פורום הדרכת הורים
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
שלומם מוריס,
לא ציינת האם התנהגות זו היא משהו חדש או התנהגות שתמיד ראיתם ועכשיו עם התבגרותה החלה להפריע יותר.
בגדול ומהפרטים המעטים- זה נראה כמו קושי בויסות הרגשי. אני מציעה בחום לפנות לאיש מקצוע שיוכל לשוחח איתה ולתת לה כלים להתמודד טוב יותר עם המציאות שתלך ותסתבך עבורה עם תחילתו של גיל ההתבגרות. בהצלחה
בעיות התנהגות אצל ילדה בת 10 - (אלה)
שלום,
בשנה האחרונה בתי בת ה-10 אימצה התנהגות לא ראויה: היא משקרת וגונבת. למיטב ידיעתי הגניבות מתרכזות רק בבית - גנבה מהתכשיטים שלי, איפור, גונבת ממתקים. בחלק מהמקרים היא מביאה את ה"שלל" לבית הספר, אך לעתים היא סתם אוכלת את הממתקים לבד בבית. ברור לי שזו תגובה לאיסורים בבית, יחד עם זאת, כאחראים על הבריאות והבטחון של ילדינו, לא נוכל לוותר על כללי תזונה בריאה, שימוש סביר במחשב וטלוויזיה וכו. אנחנו מעוניינים לקבל יעוץ מקצועי, ויש לי 2 שאלות בנושא:
1. האם מומלץ לפנות לפסיכולוג ילדים או ליועצות התנהגות (דוגמת מכון אדלר). לא ברור ההבדל בין השניים (למעט ההבדל בהשכלה).
2. האם הטיפול בבעיה המתוארת לעיל, כולל שיחות עם הילד?
תודה מראש,
אלה
לחץ לתשובה מאת אירית אשר
שלום אלה, ההחלטה להתיעץ עם איש מקצוע היא נכונה ביותר. לגבי מי איש המקצוע- מכיון שקשה לדעת מראש האם הקושי הוא התההגותי בלבד וקשור רק החלטה על גבולות כאלו או אחרים בבית או לחילופין מדובר בקשיים רגשיים, חברתיים נוספים ומורכבים יותר, אני חושבת שכדאי להתיעץ עם איש מקצוע מתחום הטיפול הרגשי לילדים. זו יכולה להיות עובדת סוציאלית שבנוסף על עבודה סוציאלית עברה הכשרה לטיפול רגשי בילדים והדרכת הורים, או פסיכולוג/ית ילדים. גישת אדלר היא נפלאה וראויה אבל כהכשרה זו בלבד יתכן ולא יהיה מענה שלם. לגבי השיחות עם הילד- זו שאלה קשורה לקודמתה, תלוי מאוד בגישת המטפל אבל בגיל זה לטעמי חשוב ביותר לשמוע כיצד היא מרגישה ולעבוד איתה. היא כבר בתחילת גיל ההתבגרות והתעלמות מהדברים שיש לה לומר עשויים להביא להתנגדות שלה לכל התהליך והאמת שגם פגיעה בכבודה. בהצלחה.
ילדה בת 5.5 - (ניצן)
יש לי שני ילדים, בן 7.5 ובת 5.5. לבני אופי נוח מאוד והיחסים שלי ושל בעלי אתו מאוד טובים. עם בתי ההתמודדות היא אחרת, מהיום שהיא נולדה הרגשתי שהטיפול בה לא קל, בכיינית, עקשנית, מגיל מאוד קטן רוצה להחליט בעצמה מה תלבש, מבקשת להזמין חברות ומתנהגת נורא ואיום כשלא משחקים לפי הכללים שלה, כשהיא נתקלת במצב שקשה לה להתמודד מולו היא בוכה או מייללת, לא מובן לנו מה הבעיה כי היא מסתגרת ולא אומרת מילה אלא ממשיכה לבכות ויש עוד הרבה דברים שאני ובעלי כבר לא מסוגלים להבין מה מקורם ואיך להתמודד אתם. אני מרגישה שלא משנה מה נעשה, אבוד לנו בגלל שנראה לנו שלא מדובר בשלב או במשהו רגעי אלא באופי מאוד קשה. אנחנו ממש אובדי עצות. חשוב לי לומר שבכל פעם אנחנו מנסים לנקוט בגישה אחרת על מנת לפתור בעיות אתה. כלום לא מחזיק הרבה זמן בגלל שמה שעבד היום, מחר כבר לא תופס. פליז עצתך...
לחץ לתשובה מאת אירית אשר
שלום ניצן,
יכולות להיות מספר סיבות להתנהגות של בתך שאת מתארת. ילדים נוטים לקבל על עצמם, באופן לא מודע, תפקידים במשפחה. ברגע שבנך קיבל את תפקיד הבן הטוב, עם הקשר הטוב עם אמא- זה משאיר את התפקיד ההפוך לבתך. יתכן ויש גם קשיים רגשיים אחרים. בכל מקרה זה נשמע ששווה להשקיע מאמץ כמה שיותר מוקדם כי עשוי ללכת ולהחריף. חשוב ביותר לבלות איתה זמן שבו רק את והיא עושות דברים שהיא בוחרת. תוך כדי כך למצוא דברים בהם היא מצטיינת ואוהבת כדי שתוכל לקבל על עצמה תפקידים חיוביים יותר במשפחה.
שווה גם להתייעץ עם איש מקצוע לקבל הדרכת הורים. בהצלחה
רוני שלום,
כאשר ילד בגיל זה מתנהג באופן תלותי יכולים להיות לכך הרבה גורמים. מהפרטים המעטים שסיפרת קשה להבין האם היא ביישנית, ובעלת מזג "מתחמם לאט"- כלומר אחרי היכרות, תיווך והסתגלות היא מצליחה להפרד ולהיות יותר עצמאית או שגם בבית המוכר ובחברת אנשים קרובים היא עדיין תלותית מאוד.
אם בכל מצב את רואה התנהגות זו חשוב לבחון עד כמה עודדתם אותה עם היום לעצמאות, כמה אפשרתם לה להפרד, להתנסות, והתמודד מול התנהגות של הגנת יתר. תהליך עידוד עצמאות בגיל כזה צריך להיות הדרגתי ועקבי. הייתי ממליצה להתיעץ עם איש מקצוע. בהצלחה, הילה
בן שנה ושמונה - (רותם)
שלום,
בתקופה האחרונה אנחנו חווים שינוי דרסטי בהתנהגות של בננו. הוא מאוד אנטי, לא רוצה לעשות שום דבר, וקודם כל אומר לא (ממש "דובי לאלא")
הוא לא רוצה ללכת לגן ובוכה כשאני משאירה אותו שם, ולא רוצה לחזור הביתה ובוכה כשאני לוקחת אותו מהגן. לא רוצה להתקלח ואח"כ לא רוצה לצאת מהמקלחת. לא רוצה לשבת בכיסא האוכל אלא ללכת עם האוכל ביד.
הוא מתנהג לא יפה לסובבים אותו, כמו ההורים שלנו, האחיינים וחברים. הוא צועק וכועס, מספיק שמישהו בא להגיד לו שלום, הוא מתחיל לצעוק לא, לא!
בשבוע שעבר סבא שלו (אותו הוא רואה כמעט מידי יום מגיל 0) היה צריך לקחת אותו מהגן, והוא התחיל לבכות ולהשתולל ונוצרה סיטואציה מאוד לא נעימה.
אני לא יודעת אם להעיר לו על ההתנהגות, או שמא תשומת לב, גם אם היא שלילית, תגרום לו להמשיך להתנהג כך?
אשמח מאוד לייעוץ והכוונה.
תודה
לחץ לתשובה מאת אירית אשר
שלום רותם.
לא ציינת כיצד אתם מגיבים להתנהגויות אלו. האם יתכן כי בהתחלה (באופן טבעי רוב ההורים מגיבים כך) צחקתם מההתנהגות? לפעמים בגלל מוטיב ההפתעה שהורים חווים סביב תחילת התנהגות של הילד באופן נפרד ועצמאי (אומר מה הוא רוצה, מביע דעה, מתנגד) הסביבה מגיבה בצחוק ובתגובות שמחזקות התנהגות זו. באיזשהו שלב אתם מבינים שצריך להפסיק את ההתנהגות וזה כבר לא "נחמד" אבל את זה אתם יודעים ולא הוא. מבחינתו- עד היום הבין שהתנהגות זו התוצאה שלה היא שמחה וצחוק. אז הדבר הראשון הוא להגיב בצורה מאוד אסרטיבית, ללא חיוך(לא מולו ולא מאחורי גבו) ובהתכוונות אמיתית שאתם לא תקבלו התנהגות זו. אם בוכה כשבאים לקחת אותו, להתעלם מהמחאות ולהמשיך כאילו כלום. בגדול – להתעלם ממה שאפשר (כשר לא רוצה לצאת או להכנס לאמבטיה) ולהיות מאוד ברורים במה אזור לעשות. אם הולך עם האוכל ביד, לוקחים את האוכל ומסבירים לו שאסור. אם בוכה- מסבירים שוב מה מותר ומה אסור. אפשר לתת לו לבכות קצת. אבל בעיקר- זה ביודק השלב בו קריטי ביותר שתתווכו עבורו את העולם ותהיו צפויים וברורים עבורו מהי התנהות שמקובלת עבורכם ומה לא. התפקיד שלו בשלב זה של ההתפתחות הוא לבחון את הגבולות שלכם. בחינוך לניקיון בשלב זה יגיע בקורב לידי נושא הגמילה ואם לא ילמד לקבל גבולות ולנהוג על פי כללים- יהיה לכולם מאוד קשה. בהצלחה!
שלום אפרת
ההתנהגות של בתך שאת מתארת מאוד מאפיינת את הגיל. עליך לשמוח שבתך סקרנית ורוצה לבחון ולהתנסות. הגיל בו הילדים התחילו ללכת ומגלים את העצמאות שלהם להגיע לדברים שמסקרנים אותם הוא השלב בו הם מתחילים את תהליך הנפרדות- מבינים שיש להם רצונות ורגשות שונים משל הוריהם והולכים בעקבותם. נכון שהמשמעות היא התרוצצות רבה הדורשת סבלנות. אבל אל דאגה, כמו כל שלב זה עובר- מאוד מהר. הילה
שלום מרים,
קשה להבין מהתיאור שלך מה מקור הקושי של הילד. האם כאשר הסבים מבקרים אתכם בבית שלכם הוא גם בוכה? האם מוכן להשאר איתם בחדר לשחק בשעה שאת נמצאת בחדר אחר / יוצאת מהבית? האם יש אנשים איתם מוכן השאר מלבדך? מקומות מחוץ לבית בהם מוכן הלשאר?
כדאי להתחיל בהדרגה מפרידות קצרות בסביבה המוכרת ואחר כך להביא חפצים אהובים עליו מהבית לבית של הסבים כדי לייצר שם סביבה מוכרת. האם בבית הסבים את יכולה לצאת לחדר אחר לכמה דקות? חצי שעה?
האם מתקשה בכלל במעברים (עירות /שינה, מקלחת, שינה מחוץ לבית אתכם)?
האם יש קושי התפתחותי אחר?
אם יש קושי רחב יותר, שווה להתיעץ עם איש מקצוע. אם הקושי הוא נקודתי סביב הקושי להפרד, כדאי להתחיל בהדרגה עם פרידות קצרות מאוד, עם הכנה ועם חפצי מעבר ובהדרגה להאריך את פרקי הזמן בהן לא רואה אותך. היפרדות היא חלק קריטי מההתפתחות הרגשית והביטחון העצמי שלו. בהצלחה.
שלום, את מעלה קושי מורכב שאיננו בהרח נובע מסכות הורית אלא מקשיים רגשיים. ממליצה בחום לפנות בהקדם להתיעצות עם איש מקצוע שמומחהה בתחום הפרעות אכילה.
בהצלחה, הילה
שלום אלי
מאוד יכול להיות שהבררנות באוכל שבנך מגלה קשורה לביעה בויסות החושי ואיננה בעיה התנהגותית.
לפני שמדברים על פרס או עונש (כמו סקי) צריך לשלול בעייה בויסות- עליה אין לו שליטה וחשוב לטפל בה כי בדרך כלל היא משפיעה גם על תחומים אחרים.את הבירור עושים אצל מרפאה בעיסוק המתמחה בטיפול בויסות חושי.
בהצלחה
שלום אסף, לא סיפקת פרטים רבים. נשמע שבהחלט יש מקום לבסס את המשמעת על ידי סמכות הורית. על מנת להעריך איך להתחיל ומה לעשות יש לאסוף מידע רחב יותר- איך נראות התקריות בהן איננו ממושמע? מתי זה קורה? מה התדירות? החומרה? מתי התחיל? האם יש אירועי רקע? סימני מצוקה אחרים?
לא ניתן ליעץ ללא מידע רחב יותר מבלי שעצתי תהיה פשטנית מדי. ממליצה להפגש תחילה עם יועצת בית הספר ואם זה לא מספיק, לפנות להדרכה הורית אשר תסייע לכם למצוא חזרה את דרכם בניהול התנהגותו של הילד, לפני שהדברים מאבדים שליטה.
הילה
ילד בן 7 - (טל)
שלום רב, בני הבכור בכיתה א', בקרוב בן 7, יש לו אח בן 5 וחצי.
בני הבכור ילד מאוד חברותי, מאוד אוהב חברים בבית ובשכונה. הבעיה שהוא נורא נגרר.. בתחילת השנה בבית הספר הוא התחבר לילד ופשוט עשה כל מה שהחבר אומר! מצד אחד זה נראה שהם חברים טובים ומשחקים יפה ביחד ומצד שני פתאום מגלים שהחבר הוא זה שמחליט על הכל ומוביל את בני לאן שהוא בוחר, והבן שלי הולך אחריו בעיניים עצומות.. זה הוביל גם להתנהגות לא רצויה בבית הספר, וגם המורה שלו אמרה לי שהוא ילד טוב אבל נגרר אחרי החבר ופעם אחת שנייהם ממש הפריעו בשיעור ובני הושעה בעקבות זה. עירבנו גם היועצת ועבדנו קשה לקרב אותו לילדים אחרים וזה פחות או יותר הסתדר. עכשיו אותו הדבר קורה בשכונה, עם חבר חדש שפגש שגר לידנו. הוא כל כך מושפע ממנו! אם החבר הזה מחליט שעכשיו משחקים כדורגל ובני רוצה אופניים, החבר אומר לו: אז אני לא אהייה חבר שלך" ובני מקשיב לו ועושה מה שהוא רוצה. הבעיה שגם בני השני נגרר לעניין ולומד מאחיו הגדול וביחד במקום שיבינו שלהם יש יותר כוח, והחבר הרבה יותר זקוק להם, הם מתנהגים כאילו כל הזמן בחרדה: מה נעשה אם הוא יהיה איתנו ברוגז?..
ויש עוד ילדים בשכונה שהם יכולים לשחק איתם, ואנחנו מזמינים והולכים גם לחברים מבית הספר, אבל רוב הזמן בעיקר בשבתות הם מתראים עם החבר השכן. אני פשוט משתגעת מזה, כי באמת שנייהם ילדים שלא נראה שסובלים מחוסר בטחון, ילדים מאוד משוחררים. חשדנו בזמנו עם הסיפור בבית הספר שאולי באמת צריך לחזק לו יותר את הבטחון העצמי, והתחלנו טיפול ברכיבה וטיפול בבע"ח. שניי המטפלים ממש לא חושבים שמדובר בילד עם חוסר בטחון! אז מאיפה זה מגיע? התלות הזו בילדים אחרים? בעיקר ילדים שאולי יותר מנהיגים, מובילים..
אני כל כך מנסה לדבר איתו ולהסביר לו שלא יגרר, ושיעשה רק מה שטוב לו, ושאם ילד מחליט להיות איתו ברוגז שלא יתרגש כל כך, כי הוא באמת לוקח ממש ללב ומתרגש מזה ורק חושב מה לעשות כדי שאותו ילד יחזור לשחק איתו.. והוא באמת ילד אהוב ומחוזר ויש סביבו המון חברים שרוצים בחברתו, גם בבית הספר וגם בשכונה. אני ממש לא יודעת מה לעשות, אודה מאוד לעזרה!
לחץ לתשובה מאת אירית אשר
שלום טל, חשוב להבין כי אם בנך לא סובל מקשיים בבטחון העצמי ולא מבעיות של בידוד חברתי כנראה שטוב לו לעשות מה שאותו ילד אומר לו לעשות. חשוב להבין שמבחינתו- הילד אולי מרתק אותו, לוקח אותו להרפתקאות וריגושים ואל בהכרח שבנך מרגיש לחץ ותחושות לא נעימות. הייתי מבררת איתו מה אותו חבר גורם לו להרגיש ומקשיבה ללא שיפוטיות. דבר שני הוא, שיש לכם כבר ניסיון מוצלח בהתמודדות עם מקרה דומה. בנך נכנס לגיל בו מדי יום יהיה עליכם להחליט כמה מתערבים, כמה מתווכים ואיפה שמים גבולות חברתיים, איך מלמדים גבולות וערכים? אלו באמת שאלות מורכבות. עליכם להחליט האם אתם מאפשרים את הקשר ובאיזו מסגרת (האם כל עוד לא גורם לו לעשות דברים אסורים/ כל עוד מעדכן אתכם וכו) או אוסרים עליו להיפגש ולשחק עמו. היו מאוד ברורים למה אתם מצפים ממנו. יהיו עוד הרבה מקרים בהם הילדים יבחרו חברים שלא לרוחכם ותצטרכו לקהל החלטה כמה סובלנות אתם מוכנים לגלות לחברים אלו וכמה נוקשות מול גמישות נכון לכם לגלות. זאת כמובן כל עוד הילד איננו נמצא במצוקה בגלל קשר זה ואז כמובן שתדרש התערבות אקטיבית הרבה יותר. בהצלחה.
שלום ליאת,
לרוב, כאשר ילדים בגיל זה נכנסים להתקפי זעם, הם מתקשים מאוד "לצאת" מזה בעצמם ולהרגיע את עצמם. יש סף כאשר עוברים אותו בם זקוקים לאותו חיבוק שבנך יודע לבקש וזה מרשים ומראה על בגרות. מסכימה איתך כי צריך מאוד להזהר ממניפולציה בה הוא מבקש את החיבוק כדי לחמוק מתגובה על כך כי התנהגותו איננה מקובלת. צריך לשוחח איתו כאשר הוא רגוע ולהבין מה גורם לו להתפרצויות, לנסות לזהות ביחד איתו סימנים מקדימים ולהתערב כבר באותו רגע "שלפני". אפשר להציע לו רמז שמזכיר לו כי הסופה קריבה ועליו ללכת לחדרו להירגע לפני שמתפרץ. חשוב לחשוב ביחד איתו מה יעזור לו להמנע מהתקפים אלו ובהחל ניתן לצפות ממנו שיקח אחריות על כך. בנוסף, עליו לדעת כי אחרי שנעזר בך להירגע יהיו גם השלכות להתנהגות תוקפנית זו. זכויות ישללו ממנו (מה הוא אוהב? מחשב? טלויזיה? טלפון?) ליום אחד. כלומר- הוא יקבל חיזוק שלילי להתנהגות גם אם מקבל חיבוק ככלי עזר. בהצלחה.
פורום הדרכת הורים
מנהלת הפורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים.
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).

לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .
הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.