מה הורים יכולים לעשות למען חיזוק הביטחון העצמי של ילדם?
הילה שבורון
ובכל זאת, רוב האנשים הנתפסים כמנהיגים, כמצליחים, כבעלי רשת תמיכה חברתית חזקה הם אנשים בעלי בטחון עצמי. לפחות ברמה הבסיסית. בטחון עצמי הוא אחד המשתנים שנמצאו משמעותיים ביותר למקובלות חברתית. ילדים עם בטחון עצמי גבוה מקובלים יותר. בטחון עצמי מקושר גם להצלחה.
למרות שקיימים שאלוני מחקר רבים למדידת בטחון עצמי, המושג מתאר תחושה סובייקטיבית לחלוטין העשויה להשתנות בשלב כזה או אחר של החיים. הבשורה הטובה היא כי יש הרבה מאוד מה לעשות בתחום. גם עבור מתבגרים, בוגרים או ילדים הסובלים ממחסור קשה בביטחון עצמי על ידי טיפול אצל איש מקצוע מתאים יכול לעשות שינוי משמעותי. אבל גם לכם, ובמיוחד לכם, ההורים יש הרבה מה לעשות כבר בתחילת גידולו וחינוכו של הילד ויש בידכם כוח להשפיע בצורה קריטית ביותר על בטחונו העצמי של הילד.
ביטחון עצמי לתפיסתי הינו בראש ובראשונה תחושת מסוגלות. ילד (ובשנים המאוחרות יותר- אדם) המרגיש שהוא יכול להתמודד עם האתגרים הניצבים בפניו- הוא מאמין ביכולותיו ובסיכויו להצליח = יש לו ביטחון עצמי. והכוונה היא לאתגרים בכל תחום חיים אפשרי- אתגרים חברתיים (האם אבחר ראשון או אחרון בבחירת הקבוצות בשיעור ספורט? האם יצחקו עלי אם אשאל שאלה בכיתה או אם אציע חברות לילדה מהכיתה המקבילה?"), אתגרים לימודיים (האם אני בטוח ביכולתי להתמודד עם המטלות הלימודיות ולהצליח במבחן? האם אני מרגיש שאני יודע כיצד לגשת אל החומר ולהתכונן או שאני מראש מוותר, לחוץ ומרגיש מאויים אפילו לנסות?), אתגרים התנהגותיים (האם אעמוד בציפיות הגבוהות ממני? האם אצליח להבין מה רוצים ממני בבית הספר החדש?) ואפילו אתגרים משפחתיים (אם אחי תלמיד מצטיין האם יש לי סיכוי להצטיין גם? האם יאהבו ויעריכו אותי גם אם לא אביא ציונים כמו של אחותי? האם אני מצחיק או מוכשר כמו האחים שלי או עומד בציפיות של הורי?).
רכישה של תחושת מסוגלות מתחילה כבר אצל התינוק הלומד ללכת ומתחיל לטפס- האם מאפשרים לו לחקור את העולם או מגוננים עליו מדי כי בטוח יפול? כאשר מגיע לגיל שנתיים ובוכה בכל פעם שמציבים לו גבול- האם אביו מאמין שיצליח להתמודד עם המילה "לא" ועומד מאחורי החלטתו או שהוא מוותר אחרי כמה צרחות ובכך מעביר מסר "אם אמשיך ואתעקש אתה בטח תתמוטט או שאני אתמוטט. אתה לא מסוגל לעמוד בכך". ילד שעומדים מולו על גבולות התואמים את גילו ואת ויכולותיו אך גם נותנים לו להתנסות ולחקור מעבירים לו מסר שהוא מסוגל. הוא מסוגל להתמודד עם האתגר בדיוק כמו שהוא מסוגל להתמודד עם התסכול שהצבתם בפניו.
אותה תחושה מסוגלות בינקות תמשיך כאשר הילד יגדל ויתמודד עם קשיים ואתגרים מחוץ לבית המוגן והמשפחה. כאן תצטרכו לשאול את עצמכם- האם הילד מסוגל להתמודד בעצמו או שיש צורך אמיתי במעורבות שלי. לדוגמה, כאשר ילד בבית הספר היסודי משתף אתכם בבעיה עם המורה או עם חבריו לכיתה. תנו לו לנסות למצוא פתרון, תנו לו לנסות להתמודד לבד. אל תקפצו מהר ותפתרו עבורו את הבעיה. ניסיון ההתמודדות, לא משנה מה תהיה התוצאה, יהווה עבורו חוויה משמעותית של אמונה במסוגלות שלו ובכוחותיו. שאלו את עצמכם- האם אתם מאמינים שהוא מסוגל? כדי שילד יאמין שיש לו מסוגלות, שיש לו כוחות להתמודד עם העולם, עליו לחוש עמוק בבטן ללא כל ספק, כי הוריו מאמינים באמת שהוא מסוגל. כאשר אתם רצים ופותרים את הבעיה עבורו או גרוע מכך, מנסים "מאחורי הקלעים ובלי ידיעתו" לפתור את הבעיה אתם אומרים לו "אנחנו לא באמת מאמינים שתצליח אז עשינו במקומך. אנחנו גם לא מאמינים שתצליח להתמודד עם האכזבה או הכעס על כך שהתערבנו אז עשינו זאת מאחורי גבך". גם אם הילד לא באמת יגלה בדיוק במה התערבתם- מסר כפול יש לו את הדרך שלו להיחשף וזה אף פעם לא מועיל.
דבר נוסף שהורים יכולים לעשות כדי לחזק את תחושת המסוגלות של הילד הוא לתת חיזוקים חיוביים (הדרכת הורים). התבוננו בילדכם ורשמו מהן החוזקות שלו? מהי היחודיות שלו? טפחו חוזקות אלו. חזקו אותו על כל השקעה שמוכן לעשות כדי לטפח את חוזקותיו או להתמודד עם קשייו. כאשר אתם מזהים את חוזקותיו של הילד (האם הוא ספורטאי טוב? האם מוכשר בציור או אומנות? האם הוא מוסיקלי במיוחד? סקרן? בעל דימיון מפותח ועשיר? יצירתי? קורא היטב? האם נהנה לגלות דברים חדשים בטבע ולחקרו את סביבתו?) שימו לב לכמה נקודות חשובות:
האחת, וודאו כי גם הילד מרגיש כי תחום זה חזק אצלו, כי הוא גורם הנאה עבורו ותחושת סיפוק. לעיתים נוטים הורים לעודד (עד לדחוף) ילד להתנסות ולהמשיך בחוג או בתחום שההורה רוצה שיצליח בו אבל אין זו העדפתו האמיתית של הילד והוא עושה זאת כדי לרצות את הוריו. רוב הסיכויים שגם אם הוא אכן מצליח בתחום זה, הוא עלול לפתח זהות מזוייפת ולא תחושה אמיתית של מסוגלות.
השניה, ודאו כי לכל אחד מהילדים יש את התחום שלו. ילדים שאינם בכורים נוטים לאמץ התנהגויות ותחביבים כמו של אחיהם הבוגרים או דברים שהפוכים מהם (ילד יכול להצטיין בכדורגל אבל בגלל שזו "הנישה" של אחיו הוא ימנע מלשחק ואף להמנע מלעסוק בכל פעילות גופנית). עזרו לילד למצוא את המקום שלו, עד כמה שניתן ללא התייחסות לתחביב של אחיו הבוגרים.
כאשר אתם נותנים חיזוקים חיוביים- תנו מחמאות ספציפיות ולא כלליות (כל הכבוד על החיבור שכתבת, אני רואה שהשקעת הרבה מחשבה. יש פה רעיונות מאוד יצירתיים. לעומת: אתה פשוט גאון, תמיד אתה מצליח בלימודים). חזקו על הדרך, על המאמץ ופחות על תוצאה.
נתינה- מי שמרגיש שיש לו מה לתתת הוא מרגיש בעל ערך. חנכו את הילד לנתינה. תנו דוגמה אישית- הנתינה יכולה להיות למשפחה, לחברים, בפעולות התנדבות למניהן. תמיד יש איפה לתת.
ומעל הכל- האם אתם חווים את ילדכם כילד מוצלח? הילד מפנים את מה שהוריו חושבים עליו ואיך שהם תופסים אותו גם אם כלפי חוץ הוא מקבל מהוריו חיזוקים ואהבה. אם אתם לא תאמינו ביכולות שלו- הוא לא יאמין בעצמו ולא ירכוש בטחון עצמי.
