עונשים, צעקות ותוקפנות כלפי הילד לא יעזרו, ההיפך הוא הנכון. אם אתם רוצים לקדם את יכולתו של הילד לתקשורת בונה ואפקטיבית, אתם צריכים להוות מודלינג (modeling) להתנהגות כזו, גם כאשר אתם כועסים ומאוכזבים.
בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה בהיקף הסיקור התקשורתי של אלימות במסגרות החינוך, ובצדק. הורים רבים מספרים על ילדיהם שחוו בריונות מצד חבר לכיתה, מבקשים
עצות ותמיכה מהורים אחרים ודורשים בתוקף מהמערכת לטפל בעניין.
מעטים חושבים מה עובר על ההורים שילדיהם הם הבריונים אשר נטפלים לילדים אחרים ונוהגים כלפיהם באלימות פיזית או מילולית – מה מביא את הילדים להתנהגות הזו ומה יכולים ההורים לעשות בעניין?
על כך ועוד – במאמר שלפניכם.
מהי התנהגות בריונית?
מדובר בשאלה חשובה מאין כמוה, מאחר ורבים נוטים להתבלבל ולקטלג כל התנהגות תוקפנית או כל אפיזודה של אלימות בין ילדים כבריונות, ולא כך הוא.
שימוש בתוקפנות ואלימות לעולם אינו מקובל, ובכל זאת מהווה פרקטיקה מוכרת וטבעית בקרב ילדים, בעיקר בגילאים הצעירים, כאשר הם מתקשים להבין ולהסביר את הרגשות המורכבים שהם חווים, את החסכים ואת התסכולים וממהרים "להשתמש בידיים" כדי להשיג את מטרותיהם המיידיות.
בריונות, לעומת זאת, איננה אפיזודה חד פעמית אלא אסטרטגיה מכוונת וקבועה של הפעלת כוח ותוקפנות, בדרך כלל כלפי ילדים מסוימים, שנתפסים כחלשים יותר.
איך זה נראה במציאות
בריונות מתבטאת בתוקפנות, הטרדה, חרם, איומים ולעיתים גם אלימות פיזית או
מינית, שמכוונת להשגת מטרות שעשויות להיות קונקרטיות (כמו למשל השגת כסף או טובות הנאה מהילד המאוים) או עקרוניות (מסר לכל הסובבים: "אל תתעסקו איתי. אני חזק").
ההתנהגות הבריונית מכוונת כלפי ילדים ספציפיים שיש להם פחות כוח - פיזי ובעיקר חברתי, ולא נוטה להיפסק גם אל מול הסבל שמפגין הילד המותקף. ההיפך הוא הנכון, גילויי המצוקה של הקורבן בדרך כלל מעודדים את הילד שנוהג בבריונות להמשיך בהתנהגותו.
למה ילד מתנהג בבריונות
הסיבות להתנהגות בריונית בקרב ילדים הן רבות, אך בכל זאת נמצאו מספר מאפיינים מרכזיים של הילד הבריון:
1.
אינטליגנציה רגשית שאינה מפותחת מספיק – ילד שלא מאומן בשיח על רגשות ובהבעתם.
2.
שריר האמפתיה אינו מפותח דיו – ילד שלא רגיל בהתבוננות על האחר ומתקשה לשים עצמו בנעלי האחר ולהבין את המצוקה שהתנהגותו גורמת.
3.
חוסר ביטחון – רבות נכתב ודובר על התנהגות תוקפנית שנובעת מחוסר ביטחון בסיסי, ולא בכדי. ילדים הבטוחים בעצמם, ביכולתם ובמעמדם – בדרך כלל לא יחושו צורך להשפיל מישהו אחר כדי לחזק את עצמם.
4.
פרשנות מוטעית של מושג הכוח – ילדים רבים, בעיקר כאלה שחוו בעצמם תוקפנות או אלימות, נוטים לפרש אותה ככוח ולומדים שרק אם מפחדים ממך, אתה חזק.
5.
היעדר גבולות – בתרבות הנוכחית, בה מגדלים ילדים במחשבה שהם נסיכים ושהעולם נברא כדי לשרת אותם, אנו פוגשים יותר ויותר ילדים שמתקשים להכיל מצב בו תשומת הלב מופנית לאחרים, שגם להם יש צרכים ורצונות משל עצמם.
6.
חשיפה לא מבוקרת לאלימות – ילדים שנחשפו בבית לאלימות בין בני המשפחה, לשיח אלים ולעיתים אפילו למשחקי מחשב אלימים במיוחד, הם בעלי סיכוי גבוה לתפוס אלימות ככלי לגיטימי להשגת מטרות.
מה אתם כהורים של ילד הנוהג בבריונות יכולים לעשות
* ראשית, הפרידו בין התנהגות אלימה ספורדית ותואמת גיל לבין מהלך סיסטמתי של בריונות. שני המקרים הללו דורשים התייחסויות אחרות בתכלית וחשוב להבין מול מה עומדים.
* הקפידו לדבר עם ילדיכם, מגיל צעיר, על אמפתיה לאחר. בכל הזדמנות התאמנו איתם בניסיון להבין מה אנשים אחרים מרגישים, איך הם חושבים ומה הם צריכים. כהורים השואפים להוות מודל, אתם כמובן חייבים לממש את מה שאתם מטיפים לו ולהפגין אמפתיה בעצמכם.
* מעורבות הורית נמצאה כגורם המפחית סיכון להתנהגות אלימה ובריונית של הילד במסגרות השונות. כשאתם שם - יודעים מה קורה, מכירים את החברים ואת המורים ושמים לב להתרחשויות – הדבר נותן לילד ביטחון ומשדר לו מסר שרואים אותו.
* למדו את הילד להביע את רגשותיו בדרכים חלופיות, שלא כרוכות באלימות כלפי אחרים: פעילות גופנית, הבעת רגשות, טכניקות הירגעות ונשימה ועוד. אם אתם לא בטוחים מה יכול לעזור – שאלו את הילד שלכם, תופתעו לגלות כמה רעיונות יש לו.
* לוו אותו בבקשת סליחה מהילדים מולם נהג בבריונות, זהו אקט חינוכי משמעותי.
ממה עדיף להימנע
* תגובות של בושה, אכזבה, ייאוש וכעס הן טבעיות לגמרי, אבל לא מקדמות אתכם לשום מקום. קחו לכם יום אחד להרגיש בו את כל הדברים הללו ולאחר מכן פנו לטפל במצב באופן יסודי.
* הורים רבים מתביישים בהתנהגות בריונית של הילד שלהם וכתוצאה מכך נמנעים משיתוף פעולה עם הצוות החינוכי במסגרת כדי לטפל בבעיה. זו טעות שלא כדאי לעשות, הצוות הוא שותף בתהליך ויש לו מטרות זהות לאלו שלכם. אל תסתירו מידע והשתדלו לא להגיב בתוקפנות כי אתם מרגישים מאוימים.
* עונשים, צעקות ותוקפנות כלפי הילד לא יעזרו, ההיפך הוא הנכון. אם אתם רוצים לקדם את יכולתו של הילד לתקשורת בונה ואפקטיבית, אתם צריכים להוות מודלינג (modeling) להתנהגות כזו, גם כאשר אתם כועסים ומאוכזבים. רק כך תוכלו לעזור לילד
ללמוד איך לווסת את רגשותיו וכתוצאה מכך גם את האופן בו הוא מתנהג.
לסיכום, כשהילד שלנו מתנהג בבריונות הדבר עלול להיות מפחיד וקשה עבורנו. אך החדשות הטובות הן שאם תלמדו ילדים לראות את האחר, תחזקו את ביטחונם העצמי במקומם בעולם ובליבכם ותתנו להם כלים חלופיים להתנהגות אפקטיבית יותר – הסיכון לבריונות ירד בצורה דרמטית.
