שלום טל
בגדול- השאלה קשורה יור להתפתחות רגשית ולא לסמכותם הורית . כלומר, זהו שלב התפתחותי בו ידוע ונפוץ כי מתפתחים פחדים אצל ילדים. הם מבינים יותר ויותר מה מתרחש סביבם, דימיונם מתפתח בקצב מהיר ומצד שני הם חשופים לגירויים שלא מבינים ויודעים לתת להם משמעות והקשרים והם נשארים אצלהם בגדר משהו עמום ועל כן יכול להתפס כמפחיד.
נושא רוח רפאים ממחיש את זה מאוד- זה לא משהו קונקרטי, כל הסבר "הגיוני" לאי קיומן ש רוחות רפאים הוא מאוד מופשט וקשה מאוד להבנה בגיל זה.
בהנחה שאין רגישויות נוספות חדשות שאת מזהה, ההתיחסות צריכה להיות כמו לכל פחד בגיל זה- לתת לזה מקום, להכיל, לשקף ולתווך את העולם. לתת מסר מרגיע אבל לא מבטל (נכון שאין רוחות רפאים אבל הפחד הוא אמיתי ואליו צריך להתיחס). אפשר להציע חפצי מעבר וטקסים שיעזרו לו לחוש שליטה על הפחד (דקלום, בדיחה, סימן משותף). זה יעבור מעצמו ומעבר להרגעה כשנוא מבטא פחד לא כדאי לעשות מזה עניין יותר מזה.
בהצלחה,הילה
