הורים בני אותו מין שנולד להם ילד/ה בני המין השני עלולים לחוש שהם אינם מספיקים ושהילד משלם מחיר על היעדר דמות הורית מהמגדר שלו או שלה
תא משפחתי הוא דבר מורכב בו משמשים בערבוביה זיכרונות ילדות של ההורים, משא של ציפיות ותקוות,
חרדות כמוסות, רצון טוב והרבה אתגרים.
כאשר ההורים במשפחה הם בני אותו מין, נוספות לקלחת הרוחשת הזו סוגיות רבות ולעיתים דרמטיות - החל מהאופן בו יבואו הילדים לעולם, שאלות על קשר הורי שאינו ביולוגי, היחסים עם המשפחה המורחבת, תפקידי המגדר הקלאסיים במשפחה והשפעותיהם על הילדים ועוד.
הסוגיות המורכבות הללו יבואו לידי ביטוי כמעט בכל משפחה חד מינית וחשוב להכיר ולהבין אותן.
אתגרים ייחודיים במשפחות חד מיניות
במשפחות חד מיניות מעט מאוד דברים מוגדרים מראש ובני/בנות הזוג צריכים לקבל החלטות רבות, שזוגות הטרוסקסואליים לא נוטים לעסוק בהן.
איך באים ילדים לעולם?
כבר בשלב תכנון המשפחה נדרשים ההורים הלהט"בים להחליט כיצד ירצו להביא לעולם את ילדיהם. האפשרויות שעל הפרק עבור זוג נשים יהיו בדרך כלל תרומת זרע (אז ידרש מהן להחליט האם לפנות לבנק זרע ישראלי או לרכוש זרע במוסדות ייעודיים בחו"ל), הורות משותפת עם גבר או אימוץ.
לזוגות של גברים האופציה של פונדקאות קיימת רק בחלק קטן ממדינות העולם והיא מורכבת ויקרה, הם יכולים גם לבחור להקים משפחה בהורות משותפת עם אישה או לאמץ.
שאלה מהותית שהיא מנת חלקם הבלעדית של זוגות חד מיניים בדרכם להפוך להורים, היא: מי יהיה ההורה הביולוגי של הילד? זאת מאחר ואין אפשרות פשוטה ללדת ילד המשותף מבחינה גנטית וביולוגית לשני ההורים.
האפשרויות השונות וההחלטות שיש לקבל עוד לפני הכניסה להריון נראות לכאורה טכניות, אך יש להן השלכות רגשיות משמעותיות ביותר להמשך חיי המשפחה.
הקשר עם המשפחה המורחבת
רוב הזוגות בעולם יודעים לצפות מראש את
סוג הקשר שיווצר בין ילדיהם למשפחה המורחבת (סבים, דודים ובני דודים), בהתאם לקשר הקיים עם דור ההורים, שעשוי להיות קרוב יותר או פחות. בדרך כלל אין סיבה להניח מראש שיחס המשפחה המורחבת לילדי המשפחה יהיה שונה באופן מהותי. אצל משפחות חד מיניות מדובר בסוגיות דרמטיות וזוגות רבים מתייסרים למראה האופן השונה בו נוהגים הסבים בנכד הביולוגי אל מול נכדים שאינם כאלה. אין ספק שהרגישות המובנית בסוגיה הזו מזמנת קשיים רבים, שאולי לא היו מתעוררים או לא היו ניכרים שלא דרך זכוכית המגדלת בה נבחנים הקשרים המשפחתיים, אבל העובדה היא שזכוכית מגדלת כזו אכן קיימת במשפחות רבות ודרכה ניתן לראות כל הבדל או זיוף ביחס, שאמור לכאורה להיות שווה.
אגב, סוגיות דרמטיות לא פחות עלולות להתעורר בתוך המשפחה הגרעינית עצמה, במקרים בהם אחד ההורים חש הבדל בקשר שלו או של בן/בת הזוג עם הילדים השונים ותולה את ההבדל הזה בהורות הביולוגית.
סוגיות של מגדר
בשעה טובה, הילדים כבר כאן, הסוגיות עם המשפחה המורחבת פתורות (לפחות ברובן) ועכשיו צריך לנהל חיי שגרה משפחתיים. זהו השלב בו עולות בדרך כלל סוגיות מגדריות מורכבות, הקשורות למגדר ההורים:
* הורים בני אותו מין שנולד להם ילד/ה בני המין השני עלולים לחוש שהם אינם מספיקים ושהילד משלם מחיר על היעדר דמות הורית מהמגדר שלו או שלה, וההיפך – הורים שילדם הוא בן המגדר שלהם, יחששו שאין לו דמות הזדהות משמעותית בת המגדר השני.
* תפקידי ההורות הקלאסיים המוכרים לנו ממשפחות הטרו-נורמטיביות מוגדרים מחדש במשפחות חד מיניות – מי נשאר עם הילד החולה? מי מתקן ברז דולף ומי אחראי על הבישולים? על מי הילדים מתרפקים ועם מי הם מתגוששים? כל אחת מהשאלות הללו פתוחה לפרשנות. זה מבלבל ומתיש אך עשוי להוות שיעור מצוין לילדים בנושא תפקידי מגדר והסללה מגדרית.
ותמיד ישנה החברה
משפחות חד מיניות לא מתקיימות בחלל הריק, אלא חיות בתוך מבנה חברתי, כמו כל משפחה אחרת. בהיותן שונות מהנורמה המוכרת, המשפחות החד המיניות מתמודדות עם סוגיות שאינן מוכרות לרוב המשפחות וכוללות חשש מחוסר קבלה שיחוו הילדים במעגלים החברתיים שלהם והפחד שמא ילעגו להם או יתנכלו להם בגלל המבנה הייחודי של משפחתם, חששות מכך שהורים ימנעו מלשלוח את ילדיהם לבית של משפחה חד מינית מתוך דעות קדומות ביחס ללהט"בים או חשש לא מבוסס מפני מה שיחוו ילדיהם המפגש עם משפחה חד מינית.
השאלות הללו מעסיקות הורים חד מיניים לאורך כל החיים, גם כשהילדים גדלים והחשש מפני דחייה חברתית של המשפחה קיים, במידה מסוימת, תמיד.
