הרגשיות שלו מאפיינות ילדים צעירים יותר מכפי גילו. לפיכך, אני מציעה לשוחח עם הגננת על העיניין ולשמוע מה שעתה בנושא, אולי יש לה דרך לשלב אותו חברתית טוב יותר, ואולי כדאי שהזמין לתצפית את פסיכולוגית הגן דרך השירות הפסיכולוגי של הרשות המקומית. בכל מקרה אני מציעה לא להמתין ולפנות לעזרה כי ככול שהוא מתבגר יהיה קשה יותר לסייע לו ולעזור לו לשנות את התפיסה העצמית שלו לגבי מידת יכולתו להתמודד. בהצלחה מיכל


שלום נורית, ילדים שמשחקים מדברים לעצמם במהלך המשחק, הם מדמיינים סיטואציות, ממציאים, מביימים ומוציאים לפועל את התסריט. זה מצב תקין של התפתחות וזו הדרך לביטוי ולעיבוד של העולם הפנימי, דבר נחוץ ורצוי מאוד. יחד עם זאת, מרבית הילדים סביב הכניסה לבית הספר מבחינים בהדרגה שהדיבור העצמי פחות מקובל בחברת אחרים והם מסווים את זה או נזהרים שאיש בסביב לא ישמע. כל זה לא שייך בכלל להעדפה שלו לשחק עם בנות או לעובדה שהוא לא אוהב כדורגל. ילדים שונים זה מזה בהעדפות שלהם ובחורים נתיבי התפתחות אחרים על פי תחומי העיניין ועל פי הרקע האישי של כל אחד מהם. מתוך כל מה שציינת, העיניין שעשוי לעורר דאגה היא התחושה שלכם שהוא בודד חברתית, כי בשילוב העובדה שמדובר בילד רגיש וביישן הוא כנראה ממעט ליזום קשרים חברתיים ואז מעדיף להתכנס ולהימנע. כדאי להתייעץ עם המחנכת ועם היועצת על מנת להבין יותר מה קורה חברתית בבית הספר ובמידת הצורך לערב את פסיכולוגית בית הספר לשם קבלת התרשמות יותר מעמיקה. בהצלחה מיכל


תמר שלום, אני מניחה שאת כאחותו של האב וכדודה של הילדה כואבת את המחיר הכבד של האירוע הבודד הזה, אבל אני מניחה שבת ה-6, שבחושיה זיהתה כבר מזמן את מורכבות היחסים בין הוריה, מצויה במצוקה איומה, והעובדה שהיא משקרת או גורמת לסכסוך גובר בין ההורים, משקפת מצב נפשי קשה מאוד שלה. ילדים שהוריהם נפרדו נמצאים תחת קרע פנימי מתמיד ובתוך איום מתמשך של אובדן אהבת ההורה. בפרשנות של בני 6, אין דבר כזה "אני תמיד אהיה איתך", כי היא כבר יודעת שמשפחה יכולה להתפרק ואהבה יכולה להיגמר כפי שקרה בין שני הוריה. והנה כעת, אביה שחש פגוע ונעלב לא מדבר איתה כלומר "מוכיח", או מממש את הפחד שלה, נותן לזה ביטוי של ממש. הדרך היחידה להפחית את הפגיעה בילדים להורים שנפרדו היא תקשורת בלתי פוסקת ביניהם, ויצירת מציאות שבה אף אחד מההורים לא לוקח צד נגד ההורה השני. זה קשה ממש, ולעיתים לא מצליח ללא טיפול. מציעה למהר ולפנות לקבלת עזרה מתאימה לפני שהמצב יסלים עוד יותר על חשבון של אחד מהצדדים. בהצלחה מיכל