לקות למידה- לא רק בכיתה
אז זהו- שכאן הטעות הגדולה. תלמידים לקויי למידה לא מקבלים הקלות. הם אמורים לקבל התאמות. ילד שלא יודע את החומר, הארכת זמן הבחינה לא תעזור לו ולא תשים את הידע בראשו. גם לא הקראה, מבחן בעל פה או התאמה אחרת. לילדים עם קשיים בתפיסה החזותית, היכולת לקרוא שאלה אמריקאית מבלי שהשורות יתבלבלו תלויה מאוד בזמן. לילד עם דילסלקציה שהיא קושי בקריאה, לוקח לעיתים גם פי שלושה זמן לקרוא את השאלה. כך גם כתיבה של מבחן פתוח לילד עם קושי בכתיבה. לילדים עם לקות למידה שימוש בערוץ החזק ללמידה ולביטוי הידע הוא קריטי.אם מטרתו של מבחן היא לבדוק את הידע של התלמיד, מדוע לא לבחון ילד עם דיסגרפיה (לקות בכתיבה) בעל פה?
הטעות השניה היא שהאבחון ללקות למידה מטרתו לקבל התאמות אלו. נכון, הילדים שאכן מאובחנים עם לקות למידה מקבלים באבחון גם המלצות להתאמות. אבל לקות הלמידה לא מתחילה ובודאי שאינה נגמרת במבחנים ולא בבית הספר. ללקות למידה השלכות חברתיות תפקודיות ורגשיות על כל היבטי החיים, ולכל החיים.
לקות למידה בכללה הינה לקות אורגנית, פגיעה באיזורים ספציפיים במוח האחראיים על תפקיד אחד או יותר מהמעורבים בתהליך הלמידה. ישנה שכיחות גבוהה מאוד של לקות למידה בתוך המשפחה ולכן כנראה שקיים מרכיב תורשתי בגורמים ללקות הלמידה.
דיסלקציה, לדוגמה, שהיא קושי בקריאה, יכולה להיגרם על ידי קשיים בתפיסה החזותית: ילד מסתכל על הטקסט, עיניו רואות את הסמלים, את האותיות, אך המוח המפרש את הסימנים המשתקפים על עדשת העין מתקשה לשייך להם את המשמעות. כמו שאדם שמעולם לא למד סינית יסתכל על האותיות הסיניות, יראה אותן בדיוק כמו סיני מלומד, אבל לא יוכל לקרא מה כתוב, גם אם חמש דקות לפני כן מישהו אמר את המשמעות. הוא יוכל לחזור על דבריו אבל האותיות לא יסמלו כל משמעות חדשה עבורו. קשיים בתפיסה חזותית באים לידי ביטוי לא רק בקריאת טקטים בהיסטוריה לצורך מבחני בגרות, אלא גם בחיי היום יום. לדוגמה, קריאת שלטי הכוונה או כרזות של פרסומות (שהיום מהווה אחוז לא קטן מהשיח החברתי בשיחות חולין). לפעמים אפילו תפיסת ההומור שבפרסומת קצרה ומהירה בטלויזה- כאשר הבדיחה טמונה בתוך פרט גרפי קטן יחסית- בקלות הוא יתפספס. קחו ילד בכיתה ב או ג עם קשיים בתפיסה החזותית לפסטיגל, הושיבו אותו בשורה אחרונה, הוא לא יצליח לתפוס כלום מכל הגירויים והדמויות המתרוצצות על הבמה. ואז לכל אלו מתלוות ההשלכות החברתיות: בכיתה ידברו על הפסטיגל, והוא זוכר רק את המאמץ הבלתי אפשרי לנסות להבין מה הלך שם. הנע
ר יוצא לבלות עם חברים ולוקח אוטובוס. הוא מאחר לחזור ומאוד כועסים עליו- והוא מנסה להסביר שפספס את האוטובוס, שהקו שלו לא הגיע- אתם יודעים מתי נגמר הסרט ושהאוטובוס היה אמור לעבור, אבל לא לקחתם בחשבון שהוא לא הספיק לקלוט את המספר של קו האוטובוס, במיוחד היום שהמספר מופיע לסירוגין עם תיאור התחנות האחרונות של הקו שגם אותן הוא לא מספיק לקרוא בלילה באוטובוס החולף על פניו. ילד עם קושי בעיבוד שמיעתי, יהיה האחרון לצחוק מבדיחה ומהר ובקלות יהפוך להיות הבדיחה עצמה.
אם נקח דוגמאות אחרות של לקות בכתיבה- אם זו הנגרמת בשל לקות בקשר יד - עין או לקות הנגרמת בשל קושי בויסות בכוח ובמוטוריקה עדינה- חשיבה מוקדמת על המקומות הנוספים בהם הלקות יכולה להשפיע יכולה לחסוך הרבה עוגמת נפש ותסכול לילד ולמשפחתו. כמה מהילדים עם לקות הלמידה מתקשים לשרוך שרוכים לבד? מושיטים יד לכוס ושופכים הכל על השולחן? מתקשים להתארגן עם הזמן, מתקשים לשמור על המחברות מסודרות וכך גם על ספרי הקריאה, על שולחן האוכל ועל בגדיהם?
קשיים בתפיסה, בעיבוד , בשליפה מהזיכרון מקשים מאוד ללמוד למבחן אבל במידה לא פחותה מקשים על הזיכרון כאשר שולחים את הילד או את בן הזוג עם לקות הלמידה למכולת לקנות כמה דברים, כאשר צריך לחלוק את מטלות הבית. מספרת אישה צעירה הנשואה לגבר עם לקות למידה כי הם הסכימו ביניהם שהוא יהיה אחראי על שטיפת הכלים. בכל פעם שהוא שוטף כלים, הוא משאיר אחריו את השיש מלוכלך. היא כועסת ומתוסכלת מהזלזול שלו, שאינו מבין כמה חשוב לה שהמטבח יהיה נקי, שלא נעים לה להכנס לבשל במטבח מלוכלך. היא איננה מבינה מה הקשר בין לקות הלמידה שלו לבין העובדה שפשוט אינו רואה את הכתמים. הוא עובר עם הסמרטוט, כי הוא מבין שחשוב לה, אין לו בעיה לעשות את זה עבורה והוא מבין שזה משמעותי. הוא באמת לא מצליח לתפוס את כל תמונת השיש ומוחו תופס רק חלק מהמשטח לכן כתמים מסויימים נמצאים מחוץ לעיבוד הגירוי החזותי שהתקבל במוחו. הוא לא מפספס רק אותיות בקריאה.
לקות למידה כוללת גם קשיים בעיבוד. ילדים אשר שומעים את שאלת המורה אבל מעבדים את המידע לאט יותר, יענו למורה על שאלה ששאל לפני חמש דקות כי בזמן שמוחם היה עסוק בעיבוד השאלה הראשונה ובשליפת התשובה מהזיכרון, המורה כבר קיבל תשובה מתלמיד אחר ועבר לשאלה הבאה. התלמיד הזה יתפס כחצוף, כליצן המנסה להצחיק את הכיתה. הגרוע מכך הוא כאשר המורה תבקש ממנו לצאת החוצה לחמש דקות להירגע- אבל אם יש לו קושי בתפיסת זמן, כיצד ידע מתי עברו חמש דקות? לא מעט ילדים סובלים מכמה לקויות למידה ולא רק מאחת. פעמים רבות יש קשיים נוספים הנלווים ללקות הלמידה. חלקם אורגאניים ואחרים קשיים הנחשבים "תופעות לוואי" ללקות הלמידה, ובקבוצה זו נכנסים הקשיים הרגשיים שחלקם נגרמים בשל הקושי של הסביבה להבין מה צריך הילד עם לקות הלמידה.
ההשלכות החברתיות הן עצומות. כבר בכיתה א' הילדים יודעים מי רכש קריאה ומי מתקשה. בבתי ספר מסויימים בכיתה ב' לאחר מבחני הסינון למחוננים, מכתבי התשובה מחולקים לילדים במהלך הבוקר אפילו לא במעטפות סגורות ומתפתח דיבור בין הילדים על מי חכם, מי מצטיין ומי- נשאר לשעות תגבור כי לא קורא טוב או לא מתקדם כמו הכיתה בחשבון. אבל בכמה כיתות עושים עם התלמידים שיחה ומסבירים שיש דבר כזה הנקרא לקות למידה?
למה להרחיק לכת? האם מדברים עם הילדים על דבר כזה הנקרא קושי? אין ילד שאין לו קושי בתחום מסויים- בקריאה, בכתיבה, בציור ובאומנות, בזיכרון, ביצירת קשרים חברתיים, בספורט, בויסות הרגשי. מדוע למצויינות יש במה (ואני לא טוענת שזה רע כשלעצמו) אבל את הקושי צריך להסתיר במקום להסביר? היכולת של ילד לקבל אחרים תלויה וקשורה קשר הדוק ביכולת שלו לקבל את עצמו, כולל הקשיים שלו. להסביר לילדים מהי לקות, מהי הפרעות קשב וריכוז, מהם אבחונים ללקויות למידה ומה מהותו של הכרטיס הפופולארי הזה המקנה הארכת זמן – זה לעשות שירות לא רק לילדים עם לקות למידה אלא לכולם.
ביטוח לאומי התקדם והכיר באנשים מעל גיל 18 עם לקות למידה. אם הקושי שלהם ניכר ומשפיע על כושר ההשתכרות שלהם- הם יקבלו אחוזי נכות וסיוע. אבל מתחת לגיל 18, הורים צריכים לשלם על האבחונים היקרים, על הוראה מתקנת ועל הטיפול הרגשי. המתי"אות מציעות גם הן טיפולים, בתוך בית הספר או מחוצה לו, אבל לא לכל ילד, רק לאלו המתקשים מאוד. אלו שכבר התייאשו מהם והתייאשו מעצמם. אלא שעברו ועדת השמה והוגדרו כזכאים לחינוך מיוחד או לסל שילוב. מה עם כל הילדים האחרים שפשוט צריכים ללמוד אחרת? שהוראה מתווכת (שמה החדש של ההוראה המתקנת) ותמיכה רגשית ישנו את חייהם? ומעבר לכך- מדוע עולמם הרגשי של ילדים ואנשים עם לקות למידה אינו מטרת התערבות בפני עצמה? עד מתי יתעלמו מהקשיים החברתיים והרגשיים שאינם נופלים מאלו הלימודיים?
