הקלות הבלתי נסבלת של התיוג או המעשה בגיבורי העל.

לאחרונה נתקלתי בפניות רבות של הורים לילדים ונוער אשר בכאב וחשש, עוד הרבה לפני ששמו של הילד עלה בשיחה, מתארים לי רשימה ארוכה של אבחונים והגדרות - "יש לה בעיה בויסות", "הוא בדכאון", "הילדה סובלת מחרדה חברתית", "הוא היפראקטיבי". בהמשך לאבחנה הנאמרת, אני מבינה שבמקום חוגים, הילד מטופל על ידי שלושה אנשי מקצוע ממגוון התמחויות, מקבל זום, רגיעון ו...כמובן שההורים חסרי אונים ולא ישנים בלילה.

כשאני מנסה לברר האם הילד ישן, מתפקד במסגרת החינוכית, אוכל ומבקר חברים, לרוב התשובה היא חיובית.

"אבל הוא לא תקין", אומרים לי.

לפני הכל - זה קורע לי את הלב...

התחושה שעולה בי היא שהראיה המקובלת היום היא חיפוש פתולוגיה, חולי או, במילים פשוטות, "מה מקולקל".

מחד, המודעות לבריאות הנפשית עולה, וזה מבורך.

מאידך, הרפורמות בבריאות הנפש והנגישות למדיה, גורמים להורים רבים למהר ולקטלג את ילדיהם על פי הגדרות המדריך לפסיכופתולוגיה.

הורים יקרים ומסורים!

לא כל ילד שובב בהכרח סובל מהפרעת קשב. לא כל התקף בכי מעיד על בעיה בויסות חושי. ילד שאוהב לשחק לבד לא בטוח סובל מחרדה חברתית.

אז מה, תגידו לי, לא צריך לעבוד איתו?

וודאי שמומלץ לקחת ילד חרד, מתקשה, מתוסכל לאיש מקצוע מומחה שיתן לו כלים ויידע להדגיש את הכוחות שבו, היכולות הייחודיות, שייתן לו כלים להתמודד עם העולם.

כוחות ולא פתולוגיה!

לילד יש בעיה? נעזור לו! אבל חשוב שהוא לא יתהלך בעולם עם תחושה של חריגות, ועל כן צריך לא למהר להצמיד תויות, בייחוד לא בגיל צעיר.

אני מאמינה שלרוב הילדים יש כוחות אדירים להתמודד, להתגבר, לפרוח. צריך רק להראות להם את הכיוון. להגיד להם שהם מסוגלים. לסמוך עליהם. לפעמים בשניים - שלושה מפגשים אפשר להקל על סבל של שנים, רק חשוב לזהות את הגורם המרכזי. לפעמים נדרש קצת יותר זמן. יש ילדים שבאמת זקוקים לשילוב של טיפול תרופתי או התערבות של מספר אנשי מקצוע. ועדיין...הוא לא פגום! הוא לא מוזר! הוא פשוט צריך הכוונה.

מבולבלים? התייעצו עם איש מקצוע עליו אתם סומכים, לא בפורום אינטרנטי שמפתח חרדות של הורים ומספק "אבחונים" בשליפה מהמותן. כל ילד זקוק למשהו אחר. לגישה שונה. לכלים ייחודיים.

כמה גאה ובטוח מרגיש ילד שהתמודד עם הבעיה מתוך הבנה ולמידה של עולמו הפנימי!

אל תרוצו לתייג ילדים. תלמדו אותם להאמין ביכולות המופלאות שבהם, בעוצמות שלהם, תפתחו ותעודדו בהם אומץ, תושיה וחשיבה מחוץ לקופסא. כך הם יגדלו ויהפכו למבוגרים בריאים, יציבים ומצליחים.

בכל ילד יש גיבור על קטן. אני רואה אותו. ואתם?


ג'ולי קייט (MA)
עו"ס ופסיכותרפיסטית מוסמכתCBT
מייסדת מרכז inCognito לפסיכותרפיה ויעוץ בנגב