אז מה עושים? איך נמנעים מהויכוח האינסופי הזה ומייעלים את התארגנות הבוקר? הורים רבים מכינים את הכריכים ערב קודם ונמנעים מויכוח בבוקר. אחרים אומרים שהכריך פחות טעים. אכן יש דרכים רבות להתייעל גם בתחום הזה. אז הנה כמה טיפים להורים או לילדים המאחרים בבוקר לעבודה בגלל מילוי כריך:
מה לשים לך בסנדוויץ?
כמה פעמים בכל בוקר יוצא לך לשאול את השאלה הזו? כמה פעמים התשובה המתקבלת היא " לא יודע" או "למה אי אפשר שוקולד?".
כמעט בכל בית שאלת ארוחת העשר הופכת לעניין מייגע, על אחת כמה וכמה אם יש יותר מילד אחד שצריך להכין לו ארוחה. יש בתי ספר בהם אוכלים גם בשמונה וגם בעשר או ילדים עם יום לימודים ארוך- מה שמצריך אריזה של ארוחה קטנה נוספת, ודיון חדש לגמרי.
אז מה עושים? איך נמנעים מהויכוח האינסופי הזה ומייעלים את התארגנות הבוקר? הורים רבים מכינים את הכריכים ערב קודם ונמנעים מויכוח בבוקר. אחרים אומרים שהכריך פחות טעים. אכן יש דרכים רבות להתייעל גם בתחום הזה. אז הנה כמה
טיפים להורים או לילדים המאחרים בבוקר לעבודה בגלל מילוי כריך:
ראשית, הדיון כולו בסופו של דבר איננו רק על מה למרוח בפיתה. הדיון הוא על תזונה נכונה, התחשבות בזולת, על אחריות כלכלית של המשפחה ועל נושאים חינוכיים רבים. ולכן בעיני הוא כל כך שווה השקעה.
הגדרת גבולות גזרה
כדי להמנע בכל יום מחדש מאותם ויכוחים ודיונים, הגדירו מראש מהם הגבולות: מה אפשר לקחת לגן או לבית הספר לארוחת עשר ומה אינכם מרשים. בררו קודם מהם כללי המסגרת החינוכית ולאחר מכן התאימו את חוקי הבית. האם אתם מרשים חטיפי אנרגיה? האם במקום כריך או בנוסף? האם אתם מרשים ממרח שוקולד? בכל יום או רק ביום שישי או מספר פעמים מוגבל בשבוע? אולי בתנאי שיש גם פרי או ירק או מאכל בריא אחר? בררו עם הילד מה הוא אוהב, מה פחות אוהב, והציעו לו רשימה לבחור ממנה. נהלו שיחה רצינית המאפשרת לכם להסביר ולנמק מהם הגבולות ומדוע קבעתם אותם. התאימו את השיחה לגיל הילד.
בהחלטה מה לאפשר או לא לאפשר לארוחות העשר יש היבט כלכלי. חטיפי אנרגיה עולים הרבה כסף, לחמניות יקרות יותר מלחם פרוס. והחזקה במקרר של מבחר ממרחים רב כדי שבכל יום יוכל הילד לבחור עשויה להיות יקרה אף היא. ילד בגן חובה ובטח בגיל בית ספר יכול להבין משמעות זו והסבירו לו כי יש תקציב, בדקו באמת מה התקציב וכיצד נכון ויעיל לנהל אותו כדי ללכת לקראת הילד מצד אחד (אחרי הכל המטרה היא שהוא יאכל את הכריך ולא יזרוק או ישאר רעב כל יום הלימודים) אבל גם לא להשתגע ולהוציא כסף שאין כדי להמנע מהלחץ בבוקר. בעיני, גם אם אין בעיה כלכלית בבית יש מסר חשוב בדיון זה עם הילד כאשר הוא כבר בוגר מספיק ומבין. כאשר שולחים כל יום לחמניה ענקית, ותוספות שהילד זורק, מחמיצים מסר של הערכה למה שיש, של כבוד לעבודה שלכם המביאה את האוכל לשולחנכם ומפספסת פה שיעור חשוב לחיים. גם שיקול הזמן הוא חשוב- האם יש לכם זמן לחתוך ירקות/ לטגן חביתה/ להכין סיגים שונים של כריכים לכל אחד?
הכנת תפריט שבועי- משפחות רבות מוצאות פתרון זה יעיל מאוד. לאחר בחינת האפשרויות העומדות בפני הילד, והגדרת הגבולות, מכינים עם הילדים טבלה יפה ותולים על המקרר. כל ילד יכתוב בכל יום מה רוצה שיוכן לו לקחת לבית הספר. הטבלה יכולה להחזיק לכמה שבועות ואפשר להחליט שבכל מוצש מעדכנים אותה ביחד, משנים את הסדר וכדומה.
הכינו בנק אפשרויות: כמו בכל תהליך בחירה, כאשר מאפשרים לילד בחירה הוא מרגיש שליטה ולכן אחר כך כאשר מקשיבים לו הוא חווה הצלחה. הבחירה צריכה להיות מצומצמת ומותאמת לגיל הילד. ילד בגן צריך לבחור בין שתי אפשרויות, שלוש מקסימום. ילד בבית הספר יכול לקבל החלטה בין מספר גדול יותר של אפשרויות.
כאשר הילדים בוגרים יותר,
אפשר להכין איתם " בנק ארוחות" או תפריט משפחתי ממנו יוכלו להרכיב את הטבלה השבועית. שבו יחד אחר הצהרים והכינו רשימה של כל האפשרויות המקובלות עליכם. אחר כך תוכלו להכיל כללים על הרשימה. לדוגמה: חביתה אפשר רק ביום שישי כי אז לאמא יש יותר זמן. או ממרחים מתוקים מותר פעמיים בשבוע וכן הלאה. קחו בחשבון שכאן המחויבות צריכה להיות הדדית- הילדים מתחייבים לתפריט שבועי ולא משנים בבוקר את החלטתם אבל גם אתם צריכים לעמוד בתפריט ולדאוג שהפרודוקטים עליהם התחייבתם יהיו בבית.
אצל מי שתפריט שבועי לא עובד כי אחרי יומיים בדיוק חסרה הגבינה של יום חמישי ולא הספקתם ללכת לסופר או כי הילדים משנים את דעתם, הכניסו לנוהל ארוחת הערב – שיחה על הכריכים של היום למחרת. כך תוכלו להכין את הארוחות באיזה שלב התארגנות של הבוקר המתאים לכם ולא תצטרכו להמתין שהילד יתעורר ויהיה עירני מספיק כדי לשתף פעולה, להחליט ולהתמודד עם מה שיש או אין במקרר. זה יעיל מאוד לכתוב עם הילדים בסיום השיחה מה כל ילד ביקש ולתלות את הפתק על המקרר. מעין חוזה הדדי המחייב את כולם. עם ילדים שלא קוראים, אפשר להקליט בטלפון את התפריט היומי.
פעמים רבות ילדים מבקשים לאכול דברים שראו אצל ילדים אחרים. וזה בסדר. הקשיבו למה שהם מספרים. להקשיב לא מחייב אתכם לעשות את אותו דבר. זה מאפשר לכם להתייחס לרעיונות נוספים ואז להגדיר אילו מהדברים מתאימים אצלכם בבית ומה לא, ומדוע.
ככל שתקפידו להגדיר יותר את הדברים, כך התהליך יהיה יעיל ומוצלח יותר.
וטיפ קטן נוסף- ילדים מאוד אוהבים למצוא בקופסת האוכל שלהם הפתעות קטנות, משהו שיגרום להם חיוך. פתק קטן, ציור מצחיק על מפית האוכל, משהו קטן שאוהבים עליו לא סיכמתם... אפילו פנקייק שנשאר מארוחת הערב. מדי פעם הפתעה כזו עשויה לשנות את כל נקודת המבט. בתיאבון!
