
אמהות ובנות
הילה שבורון
לכל אם צריך להיות הרגע ביום בו היא בודקת את עצמה- האם היא לוחצת במקומות שנכונים לילדה שלה או מתוך רגשות, פנטזיות וחוויות עבר שלה עצמה? מה שייך לה ומה שייך באמת לצרכים של בתה שהם נפרדים ואחרים משלה? מודעות ושיח פתוח הם המפתח העיקרי לגבור על נטייה כל כך טבעית זו ביחסים שבין אם לבתה.
הסתירה הפנימית בין נקודת המבט שמציע דויד גרוסמן לתחושה העמוקה כי ההורות היא המהות הכי עמוקה וחשובה שלנו מדגישה את המורכבות של ההורות בכלל ואת האימהות לבנות בפרט.
דווקא הורות לילדים בני אותו מגדר, וכאן אתייחס לאימהות לבנות, מעמידה אתגרים נוספים על מערכת היחסים הנפלאה והמורכבת הזו.
בגלל המאפיינים הדומים בין אם לבתה, ההשלכות, הציפיות, הן גדולות וכבדות. זה אך טבעי, בהתחשב שלא למדנו כיצד להיות הורים, לא עברנו הכשרה או הכנה ולכן ההורות מתאפיינת ושואבת את הסגנון שלה מחוויות עבר של כל אחד מההורים ומהתבוננות בסגנונות ההורים של אלו שמסביבנו. לרוב אנחנו לא מודעים לדברים שהשפיעו על סגנון ההורות שאימצנו. השאלה החשובה היא האם אנחנו חושבים ביקורתית על התוצאות של ההחלטות ההוריות שלנו ומעדכנים ומשנים את עצמנו בהתאם לכך.
מצד אחד, יש רצון, ומוטב אולי לומר פנטזיה, לעשות תיקון. תיקון למה שלא היה בעיני האם מספיק טוב ביחסים שלה עם אמה שלה. תיקון לחוויות ילדות ולאחר מכן חוויות התבגרות, תיקון לדימוי עצמי לא מספיק בטוח. דווקא מתוך דאגה גדולה ומתוך רצון גדול שלילדה שלי יהיה קל יותר וטוב יותר, אימהות רבות משליכות את החוויות שהן היו רוצות לנער מעצמן, מקורות החיים שלהן, ומנסות "להגן" מפניהן על ילדתן. אבל ברוב המקרים, זה בדיוק מה שמשחזר את הטראומה, או את הקושי. ניקח לדוגמה אמא שזוכרת מבית הספר היסודי קשיים חברתיים גדולים. תחושת דחייה, חוסר שייכות, לעג חוזר של הילדים. מתוך כוונה לגונן על הבת שלה, היא דוחפת אותה לחברויות עם ילדות "מקובלות" בעיניים שלה (סביר שיש לה ראייה מאוד מוגבלת שנשענת בעיקר על דעות קדומות ועל שמועות מקבוצת הוואטסאפ של ההורים ובהחלט לא מחויה אישית של הדינאמיקה הקבוצתית בכיתה). אבל לא בטוח שהילדה רוצה להיות חברה שלהן. יש סיכוי שהיא מרגישה לא בנוח איתן. שהיא מעדיפה להתרחק. ואז היא מוצאת את עצמה קרועה בין תחושותיה הפנימיות והדחף להרגיש בטוחה ולא חשופה ללעג, הרצון להיות היא עצמה מול הרצון לרצות ולשמח את אמה. התוצאה תהיה תחושה של קושי חברתי גדול בבית הספר היסודי. כישלון מכל הכיוונים – והנה, החוויה הקשה משחזרת את עצמה.
מצד שני, אימהות רבות מנסות להגשים, במודע או שלא במודע, פנטזיות ילדות שלהן, דרך הבת. הפנטזיות יכולות להירקם מתוך קנאה ישנה בחברה או בילדה שהכירה האם בילדותה, מתוך חסר מסויים שהרגישה האם כילדה או כמתבגרת, או מתוך התבוננות בילדה של חברה או של אחות ורצון גדול להרגיש גאווה בילדה שלי. אין כל רע בלחלום עבור הבת שתצליח, שתחווה הצלחה. המורכבות מתחילה כאשר הילדה לא מתחברת לחלום או שהוא רחוק מיכולותיה וכישרונותיה. אלו יכולים להיות חלומות חברתיים, אופנתיים, בתחום החוגים והספורט. זה לא באמת משנה מהן הפנטזיות. אך כשפנטזיות אלו הן של האם ולא של הילדה, הילדה עלולה לאמץ "אני מזויף" – תחושת זהות , לא מודעת, שהיא מתאימה לפנטזיות של האם אבל לא לאישיות של הילדה. לחילופין, הילדה עשויה למרוד או להתנגד לאם ולחוש מאכזבת ונכשלת מה שיביא לחוסר ביטחון.
כמובן שלא בכל המקרים התוצאה עגומה כל כך. ברוב המקרים, יש טווח נורמטיבי גדול. אבל המודעות לרגישויות אלו היא הסוד. לכל אם צריך להיות הרגע ביום בו היא בודקת את עצמה- האם היא לוחצת במקומות שנכונים לילדה שלה או מתוך רגשות, פנטזיות וחוויות עבר שלה עצמה? מה שייך לה ומה שייך באמת לצרכים של בתה שהם נפרדים ואחרים משלה? מודעות ושיח פתוח הם המפתח העיקרי לגבור על נטייה כל כך טבעית זו ביחסים שבין אם לבתה.
אנשי מקצוע רלוונטים לתחום

מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית
התמחות: קשיים אישיים וזוגיים,משברי חיים, קשיים בתקשורת ובמערכות יחסים , התמודדות עם בגידה, אבל ואובדן, חרדה
אזור בארץ: אזור השרון , אזור המרכז
שפה: עברית
ניסיון רב ומגוון.מתאימה את גישת הטפול לצרכי המטופל(דינמי,cbt ועוד). מובילה המסע הטיפולי במרחב בטוח ומאפשר עם מתן תקוה. קחו את הה

פסיכותרפיסטית cbt
התמחות: חרדה ופוביה, דיכאון, אבל ואובדן, התמודדות עם משברי חיים וחולי מטפלת בנוער ומבוגרים בגישה קוגניטיבית
אזור בארץ: ראשון לציון, תל אביב וגוש דן,שפלה והאזור
שפה: עברית,רוסית
מטפלת במתבגרים ובוגרים. עובדת סוציאלית BSW, פסיכותרפיסטית CBT מתמחה בטיפול בהפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, פוסט טראומה, משברי
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
של מי השיעורים הללו לעזאזל ? ליאת פורז
הכנת שיעורי הבית נתפסת בקרב רבים כ"מטלה" משמימה ומיותרת ,הורים לא מעטים רואים בה מעמסה כבדה המוטלת בעצם, על כתפיהם, שכן, הם שמים את נושא שיעורי הבית במוקד היחסים בינם לבין ילדיהם. שעות הפנאי המשותפות הופכות לשעות נטל ומתח.
הילד שלי? בריון? מה לעשות כאשר הילד שלכם נוהג באלימות צוות על הספה
מעטים חושבים מה עובר על ההורים שילדיהם הם הבריונים אשר נטפלים לילדים אחרים ונוהגים כלפיהם באלימות פיזית או מילולית – מה מביא את הילדים להתנהגות הזו ומה יכולים ההורים לעשות בעניין?
רע לי בחיי הנישואין! צוות מכון אתרוג
אני נשואה מזה 16 שנים. תמיד היו עליות וירידות במערכת היחסים ביני לבין בעלי. לאחרונה, יש החמרה בקשר שלנו. מריבות תכופות יותר ובעוצמות גבוהות יותר...
האם לפעמים, הורה הוא רק הורה ? תיאור מקרה על ידי טל קנב.
מי אלו המחפשים את התשובה המורכבת והסבוכה להשפעת האופי וההתנהלות ההורית על התפתחות ה 'אני'? כמה ספרים כבר נכתבו? כמה שעות שיחה וטיפולים כבר נערכו?