חשוב מאוד לזכור שגיל ההתבגרות מאופיין בתנודות רגשיות עוצמתיות ובתפיסת מציאות דיכוטומית של שחור ולבן, המתבגרים חסרים את ניסיון החיים בהתמודדות עם משברים ועלולים לראות בדיכאון מצב קבוע שאין ממנו מוצא.
כל הורה שגידל מתבגרים מתאר את אותו תהליך: המתוק או המתוקה הקטנים, שעד לפני רגע עוד הדיפו ריח תינוקי נפלא, התרפקו על ההורים בכל הזדמנות ותלו בהם עיניים מעריצות, הופכים, כמעט בן לילה, ליצורים לא מוכרים – נרגנים, מתחכמים, סגורים ומרוחקים ואם להודות על האמת – גם הריח כבר לא מתוק ונעים כשהיה.
כל אלו תופעות מוכרות וטבעיות, שמהוות שלב חשוב וחיוני בתהליך ההתבגרות וההיפרדות מההורים, אבל אצל חלק מהמתבגרים התהליך כרוך בקשיים יוצאי דופן, שאיתם קשה להם להתמודד ללא עזרה חיצונית.
איך נדע להבחין בין תחושת דכדוך אופיינית לגיל הנעורים הדרמטי לבין דיכאון הדורש טיפול?
גיל ההתבגרות וההתנהגות המאפיינת אותו, מקשים על ההורים לזהות בזמן את מה שעובר על ילדיהם. בגילאי הילדות ראינו את הילדים במשך שעות רבות ביום, שיחקנו איתם ויכולנו לשמוע ולהבין מה עובר עליהם גם בלי מילים ואילו עכשיו – המתבגר או המתבגרת שלנו סגורים רוב היום בחדרם, מתקשרים בנהמות (אם בכלל) ומדברים על מה שחשוב רק עם החברים הקרובים, וגם זה לא תמיד.
ההבדל בין דכדוך נעורים זמני לבין דיכאון נעוץ בשני היבטים מרכזיים:
1.
משך הזמן – חווית ההתבגרות טומנת בחובה רגשות עזים, ולעיתים קשים, כך שתחושת עצב של המתבגר מדי פעם היא טבעית ולא בהכרח מעידה על בעיה. כאשר העצבות נמשכת זמן ארוך, מספר שבועות או חודשים – יתכן שמדובר בדיכאון שדורש התערבות.
2.
יכולת התפקוד – כאשר התחושות הרעות מונעות מהמתבגר לתפקד כפי שנהג לעשות בעבר והוא מאבד עניין בפעילויות שנהגו להסב לו הנאה ושמחה, כנראה שיש בעיה.
תסמיני דיכאון אצל מתבגרים
השינויים שיבואו לידי ביטוי אצל בני נוער החווים דיכאון יתבטאו בשני תחומים:
*
שינויים רגשיים: חוסר מנוחה, כעס ותסכול, הערכה עצמית נמוכה, רגישות יתר, כעס ותסכול, בכי ללא סיבה ברורה, מחשבות על מוות, חוסר עניין בחיים, מחשבות טורדניות על כישלון ואשמה ועוד.
*
שינויי התנהגות: הימנעות ממפגשים חברתיים ומפעילויות שבעבר עוררו עניין, שינויים בדפוסי השינה והאכילה, ירידה בלימודים, חוסר הקפדה על היגיינה, התפרצויות זעם, חוסר שקט, כאבי ראש או בטן קשים ולעיתים אף פגיעה עצמית (שריטות בגוף, כוויות וכד') ותכניות אובדניות.
מה לעשות כשמזהים דיכאון אצל מתבגרים?
נסו להיות קשובים ולא לשפוט את המתבגר על תחושותיו, שדרו רוגע וביטחון ביכולתו האישית, וביכולת שלכם כמשפחה, להתמודד בהצלחה עם המשבר ולצאת ממנו מחוזקים. ספרו לו
שבני נוער רבים מתמודדים עם דיכאון, שהדבר מוכר וטבעי לחלוטין ויש אנשים שיכולים לעזור.
אמרו למתבגר שלא כדאי להישאר לבד עם המצוקה וקבלו את אישורו לפנות ל
טיפול נפשי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר אשר מתמחים בטיפול בילדים ובבני נוער. בחלק מהמקרים אנשי המקצוע ישלבו טיפול תרופתי זמני כחלק מתהליך הטיפול.
אל תיקחו סיכון
חשוב מאוד לזכור שגיל ההתבגרות מאופיין בתנודות רגשיות עוצמתיות ובתפיסת מציאות דיכוטומית של שחור ולבן, המתבגרים חסרים את ניסיון החיים בהתמודדות עם משברים ועלולים לראות בדיכאון מצב קבוע שאין ממנו מוצא.
במצב כזה דיכאון עלול להיות מסוכן ולהוביל את המתבגרים למהלך אובדני, שאין ממנו חזרה.
אם אתם מזהים מחשבות או תכניות אובדניות – יש לפנות לעזרה מיידית באמצעות קווי הסיוע המאוישים 24 שעות ביממה (לדוגמה 1201 - מספר החירום של עמותת ער"ן), ובמצבי חירום ניתן אף לפנות למשטרה או לבית חולים פסיכיאטרי.
