פורום הדרכת הורים
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
שלום יונית
את מתארת מצב שנמשך למעלה משלוש שנים. קשה להעריך מה גרם למה ואילו התנהגות צריך ללמוד מחדש מבחינתך ומבחינת הילדים.
אם התחלתם טיפול רגשי, מקומה של המטפלת לתת לכם גם הדרכה הורית שתהיה הרבה יותר מדוייקת בשל היכרותה עם הילדה ועמכם מאשר ניתן לעשות בפורום זה.
בהצלחה.
שלום אורית
לא ציינת האם הרגלי אכילה אלו שאת מתארת מתרחשים גם בגן וגם בארוחות משפחתיות או רק בארוחת הערב בה היא אוכלת לבדה?
מן הסתם כאשר יושבת עם עצמה ליד השולחן, והיא כבר עייפה, ילדים רבים נוטים לחלום ולהאט את רמת הפעילות שלהם. מבחינתה זו כבר כניסה לטקס השינה. במקרה כזה, אולי כדאי שתשבי לאכול ביחד איתה, שוחחי עמה ותוך כדי הארוחה הזכירי לה להמשיך לאכול. חשוב כי תסבירי לה מדוע חשוב לך לקצר את זמן הארוחה ולכן להדגיש כי אם הארוחה תמשך יותר מחצי שעה זמן האיכות שלך איתה אחכ יתקצר כי היא זקוקה לשעות השינה שלה. זה יהווה תמריץ מבחינתה. חשוב לציין כי העובדה שיש לה זמן איכות לאחר הארוחה לא מבטל את רצונה להאריך את זמן העירות והזמן איתך... ייתכן ויש גורמים אחרים להתנהגות זו- אבל הסבירות לכך תלויה בשאלתי הראשונה האם התנהגות זו נצפית במצבים ובמקומות אחרים. במידה וכן, חשוב לשוחח עם הגננת ולבדוק האם בדובר בקושי שמקורו אחר ומצריך הערכה של איש מקצוע. בהצלחה.
שלום בת אל
נשמע שאת מאוד אבודה וכך גם בתך. כשהיא 'עושה מה שבא לה', כלומר- בודקת גבולות ואת מאפשרת לה , את מעיבהר לך מסר של חוסר אונים. שלך. ושלה. מסר זה מופנם אצלה כנראה גם לגבי היכולות שלה להתמודד עם ילדים אחרים- כשהיא נמצאת באינטראקציה בדרך כלל זה נגמר בבכי. כנראה שבגן לא מאפשרים לה לעשות מה שהיא רוצה ולחטוף צעצועים אבל היא לא יודעת לעשות זאת אחרת. יתכן ויש גורמים נוספים ברגע , היא גם מאוד צעירה וילדים רבים בגיל זה עדיין מעדיפים לשחק לבד. כך או אחרת נשמע שאת זקוקה להסרכה הורית אשר תעשה לכולם סדר ותחזיר את תחושת המסוגלות- ההורית שלך והילדית שלה. בהצלחה.
חיה שלום
אני יכולה להעלות כמה סברות להתנהגות בנך אך התמונה שאת מתארת נשמעת מורכבת מן הדברים הנראים על פני השטח. קשה לתת עצה במקרה כזה. לא פירטת האם נעשה אבחון בגלל האיחור השפתי והאם בדקתם את תחומי ההתפתחות האחרים. אינני יודעת לומר אם מדובר בעניין של בדיקת גבולות וסמכות הורית, של הבנת סיטואציה, של תגובה או קנאה לאחים או קושי אחר ועל כן קשה לומר מהי הדרך הנכונה להתייחס.
אני כן ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע ולהבין התנהגות זו מיסודה ולטפל בה כראוי.
בהצלחה.
שלום אביבית.
נראה שהתייחסת בצרה הולמת למקרה. אם אחרי כמה וכמה הסברים בנך המשיך בהתנהגות- היה צורך לשבור את המעגל ולהפסיק זאת. גם אם התחושה של הכעס מאוד לא נעימה (כל עוד איננה כוללת איבוד העשתונות) לו ולך- היא מבהירה את ההבדל בין התנהגות שאת מעדיפה שלא יתנהג לבין התנהגויות שלא יהיו מקובלות עליך בשום אופן כי תפקידך לשמור על בראיותו הנפשית והפיזית וחותכות את תהליך הבדיקה של תגובותיך מוקדם לפני שנכנסים לסחרחרת בה כל פעם שהוא רוצה תשומת לב הוא דוחף אצבע ומקיא. אני בטוחה כי את מבינה שכל חיזוק והמשך הסברים ותשומת לב סביב ההקאות רק יחזקו התנהגות זו והיה צריך לחתוך את האינטראקציה.
אם את מרגישה שהוא זקוק לתשומת לב אכן יש לתת לו אותה, בדרכים לגיטימיות. אל תחכי שימציא התנהגות קשה אחרת אל קחי יוזמה והזמיני אותו לאחהב 'אחד על אחד' עם כוס שוקו ושוחחי עמו, צאי איתו לבד לגינה עם אופנים, כל דבר שאוהב. חזרי אותו על התנהגויות בוגרות ומקובלות כך שיקבל תשומת לב כאשר עושה דברים חיוביים ואז הצורך למצוא התנהגויות קיצון יפחת. בהצלחה.
שלום אריאל
לשאלתך הראשונה, בנך נמצא בדיוק הגיל בו התקפי הזעם המאוד אופייניים. זהו גיל בו ילדים מתמודדים עם פערים בין היכולות לרצונות שלהם, ולבין הגבולות המוצבים להם והם לומדים מהי סמכות וכיצד פועל העולם.
זה עלול להיות מורט עצבים מדי פעם במיוחד כאשר כלום לא עוזר והתסכול משתלט. צעקות ושימוש בכוח עזרו כי הוא נבהל מתגובתך יוצאת הדופן.
אם תמשיכי להגיב כך- גם לזה לא תהיה השפעה. בטוח שלא חיובית. הילד רק ילמד שאלימות היא הפתרון לתסכולים וזה ילך ויחמיר כי גם הוא ינהג כך.
במקרים קשים אלו עלייך לקחת המון אויר. לעצום עיניים ולספור עד עשר ולהזכיר לעצך- סבלות זה יעבור. פשוט לדקלם כמו מנטרה עד שאת נרגעת. התעלמות היא בעיני החיזוק השלילי היעיל ביותר במצבים אלו. כל עוד לא פוגע בעצמו או באחרים- שיצעק. לאחר שירגע דברי איתו על מעשיו- מה עשה לא נכון והציעי לו ולמדי אותו דרכים המקובלות עליך לבטא את רצונותיו ולהתמודד עם תסכולים. אפשר לקנות לו בובת נחום –תקום מתנפחת בה מותר לו לבעוט ולהוציא עצבים. צריך לתת לגיטימציה לכעסים שלו וללמדו דרכים לגיטימיות לבטא אותם.
לשאלתך השניה- עשי עם אביך שיחה. שמעי עד הסוף מה שיש ל
ו לומר. אולי יהיו דברי טעםץ בכל אופן לאחר השיחה החליטי מה את לוקחת ומיישמת ועל מה את אומרת תודה אבל לא תודה. הסבירי לו שאת שמחה על עיצותיו והאכפתיות שלו אבל לא תהיי מוכנה לקבל התערבות מעבר לגבולות שתציבי. אני לא יודעת מה טיב יחסייך עם אביך והאם זה דפוס החוזר גם בתחומים אחרים אבל אולי שווה להתייעץ עם מטל משפחתי בנושא.
בהצלחה.
שלום טל
המטרות של הדרכה הורית וטיפול רגשי למבוגר הן מטרות שונות.
בהדרכה הורית ניתן להתייחס להנייחתו של האב כיצד נכון להתנהל מול הילדים, מה לחשוף מולם, במה לשתף אותם ומה לא מתאים.
טיפול רגשי מיועד לסייע לאדם להתמודד עם תכנים בחייו שמקשים על איכות חייו, בריאותו הרגשית והנפשית ולסייע במציאת מענה לשאלות ודילמות בחייו. כמובן שהתכנים סביב הגירושין הם דומים אך המוקד והמענה שונים. המשותף הוא כי בהדרכת הורים וגם בטיפול- היכולת לקבל מענה ולהרגיש שביעות רצון תלויה במוטיבציה של הפונה, יכולתו לשתף פעולה ורצונו לפעול למען עצמו או ילדיו.
בהצלחה.
שלום אודיה
מן הדברים נראה כי בנך מגלה התנהגות רגרסיבית שכנראה מקורה בקנאה באח הקטן הנולד, חשש לגבי מקומו בבית ולגבי אהבתכם אליו. כל אלו מאוד נפוצים אצל ילדים צעירים שנולד לה אח או אחות. דוקא כאשר התינוק מגיע לגיל חי שנה ומתחיל להיות יותר ויותר תקשורתי ותנועתי- ההתפעלות ממנו מעוררת את כל הרגשות האלו.
עצתי לך היא קודם כל הרבה אורח רוח. זה יעבור. בינתיים- לחזק אותו הרבה (מחמאות צפיציות ואמיתיות על רגשים בהם מתנהג יפה ובבגרות), העצימי אותו בדברים שהוא אוהב וטוב לו איתם (אם אוהב לצייר בקשי ממנו לצייר לך משהו שירגיש שהוא מוצלח וכשרוני וכן הלאה).
הקדישו לו זמן בו התינוק איננו נמצא איתכם והשתדלו לאזן לידו את התפעלותכם מן התינוק עם התעלות גם ממנו. בהצלחה.
שלום עירית,
ראשית את יכולה לקורא על הכחדה של התנהגות במאמרי:
https://www.alhasapa.co.il/3122.asp
שנית, חשוב לבחון כיצד אתם מגיבים כאשר הילד צועק או מרביץ. יתכן שמשהו בתגובה שלכם מחזק התנהגות זו ולא מכחיד אותה. אם הוא מקבל תשומת לב סביב צעקות אלו- מבחינתו זה חיזוק. חשוב לתת לו תשומת לב בזמן שהוא רגוע, להסביר לו כאשר אינך יכולה להתייחס רק אליו מדוע אינך יכולה ומתי כן תוכלי. כאשר הוא צועק, החיזוק השלילי הטוב והיעיל ביותר הוא להתעלם.
בנוגע לאלימות, יש לשבת איתו לשיחה והלהסיבר לו כי התנהגות זו איננה מקובלת. עליכם להחליט כיצד תנהגו כאשר מרביץ ולהיות עקביים ורגועים ובעיקר ברורים לילד לגבי התגובה הצפויה לאלימות (לדוגמה, עליו לשבת שתי דקות בחדרו או באיזו פינה שקטה בבית ואף אחד לא מדבר איתו בשתי דקות אלו). הוא צריך להבין שזו איננה דרך מקובלת להשיג תקשורת ועליכם ללמדו רדכים אחרות מקובלות יותר.
יתכן מאוד והוא כבר זקוק לחברת ילדים נוספת וכדאי אולי למצוא כמה ילדים בגילו איתם אפשר להפגש באופן קבוע אחר הצהרים פעם פעמיים בשובע בגינה או במשחקיה או באחד הבתים כדי לאפשר לו אינטראקציות חברתיות המתאימות לגילו. הוא איננו מצליח ליצור קשר עם אחיו כיון ומה שהוא רוצה מהם הם לא תמיד מעוניינים לתת לו וזה לגיטימי בגלל פער הגילאים. בהצלחה.
שלום שלומית.
גיל שנתיים מאופיין בין השאר בהופעה של פחדים. אצל כל ילד העוצמות שונות והגירויים המעוררים פחד שונים. עפ זאת, את מתארת משהו שאינו מאפיין בעוצמתו את ילדייך האחרים ולכן אני ממליצה בחום להעביר את השאלה לפורום פסיכולוגיה התפתחותית ואף להחיעץ עם פסיכולוגית ילדים ולקבל הדרכה. הרעיון המרכזי הוא ראשית להבין האם יש גורם מאיים מבחינתו ותחושת האיום מתרחבת לגיריים נוספים והיבט נוסף הוא לתת לו כלים להרגעה עצמית ולהדריך אתכם עד שירכוש כלים כדי שלא יתחיל להמנע מדברים שאוהב בגלל פחדים. בהצלחה, הילה
ליזי שלום,
אומנם בתך היא תאומה ובת בכורה אבל היא בת בין שני בנים והיא מראה סימני התנהגות של ילדת אמצע.
צריך להבין כי היא מחפשת את מקומה במשפחה ומאוד מאויימת. גם אם לנו המבוגרים נראה כי היא בת יחידה ולכן סיכה ומיוחדת', מבחינתה היא השונה.
הבילוי איתה לבד הוא חשוב מאין כמוהו. גם אם קשה לראות את השפעתו לזמן רב, בטווח הרחוק יותר זה יעשה את שלו בהקניית הביטחון שלה ותחושת השייכות בבית.
צריך לזכור כי אומנם עברו שישה וחצי חודשים מהלידה אבל זה השלב שבו התינוק נעשה תקשורתי ופעיל ואי אפשר להתעלם מכל מלמול מתוק שמוציא וכל תנועה חדשה שלומד ולכן אצל רוב הילדים זה השלב בו הקנאה ברך הנולד יוצאת בכל עוצמתה.
מה כן ניתן לעשות? ראשית צריך לשבת ולחושב מהם התכונות היחודיות שלה (שאינן קשורות להיותה בת) המייחדות אותה ואהובות אצלה. במה היא מוכשרת? מה אוהבת לעשות? חשוב לתת לה 'תפקיד' מקום ברור שהוא שלה במשפחה. לדוגמה, האם היא המצחיקה שבחבורה? האם יש לה חוג או תחביב סביבו יכולה לזכות בהערכה מיוחדת והתעסקות של הבית סביבו? אולי תכונה חיובית בולטת אחרת? צריך לחזק מקומות אלו ושם היא תרגיש את בטחון אוטתנטי שעם הזמן ישקיט את התקפי הזעם. שנית, יש להבין כי קנאה תמיד תהיה ברמה זו או אחרת ואין טעם להתנגד לה או לנסות להעלימה. להיפך, חשוב לדבר עליה ולא להיות מאויימים ממנה כך היא תלמד שזה רגש לגיטימי ולא צריכה להתבייש בו או להסתירו ותוכל לדבר אותו. הדבר השלישי הוא שהכללים בבית צריכים להיות ברורים. הגדירו לה בסיוק מה מצופה ממנה בבוקר, מה יקרה אם תצליח להתארגן בבוקר בלי צעקות (לדוגמה, אחר הצהרים תוכל ללכת לגן שעשועים או משהו אחר שאוהבת) אבל מה יקרה אם לא תעשה זאת (אילו זכויות ישללו ממנה). היו מאוד ברורים ועקביים. ברגע שלכם יהיה ברור וגם לה מה יקרה- לא תצטרכי לצעוק אלא רק להזכיר ולהתעלם כך שיהיה לה כדאי מאוד להתארגן ולזכות בחיזוק החיובי. שמירה על גבולות תעביר לה מסר ברור שאת מאמינה שהיא מסוגלת לעמוד בקושי הרגשי שמציף אותה, בקנאה, בבלבול ושהיא מסוגלת יחד עם כל אלו לעמוד בכללים המצופים ממנה. זה ישדר לה כוח ומסוגלות וזה מה שהיא צריכה. לדעת שגם אם יש עוד שני ילדים מסביב, היא מספיק חשובה כדי להתעקש איתה על דברים שאת יודעת שטובים גם עבורה. בהצלחה!
שלום
אכן הבלבול מעביר מסרים סותרים לילדה והיא מתקשה להבין מה מצופה ממנה.
אם היא מסתדרת בלי מוצץ אז למה לחוזר אחורה? כשאת נותנת לה מוצץ את אומרת של בעצם שאת לא מאמינה ביכולתה להסתדר ולהיות גדולה ועצמאית.
לפי מה שאני מבינה מהמידע שנתת, רוב הסיכויים שהיא לוקחת את המוצץ של התינוק כי זה מאוד טבעי שהיא רוצה לפעמים לחוזר להיות התינוקת שלך , הילדה היחידה וזה טבעי לחלוטין. אם זה קורה אחת לחודש וזה מרגיע אותה וזה רק בלילה בשקט- מותר לה שיהיה לה מרחב שהוא שלה ללא התערבות מבוגר.
אפשר גם לדבר איתה לבדוק איתהמדוע עושה זאת, לתת לה מילים לרצון לחזור להיות תינוקת לכמה שעות. זה כל כך טבעי- אפילו לנו יש רגעים של עייפות שכל מה שאנחנו רוצים שמישהו יעשה הכל בשבילנו ויטפל בנו. צריך לומר לה שהרצון לגיטימי ולהציע לה חלופות מרגיעות לצורך זה. בהצלחה, הילה.
פורום הדרכת הורים
מנהלת הפורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים.
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .
הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
