הורות למתבגרים - אובדן משמעות ואובדן שליטה

גיל ההתבגרות מוגדר כשלב סוער, שלב פסיכולוגי, התפתחותי, ורגשי בו הנער עובר שינויים רבים שניכרים באופן גלוי בהתנהלותו עם סביבתו לרבות בני הבית.

אחריי שנים רבות בהם היה כרוך אחריי הוריו, קשוב ומרצה, גיל ההתבגרות מאופיין במרחק מה שהנער משרטט מהוריו ומנגד התחברות חזקה ועוצמתית לקבוצת השווים הלוא הם החברים בני גילו.

שינוי זה בא לביטוי בדעתנות, ביקורתיות, הרהור ושבירת מוסכמות ובחינה מחודשת של הגבולות הקיימים אשר מספקים לו הזדמנות חדשה להגדיר עצמו כבוגר, עצמאי ואינדיווידואל.

עבור הורים רבים תקופה זו נחוות כמערערת, מטלטלת ומורכבת עד מאוד, תחושה של התמודדות עם קושי עוצמתי עימו לא התמודדו בעבר בוודאי לא בעוצמה כזו.

ההורות מאותגרת, והקושי המרכזי מתחיל עם הפרשנות שההורים מעניקים לשלב זה, לרוב בשל חוסר הבנה של השלב, ומכאן היחסים שעד כה אופיינו ביציבות יחסית פוגשים מעבר למאבקי כוח ואינטנסיביות רבה.

שתי התחושות המרכזיות המלוות הורים בשלב זה הם אובדן משמעות ואובדן שליטה.

אובדן משמעות- לאחר שנים רבות בהן התחושה המרכזית שחווה ההורה היא כי הוא משמעותי לילדו, בגיל ההתבגרות תחושה זו מתערערת. בגיל הילדות הילד נמצא בתלות גבוהה בהורה, נועץ בו, מתנחם איתו ולמעשה זקוק לליווי צמוד. תחושות אלו מקנות להורה ביטחון ביחסים ואף תחושת משמעות גדולה שכן כאשר זקוקים לי הרי אני משמעותי. בגיל ההתבגרות המתבגר מתחיל תהליך של הגדרה עצמית, עצמאית ובוגרת, במקום זה צרכיו משתנים והוא אינו זקוק עוד לליווי צמוד, ועצה באופן קבוע, ומכאן מתחיל המתבגר לקבל החלטות עצמאיות, מנחיל לעצמו התנהגויות חדשות ( לבוש, שעות שינה, בילויים וכד) וההורים מתקשים להכיל צמיחה פתאומית זו ולמעשה מעט נבהלים ומנסים להחזיר לעצמם את התחושה שהכירו בעבר, וכאשר רצון זה אינו מתווך נכון מגיב המתבגר בהתנגדות, הסתגרות וחוסר שיתופיות מה שיכול להוביל למאבק כח בין הורה לילד.

אובדן שליטה- כמו אובדן המשמעות גם כאן מדובר על שינוי משמעותי שחווה ההורה ומתקשה לפרשו. אך כאן העוצמות חזקות אף יותר כיוון שההורה חש כי משהו משמעותי נלקח ממנו והיא השליטה. תחושה של חוסר שליטה תמיד נכוות כמטלטלת ומאיימת, ומבמקום זה מתחילה חוויה של חרדה ורצון לפעול ( reaction ), תגובה זו כיון שנובעת ממקור לחץ לרוב אינה מותאמת ורק יוצרת הסלמה בחוויה כיון שכאמור המתבגר אינו יוותר על התפתחותו בקלות. חשוב לציין כאן כי שליטה הינה דבר מדומה, למעשה להורה אין שליטה ממשית על ילדו ולכן המונח אובדן אינו מדוייק כיון שלא ניתן לאבד מה שלא היה מלכתכילה.

בכדי לעבור תקופה זו בצורה חיובית יש להגדיר מטרה, שמירה על מערכת יחסים טובה לצד הכרה בצורך של המתבגר להגדיר עצמו.

ישנה חשיבות עצומה לכך שהורה יכשיר עצמו לקראת תקופה זו בהבנה עמוקה כי מה שהנער עובר " אינו נגדי אלא בעד עצמו" כלומר זהו שלב חשוב ומשמעותי ועל ההורה לסייע, לתמוך ולהכוין את המתבגר.

דווקא בשלב זה המתבגר זקוק להקשבה פעילה, כזו שתסייע לו להרגיש מובן ובטוח, ושהשינויים הרבים איתם מתמודד ( אתגר גדול) יזכו לאמפתיה ואהדה מצד ההורים ולא לתחושת גינוי וביקורת שמקשה עוד יותר על כתפיו של הנער.

גיל ההתבגרות איפוא הינו שלב מאתגר, סוער ודרמטי בחיי הנער וההורים, אך כמו בכול שלב קודם גם כאן להורים תפקיד מכריע ביכולת המתבגר לעבור אותו בשלום תוך שמירה על מערכת יחסים טובה ובטוחה.

אודות הכותב:

רועי אזולאי - מנחה הורים ומשפחה
מומחה לגיל ההתבגרות
מנהל פנימייה למתבגרים בסיכון