מה קורה לילד שלי בבית הספר?

כמה פעמים ילדיכם קמו בבוקר והתלוננו מיני תלונות כדי לא ללכת לבית הספר?

מתי בקשתו של ילד ותחנוניו להשאר בבית הם בדיקת גבולות וחלק ממשהו טבעי ומוכר שהגורם לו הוא רצון להתפנק בבית, ולנוח מההתמודדויות של בית הספר ומתי זה סימן אזהרה?

החדשות האחרונות על הנער שעבר התעללות קשה בידי נערים בבית הספר היא קריאת אזהרה לנו, ההורים. קשה מאוד לשלוח את ילדינו לבית הספר ולקוות שלו זה לא יקרה. לסמוך על ילדיהם של ההורים האחרים שלא יפגעו ויעליבו. כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש. רובם לא קיצוניים כמו הסיפור הזה אך עדיין פוגעים בבטחונו העצמי ובאושרו של ילדנו.

ילדים הישגיים אשר חשוב להם להצליח חווים לחץ ממורה שמעירה להם תכופות. לפעמים הלחץ הולך ומצטבר ואירועים שבעין ניטרלית אולי נראים "שוליים" הופכים למעליבים ומערערים עבור הילד שלאורך זמן מצוקתו תגדל ויש לטפל בה. ילדים אחרים עלולים להפגע על ידי חבריהם ממה שמתחיל כריב שגרתי והופך לחרם כיתתי. מיותר לציין כמה קשה לילד הנתון בחרם לקום בבוקר וללכת לבית הספר.

ילדים שונים לא רק בתכונות חיצוניות ותכונות אופי אלא גם ברמת הרגישות שלהם, רמת הפגיעות והבשלות הרגשית. חלק יזדקקו לתיווך ולסיוע בתחום החברתי כי הינם פחות יוזמים ומתקשים להבין חלק מהסיטואציות החברתיות. חלקם זקוקים לתיווך אשר יקל על השיפוט העצמי החמור שלהם ומהפחד לטעות ולהכשל בלימודים.

בפנינו, ההורים עומד אתגר מאוד גדול במציאת האיזון העדין בין הצורך העז להגן על ילדינו ולהלחם עבורם בכל מי שעלול להעליב או לפגוע בהם, לבין הכרח לדעת מתי לשחרר, ולתת להם להתמודד. לדעת מהם המקומות בהם יכולים להתמודד ולהעביר להם מסר שהם חזקים ומסוגלים לעמוד בקשיים ובמשברים ובכך לעזור להם לצמוח למבוגרים קומפוטנטים ובעלי תחושת שליטה.

סמכו על ילדיכם

כל ילד חייב לדעת ולהרגיש בתוך תוכו כי הוריו סומכים עליו. ילד שלא מפנים מהוריו את התחושה כי הוא בסדר יהיה לו קשה לסמוך על השיפוט שלו במצבים חברתיים מורכבים ויהיה יותר מושפע. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו בידיעה ברורה, כמה שניתן, מה טוב ומה רע. מה מותר לעשות לנו ומה נכון או לא נכון לעשות לאחרים. מתי צריך לערב מבוגר. ילד שסומכים עליו הוא ילד שינסה להתמודד עם קשיים ולהתחזק מהם. הוא גם ידע שאפשר לסמוך על הוריו ולשתף אותם כאשר לא מצליח להתמודד.

סמכו על עצמכם

אף אחד לא מכיר את הילד שלכם כמו שאתם מכירים אותו. סמכו על עצמכם שתדעו מתי הילד מאושר ומרגיש בטוח ומתי התנהגותו נראית לכם שונה וחשודה. סמכו על עצמכם לדעת מתי כשהילד אומר שהיה "בסדר" או אפילו "כיף" בבית הספר זה "בסדר" של תמיד או שיש בו משהו אחר ומסויג או מסתיר. אם אתם מרגישים שמשהו לא בסדר, כנראה שמשהו לא בסדר. תתחילו מלשאול אותו, תשקפו לו מה נראה לכם שונה, תסבירו מדוע אתם מודאגים ותנו לו זמן. סביר שילד הנמצא במצוקה לא ישפוך מיד את הדבר אותו התאמץ כל כך להסתיר. תנו לזה כמה ימים, ונסו שוב. בלי כעס, בקבלה אינסופית, והבטיחו הבטחה אמיתית כי תקבלו כל דבר שהוא יאמר לכם. גם אם הסוד הוא דבר לא טוב שעשה, תצטרכו להיות מאופקים ולשמור על הבטחה זו, לצד התגובה המתאימה כדי לשמור על ערוץ התקשורת פתוח ואמין מבחינתו.

העבירו מסר של אמון במערכת החינוך

לצד החרדה הגדולה, במיוחד לאחר סיפורים מזעזעים כמו סיפורו של הנער שבמשך שנתיים שלמות חווה התעללות כה קשה ומסביבו לא ראו ולא עצרו, חשוב שהילד יסמוך על בית הספר ועל המורים שלו. חשוב שילך לבית הספר בתחושה של ביטחון, כשהוא מרגיש ויודע בודאות שאם יאונה לו רע, יהיה מי שיעזור לו שם כאשר אתם לא נמצאים.

העבירו מסר של כוחות

המשברים היום יומיים, שלא משנה כמה שכיחים, כמו עלבון מחבר טוב, לקחו לי את הכדור, וכדומה, עלולים לפגוע במיוחד בילד רגישים מאוד. חשוב לתת לילד כיוונים ואפשרויות לפתרון, להציע לעזור לו אבל גם לתת לו ולעודד אותו לנסות ולפתור את המשבר בכוחות עצמו, כאשר אתם תומכים ומייעצים ברקע. לרוב, תופתעו כמה יצירתיים יכולים להיות ילדים במציאת פתרונות, אם כוונו לחשיבה ולמציאת פתרונות מגיל צעיר. אם תשמרו על ערוץ תקשורת פתוח ותנסו מדי כמה ימים להתענין האם ניסה הילד לפתור את הבעיה, היכן הדברים עומדים ולהזכיר לו שוב כי אתם מוכנים ורוצים לעזור. חשוב כמובן לתת חיזוקים לילד המנסה להתמודד עם קשיים בכוחות עצמו, חיזוקים ספציפיים על המאמץ, על הכוחות שלו ועל הרעיונות לפתרונות, גם אם לא פתר בעצמו בסופו של דבר את המשבר.

אם ילדכם מתעקש ולא נותן לכם להתערב גם כאשר אתם די בטוחים של נפתרו הבעיות והוא ממשיך להראות סימני מצוקה, צריך לשבת אתו לשיחה רגועה עם כוס שוקו או תה, ולהסביר לו כמה אתם מודאגים ולא יכולים לתת למצב להמשך. שאתם מצטערים אם אתם לא נענים לבקשתו יותר אבל תפקידכם כהורים זה לודא שלא יאונה לו כל רע. גם אם יתנגד ויכעס- כחלק מתפקיד המבוגר האחראי זה להכיל את הכעס בשביל לשמור על בטחונו לטווח הרחוק.

כיצד נדע אם משהו רע קורה לילד שלנו?

כמה סימנים שעשויים להוות נורות אזהרה עבור ההורים:

שינוי קיצוני בהתנהגות ובמצב הרוח- כאשר ילד מראה סימנים של מתח ולחץ הגורמים להתפרצויות שאינן מותאמות למצב ולגיל ההתפתחותי של הילד או להתנהגותו השגרתית כפי שאתם מכירים אותה. התקפי כעס והתפרצויות של צעקות, אלימות או מרדנות קשה. מצד שני יכולה להופיע התנהגות קיצונית שבאה לידי ביטוי דוקא בהתכנסות, המנעות, התנהגות שקטה ולא אופיינית והסתגרות בחדר.

ביגוד – ילדים שפתאום לובשים בגדים ארוכים בקיץ, לא מורידים מעיל בבית או משנים בפתאומיות את סגנון לבושם באופן קיצוני. מאידך, מסרבים לפשוט חולצה, להכנס לבריכה בקיץ ומתנהגים באופן קיצוני שלא מתאים להם כמנסים להסתיר.

שינויים בתאבון – שינויים קיצוניים בתיאבון- אכילה מופרזת בהתקפים או חוסר תיאבון קיצוניים יכולים להעיד על ילד הנמצא במצוקה. חשוב לציין ששינויים אלו הופכים למדאיגים כאשר נמשכים מעבר לכמה ימים.

מגע- ילדים שפתאום נמנעים ממגע- שלכם או של אחיהם באופן שאינו מאפיין אותם בשיגרה. תגובותיהם למגע יהיו בדרך כלל קופצנות וכעס, תוקפנות או התכווצות קיצונית.

המנעות מפעילות חברתית או משפחתית- כאשר ילד פתאום או בהדרגה ממעט ונמנע מלהזמין או ללכת לחברים ולפעילויות חברתיות. כאשר המצב נמשך לאורך זמן והוא נמנע גם מלבלות עם המשפחה, לא נהנה מדברים שגרמו לו שמחה והתלהבות בעבר. זוהי נורה אדומה.

ואם אתם יודעים שמשהו קורה, לילד שלכם או לילד אחר בסביבתכם- דווחו. אל תאמרו לעצמכם כי בטח מישהו אחר ידווח או שזה יעלם. יש לכל אחד מאתנו את הכוח להציל ילדים שחווים התעללות ומצוקה מלהגיע לכותרות. דווחו ליועצת בית הספר, דווחו למחנכת או למנהלת, למשטרה או לפקידת הסעד.