מבצע צוק איתן- איך לדבר עם הילדים

א | א | א | א | (שנה גודל אות)

הטילים הנופלים כבר אינם רק נחלת חייהם של תושבי הדרום ואפילו לא של המעגל הרחב יותר. הם חלקת כולנו. המשמעות היא כי ילדים רבים שעד היום נחשפו למציאות הבטחונית העגומה והמתמשכת בדרום רק דרך סיפורים או משפחות להן סייעו בסביבתם, היום זו גם המציאות שלהם. גם עבור רוב המבוגרים תושבי המרכז השרון ושאר רחבי הארץ, פלישתה של הלוחמה לביתם תפסה אותם בהפתעה.

במציאות הישראלית בה לעיתים כה קרובות קורים אסונות, חשוב שנדע לתווך לילדים את התכנים המציפים את התקשורת. מכיוון שהתקשורת נעשתה כל כך פולשנית, אנחנו כבר לא יכולים להגן עליהם מלדעת מה קורה בארץ ובעולם ולרוב גם לא מצליחים לסנן את התכנים אליהם יהיה חשופים. לכן חשוב לדעת איך להציג בפניהם את הדברים, לדבר עליהם, לבדוק מה הם יודעים ומה שמעו? מה מטריד אותם ולבדוק האם יש להם שאלות?

גם אם כיבינו את הטלויזיה כשהילדים היו בסלון או הנמכנו את הרדיו, אחרי האזעקות שפקדו את כל רחבי הארץ אמש, אין סיכוי שהילדים לא יודעים שמשהו מתרחש. הם הולכים לגן, או לקייטנה ושומעים כל מיני דברים מילדים אחרים. אנחנו, מתוך הפחד שלנו בעיקר, דואגים גם להם, שלא יהיו להם סיוטים בלילה, אנחנו לא רוצים להכניס פחדים מעבר למה שכבר יש, אבל להתעלם או להסתיר זו תמיד תהיה הדרך הפחות טובה.

כאשר ילדים מרגישים ואפילו יודעים שמשהו קורה אבל מרגישים סוד מהמבוגרים– מבחינתם זה הרבה יותר גרוע ומפחיד ממה שזה באמת, כי אם לא יכולים לדבר עם זה זה בטח נורא ואיום. לרוב מה שמדאיג אותם זה לא מה שמדאיג אותנו וחשוב לברר מה הם יודעים ולקחת אחריות על המידע שהם מקבלים, לעשות סדר בין העובדות שאתם יכולים לספק להם לבין השמועות והפרשנויות שצמחו בשיחות הילדים.

חשוב לדעת כי ילדים הם חזקים וסתגלנים הרבה יותר ממה שבדרך תופסים אותם. עם תיווך נכון, העברת מסר של ביטחון ויציבות, הם יעברו את זה בשלום.

חשוב לדבר איתם על הדברים ובעיקר לשאול אותם מה הם יודעים ומה מרגישים ולשמור על ערוץ התקשרות בטוח ופתוח. איך עושים את זה בצורה בטוחה ורגועה?

יותר שאלות פחות תשובות

רובנו נוטים לדמיין מה הילדים חושבים ומדמיינים בראשם כאשר אנחנו מספרים להם משהו. אבל ראש של ילד עובד אחרת. מה שמפחיד אותנו לא בהכרח מפחיד אותם והתמונות שיש לנו בראש הן שלנו. חשוב לשאול את הילדים מה הם שמעו? מה הם יודעים שקורה במדינה שלנו?

האם הם יודעים איפה היו אזעקות? ומה קרה אחריהן?

לילדים צעירים אין אומדן מרחק והם מתקשים להבין נושאים כמו מרחק שכל טיל יכול להגיע אליו. גם אין צורך לרדת לפרטים כל עוד הילד לא מבקש אותם. אם הם שואלים, חשוב לתת להם מידע אמין בלי פרטים מיותרים. ככל שתנסו להסתיר, הם יחשדו שאתם לא אומרים את האמת, וחרדתם תעלה.

כאשר הילדים שואלים אותנו שאלות חשוב לבדוק איתם מה באמת הם רוצים לדעת. כאשר ילד בן 4 שואל אם הטיל יכול להרוג, תשובה של כן או לא אינה בהכרח המענה המרגיע וכדאי להחזיר לילד את השאלה ולבדוק איתו מה זה למות מבחינתו? מה מדאיג אותו בנושא הזה? אנחנו מיד הולכים עם המחשבות שלנו, וחוששים שהילדים ידאגו, כמונו, מכך שהורים יכולים למות אבל עבור רוב הילדים הפרשנות הולכת למקומות המוכרים להם ממשחק והם הרבה פחות מודאגים מאתנו.

לדבר על רגשות

ילדים מבטאים את התחושות והרגשות שלהם בכל מיני ערוצים- בהתנהגות, בסיפורים במשחק או במילים. תפקידנו הוא ללמד אותם את אוצר המילים המתאים המתאר את התחושות בסיטואציות כאלו. הורים שמשתפים את ילדיהם ברגשות ומשתמשים במילים כמו "דאגתי לאחי הקטן" , " פחדתי בהתחלה כשלא הבנתי מה קורה", "אני מפחדת ללכת לישון כי אולי תהיה עוד אזעקה" , "לא יודע מה יהיה ואני מבולבל"- ילדיהם ילמדו להשתמש גם במילים האלו ויוכלו להבין מה קורה להם במצבים חריגים ולא יצטרכו "להתנהג" את הרגשות.

להעביר מסרים של בטחון ושליטה

כדי לא להשאיר את הילדים בתחושה של חוסר אונים, חשוב לדבר על החיילים הגיבורים שעושים מאמצים לשמור על כל האנשים שבמדינה. האוירה בחדשות של כעס והתלהמות מייצרת מסר מפחיד. חסכו מהם את התקשורת והעבירו להם את המסרים בעצמכם באופן מבוקר.

דברו על כך שפיקוד העורף נותן הנחיות ברורות ואתם יודעים מה עליכם לעשות בשעת אזעקה, חזרו איתם על ההנחיות כדי שיוכלו להרגיש שליטה. הציעו להם לארגן את הממ"ד או את המרחב המוגן כדי שיהיה עבורם פינה נעימה. כמו שעושים תרגיל בבית הספר, תרגלו איתם את המעבר למרחב המוגן.

הביטחון שאתם תשדרו (בניגוד ו אובדן שליטה והיסטריה שעוברות מאוד מהר ממבוגר לילד אם הן דומיננטיות) יהיו עבורם הכלי החשוב ביותר להתמודדות עם התקופה הקרובה.

להתאים את המסרים לגיל הילדים

חשוב להתאים את ההסברים לגיל הילד. ילדים בגילאי בית הספר יכולים להבין על הקשיים במניעת ירי הטילים באופן מיידי. מידע מרגיע אותם ומאפשר תחושת שליטה.

ילדים אשר גרים בקרבה לרצועת עזה, מן הסתם מבינים כי האיום קרוב לביתם וחווים את הלחץ והדאגה בבית. חשוב לשאול אותם מה מדאיג אותם, וממה חוששים. גם ילדים הגרים באזור בו כל כך הרבה פעמים מוזעקים משגרת יומם למרחבים מוגנים, חששותיהם לא בהכרח קטנים יותר או דוהים בהכרח, לעיתים אף להיפך.

בדקו עם הילדים הגדולים יותר האם קוראים באינטרנט את החדשות ובקשו מהם להמנע מכך. אם הם מתעקשים לקרוא, חשוב לדבר איתם על מה שקראו ולברר מה הבינו ומה מעוררים בהם הדברים שקראו.

הבחינו בין מסרים פוליטיים מורכבים ומבלבלים בתקופה כל כך מציפה רגשית שכזו. התרכזו בתחושת הביטחון שאתם רוצים להקנות להם.

גם ילדים צעירים מאוד, בני 3-4 , מבינים שמשהו קורה. האוירה הכללית מועברת אליהם, חלקם לא הולכים לגן כי אין בו מרחב מוגן. הם שומעים את דיבורי המבוגרים מעל ראשם. גם איתם צריך לדבר. להסביר שבמדינה יש מצב מתוח, שהצבא שלנו עסוק בלשמור עלינו ועד שהוא יצליח להשיג שקט אנחנו צריכים להיות מוכנים. להסביר להם שאזעקה היא סימן עבורינו להיזהר ולגשת למקום שבו אנחנו בטוחים, להראות להם לאן צריכים ללכת כששומעים את האזעקה. חשוב שיכירו את הצליל של האזעקה על מנת שהגירוי הקולי עצמו לא יהווה מאוד מאיים.

כמובן שאם אתם מרגישים שילדכם מראה סימני מצוקה, נמצא במצב דחק יותר מהאחרים, ומגלה סימני הימנעות וחרדה, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע על מנת לטפל נקודתית ולא לייצר מצוקה רגשית מתמשכת.

הצוות החינוכי בבתי הספר ובעיריות יוכל לעמוד לרשותכם, כמו כן קיימים קווים חמים של הרשויות המקומיות.