על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום מיכל, לא ציינת בן כמה בנך, ויש הבדל גדול באם מדובר בפעוט, עד גיל 3 למשל, לבין האם מדובר בילד גדול יותר, או בנער בוגר שאפשר לדבר איתו על זה ולחפש פתרון משותף. בכל מקרה, ישנם ילדים שמתקשים למצוא לעצמם אמצעי ויסות והרגעה במהלך שינה והאצבע אכן עוזרת להם. שאלתי היא, למה בעצם הוצאת לו את האצבע...? זה כמובן עדיף מהאפשרות שהוא יינשך ויפצע את עצמו, לא? בהצלחה מיכל


שלום אורית, ההתלבטות שלך מהותית, משמעותית ואמיתית מאוד, וכמובן שלא ניתן להתייחס לכל המורכבות בייעוץ אינטרנטי ואני ממלעצה לפנות להתייעצות מעמיקה אצל איש מקצוע. יחד עם זאת, אני חושבת שפרידה היא תהליך קודם כל של בני הזוג ורק אכ של הילדים: את ואביהם צריכים לקבל החלטה, גם אם זמנית, ואז לתקשר את זה לילדים תוך הבנה שזה המצב הנוכחי והוא עוד עשוי להשתנות. כל אחד מהם יקבל את המסר בהתאם לשלב ההתפתחותי שלו, וכל אחד מכם ימשיך לעשות את המיטב כדי לשמור על שלוותם ועל תחושת הבטחון שלהם כדי להבהיר להם שאתם ממשיכים להיות ההורים שלהם בכל תנאי. בהצלחה רבה, מיכל


הי חגית, ראשית יש לומר שאני מניחה שפניתם לטחפול בעקבות המלצה ובדקתם שלמטפלת יש את ההכשרה וההרשאה המתאימה: תחום הטיפול הרגשי פחות מוסדר ממקצועות הבריאות המורשים לטפל-פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ויש הרבה הבדלין בהכשרת המטפלים . יש הרבה מודלים לטיפול רגשי עם ילדים צעירים, והרבה גישות, אז אין לי דרך לחוות דיעה עם "ככה זה אמור להיראות", אבל בכל מקרה חשוב שאתם תגישו נוח עם התהליך ושאתם מבינים את המטרות ואת הדרך להגיע אליהן. לכן, בקשו להיפגש עם המטפלת במטרה שתסביר לכם את הגישה שבה היא עובדת. בכל מקרה, בעבודה עם ילדים צעירים ההורים אמורים להיות חלק בלתי נםרד מהתהליך ולכן אם אתם לא מבינים, לא מרגישים נוח, או חושבים שזה לא תורם, צריך לחשוב מחדש. בהצלחה מיכל


יפעת שלום, אני מניחה שברור מדוע ילדה צעירה ככ, שאביה ואימה נפרדו, מרגישה צורך להיות בקרבתו באופן מתמיד וקרוב, ומה שהטריד אותך זה הקרבה האינטימית ביניהם. ולכן, חשוב להבין מה בן הזוג שלך אמר אחרי שהערת לו. אני חושבת שהתגובה שלו היא שאמורה להכתיב מה שיקרה כעת: האם את חוששת שהיחסים בינהם לא נאותים או פוגעניים עבורה ואת רוצה להגן עליה? או האם את חוששת שאת לא תוכלי להרגיש עימו בנוח כעת? ואם את מרגישה מחוץ לקשר האינטימי הזה, האם לתחושתך הקשר ביניכם נפגע? אני חושבת שאת הזוגחות האלו תוכלי לברר עם עצמך ואיתו, ובמידת הצורך עם מטפלת זוגית המתמחה ב'פרק ב'. בהצלחה, מיכל


קארין שלום, ראשית ברצוני לשבח אותך על ההבנה שצריך להסביר להם, וכן על שאתם מבינים שעליכם לשתף פעולה ככול הניתן כי זה האתגר הגדול ביותר בגירושין, וזה מה שיקבע את מידת הנזק שיוותר אצל הילדים ואת חומרתו. ולגבי ההודעה: עליכם למצוא את ההסבר הפשוט והאמיתי והברור עבור כל אחד מהם, ולהסביר עד כמה אתם תמשיכו לדאוג לרווחתם ולצרכים שלהם בכל דרך, וכמובן שתמשיכו לאהוב אותם. נסו לפרוט את זה ללוח זמנים קבוע וברור, ולא אקראי, כזה שהם יוכלו לשנן ולדעת לצפות מראש. בהצלחה, מיכל


גיא שלום, קשה להעריך מתוך דברייך מה גורם לבנך להגיב כך, אבל נשמע שהוא דיי סובל וגם אתם. בין אם מדובר בקשיי ויסות, קשיי קשב או משהו אחר, כדאי מאוד לעשות הערכה מעמיקה יותר של הקשיים שלו ולחשוב על תוכנית התערבות מתאימה, הכוללת טיפול עבורו, הדרכה עבורכם וגם ייעוץ לגן. אני מציעה לפנות לאחת מהאפשרויות הבאת: מכון להתפתחות הילד של קופת החולים שלכם, הערכה של רופא התפתחותי או נוירולוג מומחה לגיל הרך, או הערכה של פסיכולוגית התפתחותית. בהצלחה, מיכל


לי שלום, מהתיאור שלך קצת קשה לדעת האם מה שמטריד את המורה אכן דורש התערבות פסיכולוגית, כי מה שמכריע בעיניין הזה הוא בעיקר עיניין המצוקה הנילווית כלומר-האם הוא סובל? העובדה שהוא משחק בעיקר במשחקי מחשב משאירה אותו מצומצם, גם חברתית וגם רגשית, ואולי אכן גם ילדותי, אבל מה שיעזור בזה הוא בעיקר הצבת גבולות בנושא שיכווצו משמעותית את זמני המסכים וסיוע במציאת עיסוקים אחרים: פעילות גופנית/תנועת נוער/נגינה/יצירה ועוד ועוד עיסוקים שיתרמו לעולמו הפנימי ויחזקו את הבטחון שלו. לכן, אולי כדאי לנסות להבין מהמורה קצת יותר, ואולי גם בסיוע יועצת בית הספר. שמחה שאת אוהבת את הפורום :) בהצלחה, מיכל


ולרי שלום, ילדים עם ביטחון עצמי ירוד ועם קשיי הסתגלות אכן זקוקים לנוכחות ההורים שלהם יותר מאחרים, וזה בולט יותר במעברים ובדרישות חדשות. בזה הוא אינו שונה או חריג מילדים רגישים אחרים. יחד עם זאת, מכיון שכבר חלפו כשבעה חודשי לימודים ועדיין אין שיפור בתחושת הבטחון שלו בבית הספר, אני ממליצה לפנות להתייעצות מקצועית. אפשר להתחיל בשיחה עם יועצת בית הספר. בהצלחה מיכל


שלום רב, ציינת שבנך אימפולסיבי ותזזיתי, ויתכן שתגובותיו הבלתי-מווסתות הן בדיוק מהמקור הזה: לילדים אלו קשה לווסת תגובות רגשיות, הם מגיבים בעוצמה והופכים סוערים בקלות. אם הרושם הוא שדפוסי המזג הללו פוגעים במידת יכולתו ללמוד או ביחסים החברתיים שלו והמשפחתיים שלכם, הרי שכדאי לפנות לעזרה מקצועית. בכל מקרה כדאי להגביל זמני מסך שגורמים לעוררות יתר אצל ילדים אלו, וכן להרבות בפעילות גופנית. בהצלחה מיכל


נועה שלום, בכי פתאומי בלילה אצל פעוטות עשוי להיות חלק מתופעה שנקראית 'ביעותי לילה', לרוב הילדים אינם מודעים כלל לסערה ובבוקר לא זוכרים דבר. במקרה כזה, פרט לניסיון להרגיע, ולעיתים גם להעיר לצורך התאוששות, אין ככ מה לעשות, אלא אם נראה שיש צורך בבירור נוירולוגי ועל כך כדאי להתייעץ עם רופא הילדים. אם התופעה מופיעה גם במהלך היום הרי שמדובר בעיניין אחר שכדאי לברר יותר לעומק על ידי איש מקצוע. בהצלחה, מיכל


שלום רב, עם מהלך התפתחותם, ילדים יכולים להרחב בהדרגה את מספר הדמויות שמטפלות בהם ודואגות לשלומם. המעבר מזוג ההורים, אל הסבים, לדמויות בגן ולשמרטפית יכול להתאפשר כל עוד נשמר הקשר הקבוע והבטחון שהקשר עם ההורים מאפשר, ותוך כדי שמירת ההרגלים הקבועים והענקת הבטחון לילד. לכן, אם אתם מרגישים שאתם בשלים להכניס דמויות נוטספות, סביר שגם הילד כבר פנוי לזה ואפשר לנסות לאתר מישהי מתאימה, ליצור קשר בהדרגה ולאפשר כניסה אל מערך הדמויות המוכרות לו. כמובן שלקראת נסיעה ממושכת חשוב להבטיח רצף ושמירה על הדמויות המוכרות לו, ומכירות את ההרגלים שלו, יותר מכל. בהצלחה מיכל


שלום רב, מאחר והמטרה של מופעים בשלב התפתחותי זה הוא להראות להורים את הישגי הילדים ולאפשר לילדים להתגאות, אני מציעה לדבר עם בתך על כך שאתם יודעים שהיא מוכשרת ונהנית מאוד מהחוג או מהריקודים בגן, אך שמתם לב שאינה אוהבת להופיע ושזו בחירה שלה. מאחר ואתם יודעים עד כמה היא מצויינת, אתם לא זקוקים למופע וגם "לנרמל" את החוויה: שישנם הרבה ילדים שאוהבים מאוד לרקוד אבל לא אוהבים להופיע ולחלקם זה עובר עם הגיל והבטחון שהם צוברים. בכל מקרה לא כדאי להתנות את ההשתתפות שלה בחוג לאורך השנה בגלל המופע. בהצלחה מיכל