מה הקשר בין קפיצה לכתיבה?

א | א | א | א | (שנה גודל אות)

ילדים מעצם טבעם אוהבים להתנועע ולנסות את יכולותיהם התנועתיות. כאשר ילד גדל ומתפתח הוא רוכש יכולות מוטוריות- תנועתיות חדשות ונהנה לבצע , לשפר ולשכלל אותן.

מקובל לסווג את אופני התנועה לשתי קבוצות עיקריות: מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה.

פירוש המילה מוטוריקה הוא תנועה. מוטוריקה גסה מתייחסת לתנועות המערבות קבוצות שרירים גדולות ומספר איברים בגוף, ומוטוריקה עדינה מתייחסת לתנועות המערבות קבוצות שריר קטנות ומספר קטן של איברי גוף. בתנועות עדינות נדרש, בדרך כלל , דיוק רב יותר.

חלוקה זו עוזרת לנו להבין את אופן תנועתו של הילד, אך חשוב לזכור שהילד הוא יחידה אחת שלמה וגופו מתנועע במגוון דרכים. לכן התנועות השונות משפיעות זו על זו וקשורות זו לזו.

מוטוריקה גסה כוללת בתוכה תנועות כמו ריצה, קפיצה, דילוג, בעיטה בכדור ועוד.
כאשר הילד רץ הוא מניע את רגליו במהירות, אבל לא רק הרגליים נעות - גם הגוו נע מצד לצד, הידיים מתנועעות , לסירוגין, עם הרגליים, והראש והצוואר משתתפים אף הם בריצה, הילד מביט לאן הוא רץ עוקף מכשולים, מתכנן את מסלול הריצה שלו.

אנו רואים שמוטוריקה גסה מערבת את הגוף מכף רגל ועד ראש. אנו מבינים גם שכוח שרירים בלבד אינו מספיק על מנת שלילד תהיה מוטוריקה גסה טובה- על מנת שהילד יוכל לרוץ בזריזות וביעילות הוא צריך להיות בעל יכולת תכנון תנועה, ויסות כוח השרירים שלו, קורדינציה טובה – בין איברי הגוף השונים ובין שני צדי הגוף, יכולת הפרדה תנועתית וכישורי שיווי משקל טובים.

כמו המוטוריקה הגסה גם המוטוריקה עדינה דורשת תכנון תנועה, ויסות כוח השרירים ותיאום בין איברי הגוף וצדדיו.

במוטוריקה עדינה נהוג לכלול- גזירה, ציור וכתיבה, שימוש בחפצים קטנים ( כמו השחלת חרוזים, בניית מגדל של קוביות , רכיסת רוכסן וכפתורים ועוד).

תנועות אלו דורשות דיוק רב ועל כן הן הולכות ומשתכללות במהלך הילדות.

כאשר ילד מתחיל לצייר הוא לופת את הצבע בכל כף היד וככל שהשנים חולפות , והילד מצייר ומתנסה באחיזת הצבע והעיפרון הוא משכלל את יכולת אחיזת העפרון שלו ומגיע לאחיזה בוגרת בין האגודל לאצבע.

ניתן להדגים את השתכללות היכולת במוטוריקה עדינה גם ביכולת לגזור- בתחילה הילד מצליח לגזור רק כאשר הדף מונח לפניו, בהמשך הוא יאחז בדף ויגזור בקווים ישרים בלבד, ולקראת כיתה א' ילמד לגזור גם לאורך קו מתפתל.

בנוסף לדיוק התנועתי נדרש גם תיאום בין שני צדי הגוף. בתנועות עדינות רבות צד אחד של הגוף מקבע ואילו הצד השני נע: כאשר ילד מצייר עליו להחזיק ביד אחת את הדף שלא יזוז וביד השנייה לצייר עם הצבע, כאשר ילד גוזר- יד אחת צריכה להחזיק ביציבות את הדף ויד שנייה צריכה להתנועע ברצף עם המספריים לאורך מסלול הגזירה.


המוטוריקה הגסה והעדינה כרוכות זו בזו ומשפיעות לא פעם זו על זו: כאשר לילד יש קשיים במוטוריקה גסה שמקורם בקושי בתכנון תנועה, ויסות כוח, הקשיים יבואו לידי ביטוי גם בקושי בדילוג וקפיצות (מוטוריקה גסה) אך גם בקושי לגזור או להרכיב מגדל מקוביות קטנות (מוטוריקה עדינה).

לעתים נראה חולשה בגוו וחגורת הכתפיים שמשפיעה על היכולת של הילד לעבוד עם הידיים והרגליים. קבוצות השריר הגדולות עוזרות לילד לייצב את עצמו ומאפשרות לו להפעיל באופן מדוייק את קבוצות השריר הקטנות. אם שרירי הגוו והבטן חלשים, לילד יהיה קשה לשבת יציב וזקוף לאורך זמן, והוא ייתקשה לבצע פעילות הדורשת דיוק כמו השחלת חרוזים על ידי קבוצות השריר הקטנות.

מוטוריקה גסה ועדינה וחיי היום יום:

התנועה הגסה והעדינה היא מהות הילדות ומהווה את השער ליכולת משחק, למידה והנאה בילדות (וגם בבגרות...)

ילדים משתמשים כל יום במוטוריקה הגסה שלהם- רצים במורד המדרגות, משחקים תופסת, עולים בסולם ומתגלשים במגלשה בגינה. המוטוריקה הגסה היא חלק מהותי מהילד ומהווה חלק מאישיותו ומיכולותיו. כאשר ילד מצליח לטפס בסולם בקלות ולהתגלש במגלשה במהירות הוא חווה הצלחה והנאה. אלו תורמים לביסוס האישיות שלו ולתחושת המסוגלות שלו.

כאשר ילד קופץ מעל מדרגה אחת ולאחר מכן מעל שתי מדרגות, הוא מבין במהרה "דרך הרגליים" ששתיים הן יותר מאחד, ושאחד ועוד אחד הם שניים.

אלו הן רק דוגמאות פשוטות לקשר בין היכולות התנועתיות של הילד לבין כלל יכולותיו.

גם המוטוריקה העדינה מהווה בסיס להתפתחות הילד, וחיונית להתפתחותו השכלית- רגשית- חברתית: כדי להיות עצמאי, הילד חייב להיות מסוגל לסגור בעצמו את הנעליים, כדי לשחק עם חבר בקוביות, הילד צריך להצליח לבנות מגדל יציב וגבוה כמו של חברו. תנועות אלו דורשות דיוק תנועתי, עבודה עם כפות הידיים באופן מדורג, מווסת ומתואם.

אז מה אני ' אמא' יכולה לעשות כדי לעזור לילדי לפתח את יכולותיו התנועתיות?

התפתחות תקינה תלויה בתכונות המולדות של הילד אך גם ובעיקר באפשרויות שהסביבה בה הוא גדל נותנת לו. התפתחות תקינה היא התפתחות מגוונת בה הילד מסוגל להתנועע במגוון דרכים.

אתגרי את ילדך מבחינה מוטורית, תני לו הזדמנויות מגוונות להפגין את יכולותיו התנועתיות ולשכלל אותן, תני לא הנאה מתנועה ותנועה להנאה:
גן שעשועים/ גינה ציבורית- צאי הרבה, יום- יום, לגינה השכונתית, שם הילד יוכל להתנסות באתגרים מוטוריים מגוונים, לבדוק את יכולותיו ולשפר אותם. גווני בין הגינות השונות בשכונה שלך.
בני מסלולי מכשולים בתוך הבית: שורה של כיסאות- על הילד לעבור פעם מעל כיסא ופעם מתחתיו, על הילד לעבור בין הכיסאות בלי לגעת ברצפה, הניחי כריות קטנות על הרצפה במרחקים שונים- על הילד לקפוץ מכרית לכרית בלי ליפול.
הפכי כל הליכה ברחוב לאתגר מוטורי- בקשי מהילד ללכת רק על הקוים האדומים במדרכה, לשמור שיווי משקל בעודו הולך על גדר אבן נמוכה, לקפוץ מעל אבני השביל וכדומה. חשבי תמיד כיצד אפשר להתקדם לא רק בהליכה..

ומה עם המוטוריקה עדינה? "אין לי זמן לשבת איתו על פאזלים...":
גם פה ניתן להפוך את היום יום למאתגר ומלמד, ולשפר בעזרת תפקודים "רגילים" בבית את יכולות המוטוריקה עדינה של הילד:
הכיני עם הילד ביחד עוגיות/ כדורי שוקולד - פעולת הלישה, פירור העוגיות/ חיתוך העוגיות לצורות, הנחת העוגיות בעדינות בתבנית – כל אלו מחזקות את תפקודי המוטוריקה עדינה.
ציור- תני לילדך לצייר בצבעי פנדה, גירים. אלו מאפשרים לילד לצייר במגוון אופנים- חזק וחלש, דק ועבה, לאורך הצבע או לרוחבו. הציור בצבעי פנדה מחזק מאוד , בהשוואה לטושים, את יכולות התנועה בתוך כף היד.
כפתורים/ חרוזים/ חפצים קטנים- הניחי חולצה על השולחן ותני לילד לכפתר אותה מלמטה עד למעלה ולאחר מכן להתיר את הכפתורים, ערבבי קטניות מסוגים שונים (שעועית' חומוס וכדומה) ותני לילד למיין אותם ולשים בקופסאות נפרדות.
אספי קופסאות ומיכלים שונים- תני לילד לפתוח ולסגור אותם . החביאי לו הפתעה קטנה באחת הקופסאות על מנת למשוך את תשומת ליבו. (צנצנת ריבה, בקבוק שמפו קטן, קופסת תמרוקים, קופסת תכשיטים וכדומה)

מתי אני צריכה לדאוג? איך אדע שילדי מתפתח כשורה ונע בהתאם לגילו?

קיימות נורמות שונות לתפקודים השונים, אך אני מאמינה שאמהות יודעות הכי טוב, ואם את, אמא, מודאגת ונראה לך שילדך אינו מתפקד בהתאם לגילו פני לעזרה והכוונה.

לפעמים בדיקה קצרה והדרכה בסיסית יעשו את כל ההבדל.

בגיל הרך עלייך לפנות לרופא הילדים ולבקש ממנו הפנייה לפיזיותרפיה או לריפוי בעיסוק.

בדרך כלל הפיזיותרפיסטית תעזור ותטפל בקשיים במוטוריקה גסה ואילו המרפאה בעיסוק תתמקד בקשיים הקשורים לתפקודי מוטוריקה עדינה.

עם זאת כפי שציינתי קודם הילד הוא יחידה אחת ולפעמים קושי במוטוריקה עדינה נובע מתשתית לקויה של מוטוריקה גסה והעבודה של איש המקצוע תשלב בין התחומים.