מה עושים כשהמתבגר מסרב להגיע לטיפול?

הורים רבים חווים קשיים עם ילדיהם בגיל ההתבגרות ומרגישים שהסמכות ההורית נשמטת תחת רגליהם. המתבגרים נראים לעיתים קרובות כועסים או עצובים, נוטים למצבי רוח משתנים, ווכחנות ומרדנות. ההורים עומדים מנגד בחוסר אונים, כואבים את הקשיים של המתבגרים ואינם יודעים איך וכיצד לתקשר איתם. במצבים אלה עולה לעיתים קרובות הרעיון לשלוח את המתבגר לטיפול רגשי שיסייע לו להתגבר על המצוקות שלו.

העניין הוא שמתבגרים רבים, כחלק מן המרדנות הטבעית של גיל הנעורים, מסרבים ליצור קשר עם גורמים טיפוליים כגון יועצת ביה"ס, פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלי/ת. הם טוענים שהם לא צריכים עזרה, שהם יכולים להסתדר בכוחות עצמם. הם מתריסים שנמאס להם ש"חופרים" להם ומציעים בציניות או ברצינות שההורים ילכו לטיפול....

ואכן, כדאי ומומלץ להורים ,החווים קשיים עם ילדיהם המתבגרים, לפנות לגורם טיפולי המתמחה בגיל ההתבגרות, לייעוץ והדרכה. מספר מפגשים של הדרכה הורית יכולים לסייע מאד לשיפור התקשורת בין המתבגר להוריו ועל ידי כך לשפר את חיי המשפחה ולשמור על שלום בית.

במפגשי הדרכה הורית יתוודעו ההורים לסיבות ולגורמים לשינויים הרבים שעוברים על ילדיהם בגיל ההתבגרות. הם יבינו מדוע הכלים החינוכיים והמשמעתיים שהתאימו לגיל בית הספר היסודי, אינם יעילים בגיל ההתבגרות ואיך בכל זאת ניתן לשמר את הקשר והסמכות ההורית מול המתבגר/ת.

בנוסף, הקשר של ההורים עם המטפל, יעביר למתבגר מסר חיובי על יחסי עזרה וטיפול - אף אחד לא מושלם, כל החיים נשאף ללמוד ולהשתפר, הנה גם אנחנו ההורים נמצאים בתהליך של ליווי והדרכה כיצד להיות הורים טובים יותר.

ובאשר לטיפול במתבגר עצמו - ככלל לא ניסוג מול התנגדות המתבגר לטיפול , אבל גם לא נילחם בה. לפעמים ההתנגדות לטיפול נובעת מחשש או חרדה שניתן 'לפרק' באמצעות הסכמה, הבנה והרגעה. חשוב להדגיש את הכבוד שרוחשים למתבגר, לעצמאותו ולפרטיותו ולהסביר לו שהפגישות עם המטפל הינן חסויות לגמרי. יש לחזק אותו שאכן הוא עצמאי ומסתדר יפה לבד, אבל תמיד יש מקום לשיפור וזו לא בושה להתייעץ ולקבל עזרה, במיוחד ממטפל מנוסה שפגש מתבגרים רבים כמוהו בנסיבות ומצבים שונים.
בנוסף כדאי להיות ערים לכך שקשיים התנהגותיים של מתבגרים נובעים לעיתים מקשיים מתמשכים במשפחה או בסביבתו הקרובה של המתבגר. ילדים רגישים נוטים 'לדבר' את הקושי בהתנהגותם ובכך מצליחים להסב את כל תשומת הלב אליהם, כאשר בפועל התנהגותם הנה סימפטום לקשיים נוספים בתפקוד המשפחה שיש לטפל בהם.

אנו כהורים, רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו ונעודד אותם לקבל כל טיפול ועזרה. יחד עם זאת ולמרות כל מה שנכתב לעיל חשוב להבין שלא ניתן לכפות על מתבגרים טיפול רגשי. מתבגרים שמתנגדים באמת לטיפול מסוג זה, לא ירוויחו ממנו דבר ואף יגרם להם נזק. עלינו כהורים לסמוך על הילד ולהאמין שידע לקבל את סוג העזרה המתאימה לו בזמן שיתאים לו.


נכתב ע"י דפנה ממן, עו"ס ו – NLP טריינר, מטפלת רגשית רב-תחומית, מומחית לטיפול בנוער.