פורום הדרכת הורים
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
שלום יערה,
מכיוון שכבר עברתם כמה ניסיונות ויש נסיבות מורכבות, אני ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע שיראה את הילד, ישמע את כל השתלשלות הענינים וילווה אתכם בתהליך, עלמנת שלא לגרום נזק רגשי לטווח הרחוק.
בהצלחה.
שלום,
ראשית שבי עם בנך לשיחה. רק שניכם, ללא נוכחותה שלהבת.
שאלי אותו מה שלומו, האם משהו מפריע לו. תארי לו את המצב שאת מעלה ובדקי מה קורה לו שהוא מרביץ.
הסבירי לו שהתנהגות זו איננה מקובלת עליך וכי תשמחי לשמוע אם יש משהו שתוכלי לעשות כדי לעזור לו לשנות התנהגות זו.
יחד עם השיחה המכילה, חשוב להעביר לו מסר כי לא תהיי מוכנה לקבל אלימות בבית וכי אם ינהג באלימות ולא יכבד את חוקי הבית, את תיאלצי לא לכבד בקשות פניות שלו. בפעם הבאה שירביץ- קחי את הבת הצידה ופשוט התעלמי ממנו.
כך לא יקבל חיזוק חיובי על התנהגותו ויבין שיש מחיר לשימוש באלימות.
בהצלחה.
שלום טל
אכן הכנסת חפצים לפה בגיל זה היא מאוד אופיינית ומרבית התינוקות אינם מבדילים בין חפצים המיועדים לכך ולאלו שלא (להיפך, תינוקות רבים יגלו העדפה לנעליים וללכלוכים בחול). עם זאת, אם את מרגישה מודאגת, בדקי האם את רואה צורך מוגבר אצלה לתחושה בכלל- האם יש רגישות חושית למים, לבגדים, למאכלים מסויימים? השאלה צריכה להיות מופנית למרפאה בעיסוק המתמחה בתחום התחושה. אני כן יכולה לענות לשאלתך לגבי המנעות מטיולים- ממש לא. חשוב לבדוק שאיננה מכניסה חפצים קטנים ומסוכנים וצריך להמשיך ולומר לה 'לא' ואסור' בצורה ברורה מאוד, לא תוך צחוק ולא בצעקה, עד שהיא תבין. אבל זו אכן תקופה הדורשת תשומת לב יתרה ומוגברת מצד ההורים. הילה
שלום יונית
את מתארת מצב שנמשך למעלה משלוש שנים. קשה להעריך מה גרם למה ואילו התנהגות צריך ללמוד מחדש מבחינתך ומבחינת הילדים.
אם התחלתם טיפול רגשי, מקומה של המטפלת לתת לכם גם הדרכה הורית שתהיה הרבה יותר מדוייקת בשל היכרותה עם הילדה ועמכם מאשר ניתן לעשות בפורום זה.
בהצלחה.
שלום אורית
לא ציינת האם הרגלי אכילה אלו שאת מתארת מתרחשים גם בגן וגם בארוחות משפחתיות או רק בארוחת הערב בה היא אוכלת לבדה?
מן הסתם כאשר יושבת עם עצמה ליד השולחן, והיא כבר עייפה, ילדים רבים נוטים לחלום ולהאט את רמת הפעילות שלהם. מבחינתה זו כבר כניסה לטקס השינה. במקרה כזה, אולי כדאי שתשבי לאכול ביחד איתה, שוחחי עמה ותוך כדי הארוחה הזכירי לה להמשיך לאכול. חשוב כי תסבירי לה מדוע חשוב לך לקצר את זמן הארוחה ולכן להדגיש כי אם הארוחה תמשך יותר מחצי שעה זמן האיכות שלך איתה אחכ יתקצר כי היא זקוקה לשעות השינה שלה. זה יהווה תמריץ מבחינתה. חשוב לציין כי העובדה שיש לה זמן איכות לאחר הארוחה לא מבטל את רצונה להאריך את זמן העירות והזמן איתך... ייתכן ויש גורמים אחרים להתנהגות זו- אבל הסבירות לכך תלויה בשאלתי הראשונה האם התנהגות זו נצפית במצבים ובמקומות אחרים. במידה וכן, חשוב לשוחח עם הגננת ולבדוק האם בדובר בקושי שמקורו אחר ומצריך הערכה של איש מקצוע. בהצלחה.
שלום בת אל
נשמע שאת מאוד אבודה וכך גם בתך. כשהיא 'עושה מה שבא לה', כלומר- בודקת גבולות ואת מאפשרת לה , את מעיבהר לך מסר של חוסר אונים. שלך. ושלה. מסר זה מופנם אצלה כנראה גם לגבי היכולות שלה להתמודד עם ילדים אחרים- כשהיא נמצאת באינטראקציה בדרך כלל זה נגמר בבכי. כנראה שבגן לא מאפשרים לה לעשות מה שהיא רוצה ולחטוף צעצועים אבל היא לא יודעת לעשות זאת אחרת. יתכן ויש גורמים נוספים ברגע , היא גם מאוד צעירה וילדים רבים בגיל זה עדיין מעדיפים לשחק לבד. כך או אחרת נשמע שאת זקוקה להסרכה הורית אשר תעשה לכולם סדר ותחזיר את תחושת המסוגלות- ההורית שלך והילדית שלה. בהצלחה.
חיה שלום
אני יכולה להעלות כמה סברות להתנהגות בנך אך התמונה שאת מתארת נשמעת מורכבת מן הדברים הנראים על פני השטח. קשה לתת עצה במקרה כזה. לא פירטת האם נעשה אבחון בגלל האיחור השפתי והאם בדקתם את תחומי ההתפתחות האחרים. אינני יודעת לומר אם מדובר בעניין של בדיקת גבולות וסמכות הורית, של הבנת סיטואציה, של תגובה או קנאה לאחים או קושי אחר ועל כן קשה לומר מהי הדרך הנכונה להתייחס.
אני כן ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע ולהבין התנהגות זו מיסודה ולטפל בה כראוי.
בהצלחה.
שלום אביבית.
נראה שהתייחסת בצרה הולמת למקרה. אם אחרי כמה וכמה הסברים בנך המשיך בהתנהגות- היה צורך לשבור את המעגל ולהפסיק זאת. גם אם התחושה של הכעס מאוד לא נעימה (כל עוד איננה כוללת איבוד העשתונות) לו ולך- היא מבהירה את ההבדל בין התנהגות שאת מעדיפה שלא יתנהג לבין התנהגויות שלא יהיו מקובלות עליך בשום אופן כי תפקידך לשמור על בראיותו הנפשית והפיזית וחותכות את תהליך הבדיקה של תגובותיך מוקדם לפני שנכנסים לסחרחרת בה כל פעם שהוא רוצה תשומת לב הוא דוחף אצבע ומקיא. אני בטוחה כי את מבינה שכל חיזוק והמשך הסברים ותשומת לב סביב ההקאות רק יחזקו התנהגות זו והיה צריך לחתוך את האינטראקציה.
אם את מרגישה שהוא זקוק לתשומת לב אכן יש לתת לו אותה, בדרכים לגיטימיות. אל תחכי שימציא התנהגות קשה אחרת אל קחי יוזמה והזמיני אותו לאחהב 'אחד על אחד' עם כוס שוקו ושוחחי עמו, צאי איתו לבד לגינה עם אופנים, כל דבר שאוהב. חזרי אותו על התנהגויות בוגרות ומקובלות כך שיקבל תשומת לב כאשר עושה דברים חיוביים ואז הצורך למצוא התנהגויות קיצון יפחת. בהצלחה.
שלום אריאל
לשאלתך הראשונה, בנך נמצא בדיוק הגיל בו התקפי הזעם המאוד אופייניים. זהו גיל בו ילדים מתמודדים עם פערים בין היכולות לרצונות שלהם, ולבין הגבולות המוצבים להם והם לומדים מהי סמכות וכיצד פועל העולם.
זה עלול להיות מורט עצבים מדי פעם במיוחד כאשר כלום לא עוזר והתסכול משתלט. צעקות ושימוש בכוח עזרו כי הוא נבהל מתגובתך יוצאת הדופן.
אם תמשיכי להגיב כך- גם לזה לא תהיה השפעה. בטוח שלא חיובית. הילד רק ילמד שאלימות היא הפתרון לתסכולים וזה ילך ויחמיר כי גם הוא ינהג כך.
במקרים קשים אלו עלייך לקחת המון אויר. לעצום עיניים ולספור עד עשר ולהזכיר לעצך- סבלות זה יעבור. פשוט לדקלם כמו מנטרה עד שאת נרגעת. התעלמות היא בעיני החיזוק השלילי היעיל ביותר במצבים אלו. כל עוד לא פוגע בעצמו או באחרים- שיצעק. לאחר שירגע דברי איתו על מעשיו- מה עשה לא נכון והציעי לו ולמדי אותו דרכים המקובלות עליך לבטא את רצונותיו ולהתמודד עם תסכולים. אפשר לקנות לו בובת נחום –תקום מתנפחת בה מותר לו לבעוט ולהוציא עצבים. צריך לתת לגיטימציה לכעסים שלו וללמדו דרכים לגיטימיות לבטא אותם.
לשאלתך השניה- עשי עם אביך שיחה. שמעי עד הסוף מה שיש ל
ו לומר. אולי יהיו דברי טעםץ בכל אופן לאחר השיחה החליטי מה את לוקחת ומיישמת ועל מה את אומרת תודה אבל לא תודה. הסבירי לו שאת שמחה על עיצותיו והאכפתיות שלו אבל לא תהיי מוכנה לקבל התערבות מעבר לגבולות שתציבי. אני לא יודעת מה טיב יחסייך עם אביך והאם זה דפוס החוזר גם בתחומים אחרים אבל אולי שווה להתייעץ עם מטל משפחתי בנושא.
בהצלחה.
שלום טל
המטרות של הדרכה הורית וטיפול רגשי למבוגר הן מטרות שונות.
בהדרכה הורית ניתן להתייחס להנייחתו של האב כיצד נכון להתנהל מול הילדים, מה לחשוף מולם, במה לשתף אותם ומה לא מתאים.
טיפול רגשי מיועד לסייע לאדם להתמודד עם תכנים בחייו שמקשים על איכות חייו, בריאותו הרגשית והנפשית ולסייע במציאת מענה לשאלות ודילמות בחייו. כמובן שהתכנים סביב הגירושין הם דומים אך המוקד והמענה שונים. המשותף הוא כי בהדרכת הורים וגם בטיפול- היכולת לקבל מענה ולהרגיש שביעות רצון תלויה במוטיבציה של הפונה, יכולתו לשתף פעולה ורצונו לפעול למען עצמו או ילדיו.
בהצלחה.
שלום אודיה
מן הדברים נראה כי בנך מגלה התנהגות רגרסיבית שכנראה מקורה בקנאה באח הקטן הנולד, חשש לגבי מקומו בבית ולגבי אהבתכם אליו. כל אלו מאוד נפוצים אצל ילדים צעירים שנולד לה אח או אחות. דוקא כאשר התינוק מגיע לגיל חי שנה ומתחיל להיות יותר ויותר תקשורתי ותנועתי- ההתפעלות ממנו מעוררת את כל הרגשות האלו.
עצתי לך היא קודם כל הרבה אורח רוח. זה יעבור. בינתיים- לחזק אותו הרבה (מחמאות צפיציות ואמיתיות על רגשים בהם מתנהג יפה ובבגרות), העצימי אותו בדברים שהוא אוהב וטוב לו איתם (אם אוהב לצייר בקשי ממנו לצייר לך משהו שירגיש שהוא מוצלח וכשרוני וכן הלאה).
הקדישו לו זמן בו התינוק איננו נמצא איתכם והשתדלו לאזן לידו את התפעלותכם מן התינוק עם התעלות גם ממנו. בהצלחה.
שלום עירית,
ראשית את יכולה לקורא על הכחדה של התנהגות במאמרי:
https://www.alhasapa.co.il/3122.asp
שנית, חשוב לבחון כיצד אתם מגיבים כאשר הילד צועק או מרביץ. יתכן שמשהו בתגובה שלכם מחזק התנהגות זו ולא מכחיד אותה. אם הוא מקבל תשומת לב סביב צעקות אלו- מבחינתו זה חיזוק. חשוב לתת לו תשומת לב בזמן שהוא רגוע, להסביר לו כאשר אינך יכולה להתייחס רק אליו מדוע אינך יכולה ומתי כן תוכלי. כאשר הוא צועק, החיזוק השלילי הטוב והיעיל ביותר הוא להתעלם.
בנוגע לאלימות, יש לשבת איתו לשיחה והלהסיבר לו כי התנהגות זו איננה מקובלת. עליכם להחליט כיצד תנהגו כאשר מרביץ ולהיות עקביים ורגועים ובעיקר ברורים לילד לגבי התגובה הצפויה לאלימות (לדוגמה, עליו לשבת שתי דקות בחדרו או באיזו פינה שקטה בבית ואף אחד לא מדבר איתו בשתי דקות אלו). הוא צריך להבין שזו איננה דרך מקובלת להשיג תקשורת ועליכם ללמדו רדכים אחרות מקובלות יותר.
יתכן מאוד והוא כבר זקוק לחברת ילדים נוספת וכדאי אולי למצוא כמה ילדים בגילו איתם אפשר להפגש באופן קבוע אחר הצהרים פעם פעמיים בשובע בגינה או במשחקיה או באחד הבתים כדי לאפשר לו אינטראקציות חברתיות המתאימות לגילו. הוא איננו מצליח ליצור קשר עם אחיו כיון ומה שהוא רוצה מהם הם לא תמיד מעוניינים לתת לו וזה לגיטימי בגלל פער הגילאים. בהצלחה.
פורום הדרכת הורים
מנהלת הפורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים.
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .
הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
