תופעת הליצנים המחופשים – תופעות הלואי של הרשתות החברתיות.

בשבוע האחרון אנחנו שומעים יותר ויותר על התפשטות התופעה מעיר לעיר – פה נראה נער מחופש לליצן, שם מדווח נער אחר על דקירה ע"י נער עם מסיכת ליצן... אין ספק שזה מטריד ועלול לעורר פחד וחרדה אצל הילדים ובצדק.

יועצות בית הספר הוציאו ברוב בתי הספר מכתבי הרגעה להורים עם הדרכה כיצד לדבר עם הילדים וכיצד יש לנהוג.

התופעה מטרידה, מרגיזה (כי הרי יש לנו מספיק רגעי אימה ומעוררי חרדה במדינה שלנו) ומעוררת תמיהה – מה הם חושבים לעצמם? מה הם מנסים להשיג?

אבל מטרת המאמר היא להתיחס לתופעת הלוואי של הנושא, שאיננה פחות מטרידה ומאיימת.

מעבר למתחפשים המסתובבים ברחובות במטרה להבהיל או להפחיד, הילדים שלנו, גם אם אינם פוגשים בליצן כזה בגינה השכונתית וגם אם אין סיכוי שינסו גם כן לקחת חלק בתופעה – הם כן משחקים תפקיד מפתח ביצירת הבהלה ובהגברת ההשפעה שלה.

מה שהפך את התופעה לויראלית- אלו הרשתות החברתיות. הפרסום, המהירות בה עוברות התמונות עם פרשנויות ונספחים מעוררי אימה לא פחות מהתמונות. בקבוצות הוואטסאפ – ישנה התרחשות אדירה סביב התופעה, וילדים מוסיפים ו"מתבלים" את הסיפורים כיד הדימיון הטובה עליהם. חלקם חושבים שזה מצחיק ואין להם שום מושג מה ההשפעה של הדברים על הילדים שמקבלים את המסר "בשידור" , אחרים מערבבים בין סיפורים לסיפורי פיגועים וכך מתבשל מסר של הפחדה ותוקפנות שכל ילד שיש לו סמארטפון – חשוף אליה.

כשילד בכיתה ו' מעביר לכל השכבה את הסרטון ומוסיף שורה כמו "שמעתי שהיה לו סכין", עשר דקות לאחר מכן, ילד בכיתה ב' יקבל הודעה שברחוב שלו נצפה ליצן עם סכין שתוקף ילדים. זו איננה השערה. זו עובדה וזה קורה. כל הזמן.
אז מה לעשות?



היו עירניים ובדקו את הטלפון של הילד. קראו ביחד איתו את כל ההודעות בכל הקבוצות שעוסקות בנושא.

שוחחנו עם הילדים על התופעה אבל לא פחות חשוב על מה קורה בשיח שלהם עם ילדים אחרים על התופעה- בכיתה, ודרך הטלפון.

עזרו להם להבין מה הסכנה בשמועות, וללמוד לקרוא בצורה ביקורתית את ההודעות ההמוניות המועברות כמו נשק ביולוגי בדקות ספורות. על הסכנות במסרים כאלו. מה נשמע להם הגיוני, מה נראה להם מבוסס על עובדות או על ניסיון הפחדה נוסף?

העברת הודעות מפחידות היא תוקפנות לשמה. זה מסר שחייב לעבור לילד. היא תוקפנית כמעט כמו ללכת מחופש בפארק ולהבהיל אנשים. והיא לא תופעה חדשה שצמחה עם הליצנים. כל יום מועבר סיפור אימה אחר בקבוצות הוואטסאפ. הציבו גבול ברור שאתם מצפים מילדכם לא לקחת חלק בזה ועודדו אותו לעצור את ההתפשטות. אם הילד צעיר, בבית ספר יסודי, בהחלט יש מקום להעלות בקבוצת ההורים בקשה לעצור את משלוח ההודעות. סביר שלא כולם יקחו אחריות אבל מספיק שגרעין חזק של ילדים יוקיע את המסרים הללו- למי שמעביר כבר לא יהיה קהל ולא תהיה השפעה והטעם יחלוף.

עודדו את הילדים להתיעץ איתכם ולהראות לכם מסרים שמעוררים בהם רגשות לא נעימים- של פחד ותוקפנות. למדו אותם את המילים שמתארות את הרגשות האלו כדי שיבינו מהי ההרגשה הלא- תמיד ברורה הזו כשקוראים מסר שמרגיש לא מתאים. כך יוכלו להבחין בודאות מה נכון ולא נכון להם, ומהם התכנים אותם צריך לשתף ולבקש עזרה.

והכי חשוב- חזקו אותם על התנהגות של עירנות ושל אחריות חברתית. תנו דוגמה אישית על ידי לקיחת אחריות ומעורבות, ספרו להם על דוגמאות שאתם חוויתם בהן הודעה שהועברה אליכם, והרגישה לכם לא נוח ומה אתם עשיתם במקרה כזה.