עכשיו מוטלת עליי המשימה לשכנע אתכם שלא לשתף פעולה עם החרדה ולנסות להילחם בהימנעויות שלכם. ראשית, ברור כי ככל שתמנעו מדברים שעשויים לקדם, לגדל או להעשיר את חייכם, כך גדל הסיכון שתעצרו את ההתפתחות האישית והחברתיים שלכם. שנית, הימנעויות מובילות לתחושות של כישלון, לירידה בערך ובביטחון העצמי ולהיחלשות נפשית.
אתה מת, מת להתחיל עם מישהי שכבר מזמן שמת עליה עין, אבל אתה פשוט לא מסוגל. הרגליים לא נותנות. מובס ומתוסכל אתה מעודד את עצמך שהיא כנראה לא הדבר הנכון עבורך.. שאולי אם היית ממש רוצה, אולי אם היא האישה של חייך- קרוב לודאי שהיית חש בזה ומצליח לגשת...
הילדה שלך אמורה להיבחן הבוקר אבל היא מתלוננת על כאבי בטן ובחילות. בדמעות שליש מתחננת לפנייך לא ללכת לבית הספר, רק היום... את מתלבטת. נעה בין חמלה למראה הקושי של ביתך ובין הרצון כי תצלח את האתגר...
כבר מזמן שאת רוצה לקיים את השיחה הזו, עם הבוס שלך. אחרי הכל, זה כבר כמה שנים טובות שאת שם ואת מצוינת. מגיע לך לפחות לקבל העלאה בשכר אם לא להתקדם בתפקיד. אבל את מפחדת מדי. רק המחשבה על שיחה כזו מדירה את השינה מעינייך ואת מתהפכת כל הלילה חסרת מנוחה. המבט המופתע שלו, אותו את מדמיינת, אולי חיוך מלגלג, אולי אמירה של ביקורת שתעמיד אותך במקום- כל אותם דמיונות שעולים לך ומשכנעים אותך לרדת מכל העניין.
הסיפורים היומיומיים הללו מספרים כולם על קיומה של חרדה שאיתה מתמודדים יותר ויותר אנשים בעולם, זאת על רקע אורח החיים רווי המתחים של המציאות בה אנו מתקיימים.
החרדה פנים רבות לה. לעיתים נוח לי יותר לתאר את החרדה כמעין יישות, אשר בבעלותה נמצאת חנות תחפושות גדולה. בכל פעם היא יכולה להתחפש שונה, להחוות אחרת, להתחכם. אך בסופו של דבר מדובר באותו העניין. מדובר חרדה. חרדה יכולה להתבטא בביטויים גופניים רבים כגון כאב ראש, סחרחורות, כאבי בטן, מועקה בחזה, מיחושים בגרון, נימול בידיים וברגליים ועוד. חרדה יכולה ל
התלות על מצב רוח כלשהו כמו דכאון, או להתחפש דרך רגש של ריקנות. חרדה יכולה להיצמד או לייצר מחשבות שליליות בנוגע לעצמנו (אני לא טוב מספיק, אני לא יכול, זה לא מתאים לי..) ולעולם (הוא לא סובל אותי, מסוכן מדיי כאן).
חשוב מאד להכיר בקשר בין חרדה והימנעות. חרדה מעודדת הימנעות, כלומר, שמכיוון שאנחנו חרדים מפני תחושות שליליות מסוימות (כישלון, ביקורת, כעס) אנחנו נמנעים לעשות את מה שעלול להוביל אותנו לתחושות אלו. אבל אם לסבך עוד קצת את הסיפור חשוב לומר כי אנו נמנעים גם מהחרדה עצמה, מן הרגשות והמחשבות הבלתי נעימים שהחרדה מייצרת. אנחנו נמנעים מדברים שאנו תופסים אותם כמעוררים חרדה- כך למשל אותה ילדה שחרדה מפני המבחן. היא מנסה לבטל את אירוע הדחק כדי להימנע מהכישלון במבחן אבל היא עושה זאת גם כדי לא לחוש את אותה חרדה בלתי נסבלת שהיא מרגישה בבוקר. אם אמא תוותר לה על המבחן ייפסק כאב הבטן והלחץ יעבור. אפשר לומר שדבר דומה קורה לאימה של הילדה, כאשר היא עצמה חשה חרדה למראה ביתה הסובלת. שתיהן ירגישו הקלה אם יוותרו על המבחן.
עכשיו מוטלת עליי המשימה לשכנע אתכם שלא לשתף פעולה עם החרדה ולנסות להילחם בהימנעויות שלכם. ראשית, ברור כי ככל שתמנעו מדברים שעשויים לקדם, לגדל או להעשיר את חייכם, כך גדל הסיכון שתעצרו את ההתפתחות האישית והחברתיים שלכם. שנית, הימנעויות מובילות לתחושות של כישלון, לירידה בערך ובביטחון העצמי ולהיחלשות נפשית. שלישית , וזאת יש להבין, הימנעויות עוברות תהליך של הכללה. כלומר, כאשר טקטיקת ההימנעות מוכיחה את עצמה כמוצלחת במובן שלא מרגישים חרדה, כך גדל השימוש בהימנעויות והוא מתפרס על פני שטחים נרחבים בחיים ובאישיות. באופן שכזה התפקוד שלנו הולך ומצטמצם לאיזורים בטוחים, הנעשים קטנים יותר יותר, נקיים מחרדה. יכולת ההתמודדות שלנו עם חרדה פוחתת וגם המוטיבציה לעשות זאת.
אז
איך אפשר להתמודד עם חרדה? התשובה נמצאת בשאלה- צריך להתמודד עימה. הכוונה היא להסכים לפגוש את החרדה, לראות שאנחנו חזקים ממנה. לזהות את התחפושת שהיא לובשת ולא לאפשר לה להשתלט. במובן הפרקטי יותר השלב הראשון הוא ללמוד איך החרדה שלנו נראית כך שנוכל לזהות אותה כשהיא מופיעה- לפי הסימפטומים למשל. השלב השני הוא רכישה של מיומנויות שמתאימות לנו באופן אישי להפחתת החרדה- למשל נשימות, פעילות גופנית, שיחה עם חבר ועוד. ישנם היום כלים רבים ומגוונים להתמודד עם החרדה וכדאי מאד ללמוד ולהשתמש בהם. כך אנו חוזרים לחוש שליטה על גופנו ונפשנו והחרדה פוחתת. בהמשך יש רווח גדול בהתמודדות עם החרדה והוא קשור בתחושה של התעצמות פנימית, בהתגברות על קושי, בפתיחה של מרחב ואפשרויות. מדובר בתחושת ניצחון.
