איך לדבר עם ילדים על אסונות
צוות אתר על הספה
דוגמה לכך היא השריפה הגודלה בכרמל- כל ערוצי הטלויזיה ובכל תחנה בה פתחנו את הרדיו עסקו בזוועה הגדולה שהתרחשה בכרמל.
כולם רצו לדעת מה קורה, התפללו לשלומם של הכבאים, הדאגה מכל כך הרבה בחינות הקיפה את חיינו במהלכם של ימי ארוכים. וכך גם את חיי הילדים שלנו.
גם אם כיבינו את הטלויזיה כשהילדים היו בסלון או בנמכנו את הרדיו, כמעט ולט היה סיכוי שהילדים לא ידעו שמתרחשת שריפה גדולה בארץ וילד לומד מגיל שנתיים שאש היא מסוכנת. הם הולכים לגן, לקייטנה ושומעים כל מיני דברים מילדים אחרים. אנחנו, מתוך הפחד שלנו בעיקר, דואגים גם להם, שלא יהיו להם סיוטים בלילה, אנחנו לא רוצים להכניס פחדים מעבר למה שכבר יש, אבל להתעלם או להסתיר זו תמיד תהיה הדרך הפחות טובה.
כאשר ילדים מרגישים ואפילו יודעים שמשהו קורה אבל מרגישים סוד מהמבוגרים– מבחינתם זה הרבה יותר גרוע ומפחיד ממה שזה באמת, כי אם לא יכולים לדבר עם זה זה בטח נורא ואיום. לרוב מה שמדאיג אותם זה לא מה שמדאיג אותנו וחשוב לברר מה הם יודעים ולקחת אחריות על המידע שהם מקבלים, לעשות סדר בין העובדות שאתם יכולים לספק להם לבין השמועות והפרשנויות שצמחו בשיחות הילדים.
אז חשוב לדבר איתם על זה ובעיקר לשאול אותם מה הם יודעים ומה מרגישים ולשמור על ערוץ התקשרות בטוח ופתוח. איך עושים את זה בצורה בטוחה ורגועה?
יותר שאלות פחות תשובות
רובנו נוטים לדמיין מה הילדים חושבים ומדמיינים בראשם כאשר אנחנו מספרים להם משהו. אבל ראש של ילד עובד אחרת. מה שמפחיד אותנו לא בהכרח מפחיד אותם והתמונות שיש לנו בראש הן שלנו. חשוב לשאול את הילדים אם הם שמעו שהיתה שריפה? מה הם שמעו? מה הם יודעים על השריפה שהיתה? האם יודעים היכן היא היתה? מה המרחק שלה מהבית שלכם? לשאול את הילדים אם יש משהו שהם רוצים לשאול אתכם בנושא? אם הם יודעים כיצד התגברו על השריפה?
כאשר הילדים שואלים אותנו שאלות חשוב לבדוק איתם מה באמת הם רוצים לדעת. כאשר ילד בן 4 שואל אם הכבאים יכולים למות, תשובה של כן או לא אינה בהכרח המענה המרגיע וחשוב להחזיר לילד את השאלה ולבדוק איתו מה זה למות מבחינתו? מה מדאיג אותו בנושא הזה? אנחנו מיד הולכים עם מחשבות שלנו, וחוששים שהילדים ידאגו, כמונו, מכך שהורים יכולים למות אבל עבור רוב הילדים הפרשנות הולכת למקומות המוכרים להם ממשחק והם הרבה פחות מודאגים מאתנו.
לדבר על רגשות
ילדים מבטאים את התחושות והרגשות שלהם בכל מיני ערוצים- בהתנהגות, בסיפורים במשחק או במילים. תפקידנו הוא ללמד אותם את אוצר המילים המתאים המתאר את התחושות בסיטואציות כאלו. הורים שמשתפים את ילדיהם ברגשות ומשתמשים במילים כמו "דאגתי לכבאים" , " פחדתי בהתחלה כשלא סיפרו מה קורה עם החיות ", "אני עצובה שהיער נשרף" , "קיויתי כל כך שירד גשם ויעזור לכבאים", "לא ידעתי מה יהיה והייתי מבולבלת"- ילדיהם ילמדו להשתמש גם במילים האלו ויוכלו להבין מה קורה להם במצבים חריגים ולא יצטרכו "להתנהג" את הרגשות.
להעביר מסרים של שליטה
כדי לא להשאיר את הילדים בתחושה של חוסר אונים, חשוב לדבר על האש ועל הכבאים הגיבורים שעושים מאמצים לשמור על כל האנשים שגרים בקרבת האש. האוירה בחדשות של כעס והתלהמות על חוסר האונים וחוסר הציוד הם מסר מפחיד. מצד שני הצליחו לכבות את האש וברור היה שמתי שבוא האש תכבה. וזה בגלל אנשים חזקים וגיבורים, בגלל שלא מוותרים גם אם לא מצליחים כמה פעמים. על כך שיש סדר ויש מי ששומרים על האנשים על הילדים ועל החיות.
להתאים את המסרים לגיל הילדים
חשוב להתאים את ההסברים לגיל הילד. ילדים בגילאי בית הספר יכולים להבין על הקשיים בכיבוי השריפה הקשורים לרוח, ולהתפשטות האש. מידע מרגיע אותם ומאפשר תחושת שליטה. חשוב להראות באופן ממשי במפה את המרחק מהבית לשריפה ולודא שהילד מרגיש בטוח בביתו. כמובן שאם נוסעים לטיול, להסביר לילדים לפני לאן נוסעים. אפשר להראות לילדים תמונות של הכרמל לפני השריפה ואחרי להדבר על האובדן של העצים, כמה זמן יקח ליער להשתקם, כמה ומדוע העצים והיער חשובים לנו.
ילדים אשר גרים בקרבה לאזור הכרמל, מן הסתם מבינים כי האיום קרוב לביתם וחוים את הלחץ והדאגה בבית. חשוב לשאול אותם מה יודעים, ממה חוששים, וגם לאחר סיומה של השריפה, ילדים הגרים באזור בו כל שנתיים פורצת שריפה, החששות לא יכבו בהכרח עם האש וחשוב לבדוק מדי פעם אם עוד חושבים על השריפה או מוטרדים ממנה.
גם ילדים צעירים מאוד, בני 3-4 , מבינים שמשהו קרה. הם יודעים שאש היא מסוכנת והסבר קצר על מה קורה בסביבתם מעצים אותם במיוחד אם יש אחים גדולים אשר שואלים ומקיימים שיחה ערה בנושא.
