כיצד אנחנו בוחרים את בני הזוג שלנו?

זוגיות ומשפחה הן מסגרות אנושיות אוניברסליות שנועדו לתת מענה לצרכים בסיסיים של המין האנושי במטרה לשרוד, להסתגל לסביבה, להעביר את הגנים לדור הבא ולשמור על הצאצאים בצורה הטובה ביותר. אחד המנגנונים שנועדו לשמור על המשכו של המין האנושי הוא הזוגיות ובחירת בני הזוג (mating) (מיקולינסר ופלוריאן, 8199). מנגנון זה כולל דפוסי התנהגות אבולוציוניים החיוניים להישרדותו של הגזע האנושי והוא גם הגורם לכך שבני אדם ייטו להומוגניה בבחירת בני זוגם במשתנים החברתיים. כלומר, יטו לבחור בן זוג מתוך הקבוצה החברתית אליה מרגישים שייכים, ושותפים בערכים ובאמונות. מודל אחד המתאר את תהליך בחירת בני הזוג גורס כי לאנשים שונים יש קריטריונים שונים לבחירת בן הזוג הטוב ביותר. על פי מודל זה אנשים מעדיפים את בן הזוג הדומה להם במישורים רלוונטיים. מודל אחר, מהזרם האבולוציוני, טוען כי העדפותיהם של בני האדם הן הומוגניות למדי ומשקפות תכונות המהוות יתרונות אבולוציוניים אוניברסליים. על פי מודל זה , קיים בן הזוג "האידיאלי" אליו ישאף כל אדם (Geary, Vigil & Byrd- Craven, 2004).

תפיסה של דימיון בין בני הזוג מביאה לתחושה שבן הזוג מבין ונותן תוקף לרגשותיו של האדם, מעלה מצב רוח חיובי ומפחיתה בדידות. מכאן הנטייה לבחור את הדומה לנו. דימיון בין בני זוג מושג כאשר לבן ולבת הזוג מתאם גבוה בציונים שלהם בתכונות שונות. רוב המחקרים שבדקו שיקולים בהעדפת בן זוג מצאו נטייה חזקה יותר לבן זוג דומה מאשר לבן זוג בעל תכונות משלימות.

על פי תיאורית הערכים בחירת בן זוג מבוססת על עקרון הדמיון בערכים ובאמונות של בני הזוג. שלערכים קשר חזק עם התנהגותו של האדם, מטרותיו וסגנון חייו, דמיות מערכת הערכים מעניקה בטחון ריגשי וקבלה הדדית. שני אנשים בעלי מערכת ערכים דומה ימשכו זה לזה, כיוון שמערכת היחסים ביניהם תאופיין בתקשורת נוחה וקלה ומבוססת על ניסיון עבר דומה. מכאן נגזר גם כי ימשכו לדומים להם במשתנים חברתיים כגון גזע, דת, מעמד חברתי. חוקי האנדוגמיה תוחמים את הנישואים לחברים מאותה קבוצה חברתית. הפרה של כלל זה עשויה לגרור איום או הפעלה של סנקציה ולהם משמעות רבה בבחירת בן זוג.

תיאורית הצרכים המשלימים גורסת כי בחירתו של אדם בעל תכונות חברתיות דומות היא השלב הראשון, היוצר "מאגר" של מועמדים פוטנציאליים אולם לאחריו הבחירה מבוססת על משתנים אישיותיים המשלימים את האדם. בבחירת בני זוג, מחפש האינדיבידואל את האדם שיבטיח בצורה הטובה ביותר את היכולת שלו לספק מקסימום מצרכיו .

לקירבה גיאוגרפית השפעה רבה על בחירת בן זו. ככל שהמרחק הפיזי המפריד בין בני זוג קטן, גדלה ההסתברות שהקשר יגיע לנישואים. המרחק הפיזי יכול להתבטא במקום מגורים אך גם בקירבה פיזית במקום עבודה, במסגרת לימודים או במסגרת פעילות של שעות הפנאי (מלאך-פיינס, 2002). קירבה פיזית מאפשרת "חשיפה חוזרת" . כיוון שחשיפה חוזרת לכל גירוי מגבירה את החיבה והמשיכה כלפיו, המשיכה למוכר עשויה להשפיע על בחירת בני זוג יותר מאשר משיכה למראה חיצוני. התאמה ביכולות וורבליות נמצא כמשתנה בעל קשר חזק יחסית להעדפת בן זוג בעל מאפיינים דומים.

תיאוריות אישיות שונות מתייחסות לבחירת בן הזוג. תיאורית ההתקשרות מהווה מסגרת תיאורטית כללית להבנת ארגון היחסים בין-אישיים לאורך מעגל-החיים בכלל ויחסים אינטימיים בבגרות בפרט (Fraley & Shaver, 2000), בהתאם, במחקר זה נבחרה ההתקשרות כמסגרת התיאורטית להבנת היכולת לאינטימיות ולבחירת בן הזוג.

העדפת בן / בת זוג והתקשרות

הקשר הראשוני של התינוק עם ההורה המטפל הוא התנסותו הראשונה בקשר דיאדי. איכותו של קשר זה תשפיע על קשרי האהבה הרומנטיים שיוצר בבגרות. הציפיות והאמונות שאנשים פיתחו לגבי היחסים הקרובים שלהם מבוססות על מודלי הפעולה הפנימיים שהפנימו מיחסיהם הראשוניים עם הדמות המטפלת בילדות, והם יציבים יחסית ועשויים להשפיע על יחסי הזוגיות בבגרות(Fraley & Shaver, 2000) .

נמצאו עדויות מחקריות כי דפוס ההתקשרות משפיע על בחירת בן הזוג. בעלי התקשרות בטוחה נוטים להתחבר לבני זוג בטוחים (Feeney, 1994) וכי בעלי התקשרות נמנעת נוטים להתחבר לבעלי התקשרות חרדה (Collins & Read, 1990). כמו כן מחקרים מצאו כי בעלי דפוסים לא בטוחים ימשכו יותר אל בני זוג לא בטוחים, מאשר בעלי התקשרות בטוחה. עוד נמצא במחקר כי בני נוער אשר התאפיינו בהתקשרות נמנעת, בחרו בבגרות בני זוג רומנטיים בעלי פרופיל אישיותי פחות בריא הקשור להתנהגות פחות אדפטיבית של בן הזוג (Collins, Cooper, Albino & Allard, 2002) .

נמצא כי יחסי הילדות המוקדמים עם ההורים, כפי שנתפסו על ידי הצאצא, קשורים למשמעות הקשר הזוגי אותה יפתח הצאצא הבוגר. ככל שהצאצא חווה יותר אהבה ובטחון ביחסי הילדות המוקדמים עם הוריו, הוא נוטה יותר להדגיש אלמנטים של התקשרות, אוטונומיה מקבלת וסבלנית, חשים יותר בנוח עם אינטימיות. כמו כן נוטים יותר לבנות קשרים בהם מוצאים שיתוף, תמיכה ויכולים להיות ערים לצרכיו של בן הזוג. מבוגרים שחוו את הדמות המטפלת בילדות כדוחה או לא עקבית, נוטים ליצור מערכות יחסים רומנטיות קרות, בעלות מרחק רגשי רב או אובססיביות ופולשניות (כץ- שוסטר, 1999).

מקורות:

כץ- שוסטר ד. (1999). מקורות משמעות קשר זוגי – יחסי הורה ילד וזוגיות ההורים. רמת גן: אוניברסיטת בר אילן.

מלאך- פיינס, א. (2002). התאהבות: איך אנו בוחרים במי להתאהב. בן שמן: מודן.