הקשר בין פעילות גופנית להתמודדות עם לחץ בבגרות?

אני פונה אליכם- כן כן אתם הצעירים שהשתחרו מהצבא, שהולכים לאוניברסיטה או מחפשים את דרככם בשוק העבודה...מאז שאתם זוכרים את עצמכם חופרים לכם ש"לעשות ספורט זה חשוב ובריא". החל מגיל חודשיים לערך החלה שרשרת חוגים אינסופית אליה נכנסתם בלוויית הוריכם המתרוצצים. זה מתחיל בהתעמלות לפעוטות, פעוטות וסבתות, ג'ודו לקטנטנים, גו'דו מתקדמים, כדורגל לאלופים, טניס, כדור יד, כדור עף, כדור סל ולא חסל...

בנקודה בה ההורים הרפו מעט מן הלחץ, אי שם בגיל ההתבגרות, החלה בחינת הבגרות המביכה בהתעמלות בבית הספר, בה כולם צפו בכולם מנסים כוחם בריצת 2 ק"מ או בגלגלונים מוזרים. משם היישר למבחני הכושר הצבאי האימתניים, אז פיתחתם מיומנות ספירה בהסתרה של כפיפות הבטן והידיים.

נשאלת השאלה- למה כל זה טוב והאם לא כדאי לשכב תחת עץ רענן ולשבות מכל מלאכה גופנית לעשור הקרוב של חייכם?



בשורות הבאות אנסה לשכנע אתכם כי פעילות גופנית אינה רק בריאה לגוף, אינה רק שומרת על גזרה, אינה רק ממקמת אתכם גבוה בסולם החברתי שלכם ואינה רק מבזבזת את זמן הלימודים היקר שלכם למבחנים- לפעילות גופנית ישנן איכויות טיפוליות ומרפאות בתחום הנפש. מחקרים רבים מצביעים על קשר ישיר בין ביצוע פעילות גופנית וירידה בסימפטומים נפשיים מציקים, או לחלופין בין ביצוע פעילות גופנית ועלייה במדדים חיוביים של איכות חיים. להלן דוגמאות רלבנטיות לשלב בו אתם נמצאים בחייכם:

לחץ וחרדה- בספרו "ללא פרויד, ללא פרוזאק" כותב ד"ר שרייבר כי האימון הגופני נחשב לטיפול יוצא דופן בחרדה. ההשפעות של אימון זה הינן הגנתיות במצבים קשים של לחץ ומתח. כך למשל, ישנו מחקר שנעשה על רגע משברי בחיים של אנשים, בו הודיעו להם על היותם נשאי איידס. במחקר נמצא כי, אותם אנשים שעסקו בפעילות גופנית היו מוגנים יותר מפני תחושות הפחד והייאוש. המערכת החיסונית שלהם נתגלתה כעמידה יותר מפני הבשורה המרה בהשוואה למי שלא עסקו בפעילות גופנית. אולם, מתח לחץ או חרדה מופיעים לא רק ברגעי משבר קשים כגון זה, אלא שהם מנת חלקנו כולנו, ובוודאי בשלב זה בחייכם – תקופות מבחנים, ראיונות עבודה, חיפוש זוגיות, עצמאות כלכלית ומה לא? חשוב לדעת: ביצוע פעילות גופנית מפחיתה רמות סטרס, מתרגלת את הגוף להתמודד עם לחצים ומחזקת את יכולת ההתמודדות בטווח הרחוק.

דכאון אל מול הנאה- מצב רוח ירוד, "דיכי", ריקנות ואף דיכאון מז'ורי- כל אלו נמצאו כמגיבים לטיפול באמצעות פעילות גופנית. מחקר שנערך בארצות הברית מצא מידת יעילות זהה בהפחתת הדיכאון באם הטיפול היה באמצעות ריצה או ע"י מתן תרופה פסיכיאטרית נוגדת דכאון בשם "לוסטרל". מעבר לכך שהריצה חסכה את השימוש בתרופה הפסיכיאטרית עבור המטופלים, הרי שבטווח הארוך, הרצים המשיכו ליהנות ממצב רוח טוב יותר בהשוואה לאלו שהפסיקו ליטול את התרופה.
לא רק שפעילות גופנית מפחיתה דכאון אלא שיש בה יכולת להעלות מצב רוח חיובי ותחושת רווחה. אימון גופני קבוע מגדיל את מאגר הדופמין המוח, וזה אחראי על מוטיבציה ועל תחושת שביעות רצון. חשוב להבהיר- מצב הרוח המרומם, לעיתים אף "high" של ממש, אינו קשור רק מעצם השמחה על כך שהצלחתם להוציא את עצמכם מהבית לחדר הכושר, אלא שהפרשת ההורמונים כגון סרוטונין היא זו האחראית לתחושות החיוביות שגופכם מפיק.

למידה, קשב וריכוז- כיום אין עוררין על כך שאימון גופני משפיע ישירות על הלמידה, ברמת תאי המוח, בשפרו את יכולת המוח לפעול ולעבד מידע חדש. מורה לחינוך גופני בשיקגו החל בניסוי שהקיף עשרות אלפי תלמידים. קבוצת התלמידים שביצעה אימון גופני בבוקר הלימודים (אשר שמה נקרא לפיכך "חינוך גופני של שעת אפס") הוכיחה באופן מובהק הישגים לימודיים טובים יותר בהשוואה לתלמידים שלא השתתפו בקבוצת הניסוי ולא ביצעו פעילות גופנית תדירה בבוקרי השבוע.

נוסף על כך, נמצאה הפעילות הגופנית כאמצעי משמעותי המסייע לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADD עם או בלי מרכיב היפראקטיבי ADHD. באמצעות אימון גופני לומדים אנשים לשלוט בקשיי הקשב והריכוז, לרסן את ההיפראקטיביות שלהם ואף לתעל אותה לטובתם.

לסיכומו של עניין, איך שלא תהפכו את זה, פעילות גופנית חשובה ביותר לבריאות הנפשית שלכם. אימון של פעמיים בשבוע, בסוג הפעילות המועדף עליכם, יכול לשפר את חייכם ואת שביעות הרצון שלכם. רוצו על זה.