וואטס אפ עם הילדים שלנו?
צוות אתר על הספה
לפני שבוע הייתי בהשתלמות בה אנשים נשאלו מהי האפליקציה הכי שימושית עבורם. התשובות נחלקו בין הווייז לוואטסאפ. אם עבור המבוגרים הוואטס אפ הכניס נוחות רבה לתיאומים, להעברת מסרים קצרים ומצחיקים- עבור הילדים הוואטס אפ הפך לברירה הטבעית לתקשורת. הם מנהלים את כל התקשורת החברתית שלהם (מי יותר מי פחות) באפליקציה וחווים את האינטראקציות המתרחשות בזירה זו כמגדירות את מי שהם, מה מעמדם החברתי ואת יכולותיהם.
יש דברים נוחים ונפלאים בוואטס אפ. האפליקציה מספקת בעיקר נוחות, תקשורת זמינה ומהירה. הבעיה היא שנוחות זו מתאימה למי שכבר רכש מיומנויות חברתיות והילדים שנחשפים לשימוש בה בשנות ההתבגרות הראשונות משתמשים בה כתחליף עיקרי לכל תקשורת ומגע. הם כמעט ולא מתקשרים אחד אל השני בטלפון, נפגשים פחות, ומעבירים מסרים בכתב או בהקלטה- אבל בעיקר מבלי לפגוש באמת בילד המקבל את המסר.
הם מפענחים קודים חברתיים מתוך הודעות כתובות ולא לומדים להעריך שפת גוף, לא לנהל שיחה ולא להתמודד עם קונפליקט בשיח פנים מול פנים. הם גדלים ומדלגים על שלב קריטי ברכישת מיומנויות חברתיות ובעולם האמיתי יהיה להם קשה הרבה יותר להסתדר. הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר להעליב ילד כי לא רואים את הפרצוף שלו הופכת אותם לאכזריים ותוקפניים. דוגמה לכך היא ילד בן עשר אשר הטלפון שלו היה שבוע בתיקון ונפרד מהחברה שלו – "כי אין לי וואטס אפ אז לא יכולנו לדבר".
הם הולכים ומשכללים את השימוש באפליקציה לכדי קיום כל הדפוסים החברתיים שאנחנו מכירים מילדותינו. לדוגמה, אם פעם "לא היו סודות בחברה", היום בתוך הקבוצה ילדה כותבת לחברתה בתוך השיחה של קבוצת "בנות הכיתה" – "תעברי לפרטי". כל הבנות בכיתה יודעת שנכתבת עכשיו הערה עם סוד. כמה זה קל- לא צריך להסתכל בעיניים של הבנות הנעלבות, אף אחת לא יודע אם הסוד נמשך רגע אחד או חצי שעה, היא יצרה את האפקט, העבירה מסר "אני שולטת, אני חזקה" אבל אינה משלמת באמת שום מחיר רגשי או חברתי.
שיחות וואטס אפ שלמות יכולות להתנהל ללא מילה אחת כתובה אבל להכיל בתוכן עולם אינטריגות אכזרי: ילדים פותחים וסוגרים קבוצות וואטס אפ בקצב מסחרר- המהיר לפתוח ולהזמין ילדים- השולף המהיר, מקבל סטטוס חברתי. אח"כ מתחילה הזירה לרחוש במי מוזמן, מי יוצא, מי מוצא ומי פותח קבוצת נגד. כל זה מתנהל בעולם ההמשך למה שמתרחש בבית הספר. ילדים שיותר קשה להם חברתית- לא יכולים להנות מהעולם הוירטואלי כי הם צריכים להיות מוזמנים לתוך הקבוצות. ילדים שאין להם סמארט פון- לא יכולים לקחת חלק מהעולם החברתי של אחר הצהרים. ומכאן- אין סוף למחירים שילדים עלולים לשלם- מחרמות קשים על ילדים, השפלות בפומבי וכל מה שכבר לצערינו ראינו ולא מעט בפייסבוק ובכלים הדיגיטליים החברתיים האחרים.
אז מה עושים?
לקחת מהילדים את הסמארטפון יהיה כמו לגזור עליהם נידוי חברתי. אבל עדיין יש להורים הרבה מאוד מקום לנהל את החיים החברתיים של הילד, לפקח על נעשה בקבוצת הוואטס אפ, ובעיקר ללמד את הילדים כיצד לנהוג. מה פסול ומה מותר, מהי התנהגות ראויה ומהם המחירים שהילד שלכם או ילדים אחרים עלולים לשלם בגלל התנהלות לא אחראית בוואטס אפ.
תיווך
תיווך מתייחס להסבר של הורים לילדיהם לגבי כללי השימוש באפליקציה, לגבי דפוסי הכתיבה. תיווך מתיחס גם לניתוח משותף של הטקסטים שנכתבים ולעזור לילד להבין איך שורה מסויימת יכולה להקרא על ידי האחר ולקבל פרשנויות שונות מאלו שלהן התכוון. חשוב ללמד ילדים כי תקשורת כתובה איננה מעבירה מסרים כמו תקשורת דבורה. במיוחד כשהם כותבים כמו שמדברים (רק ללא סימני פיסוק) והנמען מקבל את המסר ללא שפת גוף, ללא מימיקה וללא אינטונציה בקול.
תיווך מתייחס גם להסבר על ההשלכות והמחירים שהם עלולים לשלם על התנהלות כזו או אחרת, וגם ללמדם שיעור באמפתיה- מה הם גורמים לאחר להרגיש, איך זה מרגיש להיות בצד השני.
אם פעם הורים הקדישו זמן ללמד את הילד לחשוב רגע לפני שמדברים- גם כאן, חשוב ללמד את הילד לקרוא את ההודעה לפני ששולח אותה. לוודא שזה המסר שרוצה שיעבור, לשקול האם יתכן והניסוח תוקפני מדי, מעורפל מדי, מכבד מספיק ובאמת מעביר את המסר אותו רצה להעביר. להפעיל שיקול דעת ומחשבה תחילה ולא ללחוץ על "שלח" מבלי לקחת אחריות על הדברים שנכתבו.
גבולות
ילד הגדל בעולם בו לתפיסתו אין דין ואין דיין הולך לאיבוד. ילדים צריכים את המבוגרים שיסבירו להם מה מותר ומה אסור, מהם גבולות ההתנהגות המקובלת בחברה בה חיים. גם לשימוש בוואטס אפ צריכים להיות כללים. כללים הנקבעים בבית ואולי גם כללים נוספים הנקבעים בבית הספר. אתם כהורים קובעים מה נכון לדעתכם עבור הילד שלכם, מהי התנהגות נאותה. אתם אחראיים ללמדו ערכים של כבוד האדם, התחשבות בזולת וחברות.
פרטיות
נכון שחשוב לשמור על המרחב הפרטי של הילדים. הם רואים את הטלפון כרכושם הפרטי ויפה שכך. עם זאת, הם צריכים לדעת במיוחד בגיל בית הספר היסודי, שלהורים (כבעלי הטלפון הרשמיים וכנושאי האחריות על התנהגות ילדם) יש זכות לראות מה קורה באווטס אפ. אפשר לעשות זאת בצורה המכבדת את הילד ואת פרטיותו ולומר לו שתסתכלו בהודעות שלו רק בנוכחותו ובידיעתו. זה מכבד את הילד ומאפשר לכם שליטה. הידיעה שמישהו קורא את הדברים מהווה עבור הילד "השוטר הפנימי" אשר יכול אולי לסייע בחשיבה נוספת לפני שליחת הודעות.
ילדים מסויימים ישכללו ויתחמקו מהפיקוח- וימחקו הודעות מפלילות. הם צריכים לדעת שגם אם מחקו הודעות – אם ילד יתלונן עליהם אתם תוכלו לראות את ההודעות ששלחו במכשיר של הילד שקיבל את ההודעה. זה קריטי עבורם לדעת שיש מחיר ושיש פיקוח.
מינון
גם אם העולם החברתי שלהם נמצא בוואטסאפ- ילדים צריכים מישהו שישמור עליהם מדי פעם ויזכיר להם לנוח. כמו שנכון שהורים ישימו גבולות לגבי שעות הביקור ומינון הביקורים אצל חברים, כך גם בווטאס אפ. האם אתם מאפשרים להכנס בלילה למיטה עם הטלפון? האם אתם מאפשרים לשבת לשולחן האוכל כשהילד ממשיך לנהל שיחות בוואס אפ? האם יש זמנים מוגבלים לשימוש באפליקציה? לפעמים הילדים פשוט זועקים שמישהו ירגיע את הדחף הבלתי נשלט לבדוק ולהגיב כל הזמן להודעות וכאשר מישהו חיצוני עושה זאת עבורם זו הקלה עצומה.
איפה המורה?
כמו בכל נושא הקשור לחינוך הילד, מירב האחריות היא על ההורים אבל גם לבית הספר יש תפקיד. מכיון שהעולם החברתי של הכיתה מתנהל בוואטס אפ, למורה יש אחריות בתיווך, בהסבר ובקביעת סטנדרטים ודפוסי התנהגות רצויים ולא רצויים. גם מערכת החינות צריכה להתאים עצמה בתכנים ובגבולות האחריות.
מורה מעורבת וסמכותית יכולה להנהיג את הכיתה, לעודד ולציין לשבח תלמידים הנוהגים בכבוד ויוצאים לעזרתם של ילדים אשר חוו חויות קשות באפליקציה. מורה גם יכולה לבקש מהורים רשות לדרוש מהתלמידים להראות את השיחות הכיתתיות כאשר נעשה בירור על סכסוך או חרם חברתי. שיתוף פעולה בין המורה להורים, פעולות הסבר למורות ולהורים יכולים להוות רשת ביטחון אפקטיבית לתיווך ולחינוך הילדים להתנהגות בעולם הטכנולוגי ואולי אף למנוע מקרים חברתיים קשים ותוקפניים רבים.
