לחשוב טוב - יהיה טוב? המיתוס הגדול של החשיבה החיובית

כולנו מכירים את הימים האלה שבהם נכנסות לראשנו מחשבות שליליות, תסריטים מלחיצים ותכנים מטרידים. רובינו שמענו לא פעם את המשפטים על מחשבה שבוראת מציאות, נבואה שמגשימה את עצמה ועוד כל מיני אמירות שגורות שמצפות מאיתנו לשלוט על מחשבותינו ולעמוד על המשמר פן משהו שלילי חלילה יחדור לראשנו. הדבר היחיד שזה יכול לגרום לנו הוא המון רגשות אשם מיותרים...

האם יש לנו היכולת לשלוט על מחשבות?

התשובה היא - לא!

בכל יום נתון עוברות בראשינו בין 45- 60 אלף מחשבות שונות. רובן חסרות משמעות ("מגרד לי בברך שמאל") וחלקן הגדול בעלות תוכן שלילי ולא נעים. כך זה אצל כולם. כך זה אמור להיות. אין לנו אפשרות להוציא מחשבות מהראש, לשנות אותן, לא לחשוב אותן או לעצור אותן. רובנו מכירים את התרגיל הידוע "אל תחשוב על פיל לבן". נסו לעשות זאת - אין סיכוי שתצליחו! למה? כי המוח שלנו פשוט לא מסוגל לבחור על מה לחשוב.

נשמע לכם מאכזב?

אז הנה כמה חדשות טובות:

מחשבותנו חסרות כל יכולת לנבא את המציאות. זה שעלתה בראשנו קטסטרופה כלשהי לא אומר דבר על סיכוייה להתרחש במציאות. אין כל עדות מוכחת על יכולת האדם לצפות מראש אירועים חיוביים או שליליים שיקרו בעתיד. כמובן, אין לזלזל באינטואיציה. היא תולדה של יכולתנו לתכלל את האירועים מהעבר השמורים בזכרוננו ולהסיק אודות סיכויי ההתרחשויות בהמשך, אך אין די בכך כדי לנבא אותן באופן וודאי. ללא ספק קרו מקרים בהם אדם חלם או חשב על משהו וזה אכן קרה. אלה מקרים מתוקשרים וידועים. למה? כי אנחנו תמיד מנסים לשלוט על הבלתי נשלט - העתיד. לצד אירועים אלה - היו רבים בהם תחושת הבטן של נביא זה או אחר לא התגשמה. אלה מקרים מתוקשרים הרבה פחות.

למשל, ביום בו הנשיא ג'ון קנדי נרצח, מספר אזרחים אמריקאים דיווחו על כך שחלמו אודות הרצח העתיד להתרחש. השאלה הנשאלת היא כמה אמריקאים חלמו על דבר כזה בכל יום בו הנשיא נשאר חי ובריא? וודאי לא מעט.

המסקנה היא שיש ביכולתנו לנבא את העתיד רק במקרה בו המחשבות שלנו הופכות לפעולות שיכולות לגרום להתרחשות לקרות. אחרת... הן נותרות בגדר אפשרות אחת מיני רבות בסטטיסטיקה הגדולה. אולי יקרה ואולי לא... אין לדעת.

כעת, כשאנו מבינים שהמחשבות הן רק מחשבות, הן כבר לא מפחידות כל כך, אך עדיין אינן נעימות.

אז מה עושים?

אם לכולם עוברות באותה התדירות מחשבות שליליות בראש - אז מה מבדיל בין אדם פסימי לאופטימי?

הרי אין לנו היכולת לזרוק את המחשבות השליליות מראשנו...

בואו נדמה את המוח שלנו לצינור באדמה. מאחר וכאמור מרבית המחשבות הן שליליות - נרחיק לכת ונדמה אותו לצינור ביוב.
בצינור ביוב זורמים מים מזוהמים יחד עם מים נקיים. כל עוד הכל זורם והצינור נשאר באדמה, יש בו תנועה מתמדת - הכל מתנהל כרגיל ואין שום פגיעה באיכות החיים של תושבי העיר. הבעיה נוצרת כאשר בצינור יש סתימה. ומה קורה אז? כמובן, מתחילים לחפור ולנסות לבחון את הבעיה. ככל שהחפירה נמשכת, תושבי העיר סובלים, יש זיהום אוויר ואיכות החיים נפגעת.

בדומה מאוד לכך, כשאנו מאפשרים למחשבות לעבור דרך תודעתנו - ללא קשר לתוכנן, אנחנו חיים טוב. ברגע שאנו נתקעים על מחשבה שלילית כלשהי, מנסים לנתח אותה, להוציא אותה, להבין מאיפה הגיעה ולאן הולכת - כל תודעתנו הופכת להיות מוצפת על ידי המחשבה הלא נעימה הזו. ואנחנו סובלים.

כלומר, כדי לחיות טוב, עלינו לא להתקע על המחשבות. הכיצד?

ראשית, נאמר לעצמנו שאין לנו שליטה עליהן.

שנית, נשחרר את רגשות האשם והחשש, מאחר ו... אין לתוכן שלהן שום משמעות.

שלישית, ניתן להן לחלוף לצידנו. כאן ניתן להשתמש בתרגילי מיינדפולנס או קשיבות.

בתרגילים ננסה להפנות קשב רק לדבר אחד, ובכל פעם שהמחשבות שלנו בורחות, נחזור ונתרכז במה שבחרנו - נשימה, תקתוק שעון וכו'

מבלי לשים לב כולנו עושים זאת בכל יום.

הקליניקה שלי נמצאת במרכז העיר ברחוב יחסית רועש בשעות מסויימות. לא פעם אפשר לשמוע מהחדר צפירת מכוניות, צעקות של רוכלים, כרזות של שוטרים ורעשים אחרים.

לפעמים אני שואלת את המטופלים שלי האם הם שמעו כמה מכוניות עברו ברחוב במהלך הפגישה. הם צוחקים ואומרים שלא שמו לב לזה בכלל. זה מעניין, כי הרעש נשמע, אנחנו לא מנסים ואף לא יכולים להשתיק אותו, ועדיין יש בנו היכולת להתרכז במה שקורה בחדר. מה יקרה אם ננסה להתעצבן על המשאית הצופרת ולנסות לצעוק על הנהג מהחלון שיהיה בשקט? סביר להניח שלא נצליח להתרכז בפגישה.

כך גם לגבי המחשבות השליליות - כשניתן להן לעבור לידנו ונמשיך להתרכז במה שחשוב ונעים לנו באמת, הן פשוט תיעלמנה מתודעתנו כלא היו. כמו צינור באדמה. ואיכות חיינו תשתפר פלאים.

אז תחשבו טוב, תחשבו רע, רק תבחרו את הפוקוס - הרי הוא זה שקובע שתמונת חיינו תצא נהדרת!



ג'ולי קייט - פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT, EMDR