הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום יהודה, פעמים רבות ילדים צעירים מקשיבים הרבה יותר לאחים שלהם מאשר להורים, מבחינתם הם 'סמכות' הרבה יותר 'נחשבת'... אני מציעה לדבר עם המתבגרת על כך ולחשוב איתה יחד איך ההערות שלה יכולות לרתום את הקטנים לעשייה ולשותפות בבית, אחרי הכל היית רוצה להעניק לה את התחושה שדעתה נחשבת ומשמעותית, כך היא תוכל להסתמך על עצמה יותר ולהרגיש בעלת-ערך ותרומה בבית, וזה אכן חשוב. אולי אפשר לחשוב איתה יחד איזה דברים חשובים לך ולהתחיל בהם? בהצלחה, מיכל


יפית שלום, ילדים בני חמש לא אמורים לכתוב אותיות ומספרים או ללמוד תרגילי חשבון. הם אמורים לשחק, לייצור, לבנות, לדמיין ולצייר, ובעיקר ללמוד מיומנויות רגשיות שיעזרו להם בלמידה בהמשך כמו איפוק תגובות, הארכה של סף התסכול, יכולת לחלוק ולהמתין וכדומה. העובדה שבחלק מהגנים מנסים ללמד ילדים צעירים מיומנויות למידה שמיועדות לגיל בית הספר פוגעת בילדים שעדיין לא בשלים לכך וגורמת להם תחושת נחיתות מיותרת. אני ממליצה לא להאיץ תהליכים ולתת לילדה להתפתח בקצב שמתאים לה, להרבות במחמאות על ההישגים שלה ולעודד אותה למשחק חברתי וליצירה. אם מהלך ההתפתחות שלה תקין, בבוא העת היא תצליח ללמוד. בהצלחה, מיכל


שלום מריאנה, תוקפנות וביטויים של אלימות הם פעמים רבות תוצאה של מצוקה נפשית ושל רמת חרדה גבוהה. לעיתים ילדים במצבים האלה לא מעוררים אמפתיה כי הם נראים חזקים ובעלי יכולת שליטה, אבל כדי שילדה צעירה תאיים כך בגן ובבית היא צריכה להרגיש רע מאוד. לפיכך, גם אם הצבת גבולות ברורים היא חלק מהמענה שהיא צריכה - זה כמובן לא סביר שתשליך כסאות בגן, הרי שזה רק חלק מהעיניין, כי המטרה האמיתית תהיה להבין מה גורם לה להרגיש כל כך פגועה וסובלת. מציעה להתחיל את ההתייעצות עם פסיכולוגית הגן ולחשוב על המענים המתאימים עבורה ועבורכם כהורים. בהצלחה, מיכל


לאה שלום, את צודקת בהשערה שלהיעדרות שלכם הקשורה באחותו יש השפעה - לצד הקושי להיפרד מכם והעובדה שחש 'נטוש', הוא גם וודאי דאג לה בעצמו, מצבים שמאפיינים "אחים של-", . המלחמה כמובן מגבירה מצבים של חרדה ומתח אצל כולנו, ובוודאי אצל מי שהיו מועדים לכך עוד קודם. טיקים מתפתחים כתוצאה ממתח ואף עשויים להתגבר כשהמתח גובר, אבל המענה לכך צריך להיות בהתאם לשיקולים נוספים הקשורים להתפתחות שלו ולתפקוד. נסי לדבר איתו על התקופה שבה נעדרתם בתור מצב שאת יודעת שהשפיע עליו ועל העובדה שבזמן מתח גם הגוף מגיב, לעיתים בניסיונות להרגע. בל מקרה נשמע לי שכדאי לפנות להתייעצות מקצועית. בהצלחה, מיכל


שיר שלום, הסתגלות של פעוט למסגרת גנית היא תהליך ממושך וקשה שדורש זמן וסבלנות. העובדה שבנך מדבר ומשתף, ואף משחק את החוויות שלו מצויינת, ומעידה על תהליכי עיבוד רגשי שהם חיוניים כל כך. אם להרגשתך מדובר במסגרת גנית מייטיבה עבורו, ואת חשה שהוא מתפתח ורוכש מיומנויות התפתחותיות וחברתיות טובות שם, הרי שכנראה מדובר בהסתגלות הדרגתית שאורכת יותר זמן מלילדים אחרים, וזה בסדר גמור.... בהצלחה, מיכל


שי שלום, המצבים שתארת משקפים ילדה שמתקשה להכיל את רגשותיה, מתקשה לקבל החלטות וכנראה מוטרדת ודואגת מאוד. קשה לדעת מה המקור למצבים האלה, ובעיקר סביב ההקשר של תקופת המלחמה הקשה והמתרחש בבית הספר (לא ציינת האם היא תלמידת כיתה א' או ב'), אבל בכל מקרה נשמע לי שקבוצה לפיתוח מיומנות רגשית שהוצעה לה עשויה להיות התחלה טובה למענה עבורה, ובהמשך, ובדיאלוג עם צוות בית הספר תוכלו להחליט האם לפנות להערכה מקצועית מקיפה יותר. בכל מקרה נשמע לי שהיא בהחלט זקוקה לתמיכה ולהרבה הכלה מצדכם כעת אז טוב מאוד שאתם מתחילים לחשוב איך להיענות לה. בהצלחה, מיכל


שלום רב, מהמשפט האחרון שלך - הרצון "להציל את הבית" אני מבינה עד כמה המצב סוער ומחייב עזרה וטיפול, אבל ברור שלא יתכן שכל העיניין יהיה מרוכז בנערה אחת צעירה: גם אם ההתנהגות שלה מעוררת הרבה תסכול וכעס, חשוב להבין שהיא כנראה סובלת יותר, ושסביר שהיא נקלעה להתנהגויות האלה בגלל מצבים עמם היא מתמודדת ולא מוצאת פתרון אחר, אף נערה לא רוצה "להרוס" את הבית, זה תוצאה של חוסר אונים גדול ושל קושי משמעותי שלה, וגם אם לא רואים את זה כעת, היא בוודאי מרגישה 'אשמה' ו'רעה', אבל לא מצליחה למצוא פתרון. מצוין שאת זוכרת את התקופה בה היא טופלה כתקופה טובה ואולי כדאי לחזור לתהליך טיפולי שיכול לתמוך בה ולהרגיע. כדאי להתייעץ בצוות בית הספר, המחנכת והיועצת כדי לחשוב על כיוונים טיפוליים אפשריים. בהצלחה, מיכל


לאה שלום, בני נוער מתנהלים במגוון דרכים שמסייעות להם לפתח נפרדות מההורים שלהם, בין היתר, לעשות בדיוק הפוך ממה ש'נכון, בריא או מקובל על ההורים', זה חלק מתהליך בריא ונחוץ להתפתחות הנפשית. הרבה בני נוער עסוקים במחשבים ובטלפונים שלהם בלילות והופכים את סדר היום, בין היתר גם "להימלט קצת", ואם זה קורה באופן רציף בהחלט ישנה פגיעה תפקודית וחברתית. בנוסף, תקופת המלחמה מאוד מאתגרת גם את מי שלא נלחם בחזית או מתמודד עם אובדן קרוב, והתגובות שונות. אם היחסים שלכם טובים וקרובים, ומבוססים על שיתוף ועל הדדיות, אני מציעה לנסות לדבר על מה הוא עושה בשעות הלילה ולהבין למה לא ניתן לעשות את זה ביום, וגם לנסות להבין אם גם הוא שם לב לעייפות ולחוסר הריכוז שלו כעת. בגיל ההתבגרות לא נוכל "לאלץ" נער לישון בזמנים שנראים נכונים לנו כהורים, אבל בהחלט צריך לעודד אותו לחשיבה עצמאית על מי שהוא רוצה להיות, כאדם מבוגר שלוקח אחריות. חשוב לשים לב גם אם ה"בריחה" לשעות הלילה קשורה בהתנהגות סיכונית שיש לעיתים לבני נוער. בהצלחה, מיכל


אורנה שלום, כשפעוט צעיר בוכה "הבייתה" הוא מספר לנו על המקום הבטוח שלו - הבית, ועל הקושי שיש לו בהתמודדות במקום הזר, שהוא אינו הבית.כשהוא מבקש 'הבייתה' הוא מעורר במבוגרים שסביבו רצון להקל עליו ולעזור לו, מעורר בהם חמלה ומכוון את הסביבה להתגייס לעזור לו. וזה כמובן מצוין - הוא יודע לגייס עזרה, הוא סומך על אחרים שיבואו לעזור, הוא מסביר מה נעים לו ומתי קשה. יתכן שתקופת ההסתגלות למסגרת הגנית, תקופה שהיא מאתגרת מאוד לכל פעוט, וכעת קשה עוד יותר בגלל המתח הרבה בו נתונים המבוגרים, מייצגת בדיוק את המאמץ שהוא עושה כדי להתרגל ועושה את ההכללה גם כשהוא אכן בבית. אני מציעה להתייחס לזה כאל קריאת "הצילו" לכל דבר, לנחם לחבק ולהרגיע, וכמובן לעזור לו להרחיב את אמצעי הנחמה והוויסות שלו - עם עוד מילים, חפצים ועיסוקים שיכולים לעזור ולהרגיע. בהצלחה מיכל


מזל שלום, כפי שציינת: כל אחד והאישיות שלו.... יתכן שהנכד המדובר מתמודד עם קושי התפתחותי שגורם להוריו לדאוג לו יותר ולחשוש למידה בה יצליח להשתלב עם האחרים? לעיתים ילדים עם צרכים מיוחדים מעוררים דאגה מוגברת אצל הוריהם, וגם השיפוט שלהם בנוגע ליחסים חברתיים או לכללי התנהגות עשוי להיות אחר וזה מסביר את הצורך המוגבר בשליטה בעת משחק ואת העובדה שמכה מבוגרים. אולי אפשר לבדוק עם הוריו בעדינות וללא ביקורת ושיפוטיות האם הם דואגים לו במיוחד או מרגישים שיש קושי בהתפתחות שלו? יכול להיות שהם כבר נמצאים בתהליך הערכה כלשהו ועדיין חוששים לשתף? בטוח שיוכלו להיתרם מחמלה ומתשומת לב חיובית שלך כלפיהם, ללא טענות על שהם עושים משהו לא בסדר. בהצלחה מיכל


ליאת שלום, את בהחלט צודקת - נשמע שבנך מתמודד עם קושי בויסות, תגובות זעם אלה פחות מתאימות בגילו ויתכן והוא בהכרח צריך סיוע בתיווך במצבים חברתיים. כדאי להתייעץ תחילה עם הגננת כדי לשמוע האם מצבים אלה מתרחשים גם כאשר הוא בסיטואציה מובנית במהלך יומו בגן וכמובן לקחת בחשבון שאם מדובר בגן חדש אז יתכן וזקוק לזמן הסתגלות שם. בכל מקרה יתכן שכדאי יהיה לפנות לעזרה מקצועית כדי לעזור לכם להגיב אליו טוב יותר ולווסת אותו. בהצלחה מיכל


דניאלה שלום, זו באמת חוויה קשה לשניכם, עבורך בגלל ייסורי האשמה ואצלו בגלל הבהלה, ויתכן מאוד שהוא כעת הפך דרוך יותר ומבוהל, מגיב בעוצמה רבה יותר כלפי ההתרחקות ממך מאחר והקרבה אלייך נותנת לו בטחון. אני מציעה להעניק לו כעת את מיירב הבטחון שניתן, בעצמך ועל ידי יתר דמויות ההתקשרות שלו, ובהחלט אפשר גם לדבר איתו על מה שקרה - כשאת נפלת מהמיטה זה היה כואב ומבהיל, וגם אני נבהלתי, ואני אעשה כעת הכל כדי לשמור עליך ולוודא שזה לא ייקרה יותר. בהצלחה מיכל