היי,
ראשית אציין כי מדברייך עולים מאפייני גיל ההתבגרות שאצל כל אחד באים לביטוי קצת שונה. ראשית תשאלי את עצמך ממה את מודאגת? מהו שמדאיג אותך, האם מה שאת קוראת לו העדר מוטיבציה בהכרח מעיד על כך שיהיה גם כאשר יהיה אדם בוגר? אין סיבה לחשוש מכך.
שניץ מדברייך עולה כי לבנך מוטיבציה רבה, אבל לדברים שהוא בוחר.
בכוך האמור להשתתפות בבית זה נהדר שזה על השולחן ואת לא מוותרת, כך צריך להיות. באשר לבילוי החברתי, תפקידך הוא לשקף ולעודד לתפקידו הוא לבחור. אם נהנה כאשר עושה זאת בוודאי הוא זוכר זאת, בנק הזמן הזה יש משהו אחר שמסקרן אותו וזה בסדר גמור, לא רוצה להקליט? לכתוב? בסדר גמור זה הבילוי שלו. נשמע שמהמקום של החשש את משתדלת מעט יתר על המידה עבורו, תשאירו לו את הבחירה הזו, לעודד זה נפלא, לשקף זה נהדר, אבל שהוא יבחר עם הרווח והמחיר.
מציע לך בחום, להוריד מעט מהדאגה ולאפשר לעצמך יותר שלווה בעניין, מתבגרים גדלים וצמחים ולאו דווקא הבחירות של היום הם גם של מחר.
בהצלחה
