המטפל של סבא

תוחלת החיים בישראל עלתה וממשיכה לעלות באחוזים גבוהים מאוד בשנים האחרונות. לפי דו"ח הלמ"ס מהשנה שעברה, ממוצע תוחלת החיים בישראל עומד על 80.7 שנים לגברים ו- 84.2 שנים לנשים. ישראל מדורגת רביעית בתוחלת החיים לגברים בעולם, מעט אחרי הראשונה בטבלה – איסלנד; לשם המחשה, הממוצע העולמי עומד על 68.8 שנים לגברים. במילים פשוטות, יותר אנשים חיים יותר זמן.



כדי להבין את צמד המילים הכביכול פשוט – "חיים יותר", היינו צריכים קודם להבין מה זה לחיות. אך המושג חיים חמקמק כמו החיים עצמם. יש שיגדירו אותו בצורה כזו ואחרים יגדירו אותו הפוך לחלוטין. זה רק מחזק את ההנחה הבסיסית שהחיים הם מה שאדם מגדיר לעצמו בצורה סובייקטיבית. בעצם, ככל שתוחלת החיים גדלה – גדלים איתה הצורך בהגדרה והגשמה עצמית, בהכלת רגשות ומחשבות, ביחסים חברתיים ומשפחתיים ועוד גורמים שמניעים את החיים.

אדם פורש מהעבודה בגיל 67 והעולם עוד פרוס בפניו על כל גווניו ואתגריו.

תהליך ההזדקנות, המתארך משנה לשנה, מביא איתו בהכרח שינויים רבים בסביבתו של המזדקן ובו עצמו. שינויים הדורשים ממנו להסתגל אליהם. חוקר הזיקנה פרופ' ג'קי לומרנץ מסביר כי השונות בעצמה משתנה, בתחומים מסויימים היא פתח לצמיחה ואילו בתחומים אחרים היא אובדן ממשי. עוד טוען לומרנץ כי יצירתיות היא תנאי להזדקנות מיטבית. היצירתיות עליה מדובר היא היכולת לפתרונות מקוריים ובלתי שגרתיים לאתגרי היומיום.

החיים מלאים בשינויים. אין איך לשער את כמות הדיו ושעות הטיפול שהוקדשו לשינויים אלו. בתיאוריית השלבים הפסיכו-חברתיים מחלק אריקסון את החיים לשמונה שלבי התפתחות שונים ונועץ את תחילת החיים בסופם, באומרו כי ילדים בריאים לא יפחדו לחיות, אם הוריהם צלחו בצורה טובה את השלב ההתפתחות הפסיכו-חברתי האחרון – שלב הזיקנה.

אם כן, איך קרה שמטפל של אדם מבוגר הוא לרוב רק מטפל סיעודי?

האלמנט המרכזי בתחילת חיי רוב בני האדם הוא חיפוש. חיפוש עצמי שכולל קריירה, תחומי עניין, אהבה ועוד. אנחנו מחפשים, מוצאים, מנסים ואז אולי שוב מחפשים. וחוזר חלילה. חשיבות הקשר עם מטפל טוב נמצאת תמיד, בכל צומת של חיפוש או מציאה. אך כשמדובר באדם בגיל הזהב, שהמכלול הפסיכוסוציאלי שלו כל כך רחב ועמוק, ניתן לראות בבירור את חשיבות הצורך במטפל רגשי נכון, בעל ברית אמיתי, לעיבוד התהליכים השונים. מעבר לעיבוד והשלמה עם החלקים הפנימיים השונים ממהלך חיינו, הקשר עם המטפל משקף לנו את הכוחות והיכולות שלנו ולאן היינו רוצים להגיע איתם. במילים אחרות, קשר טיפולי מבסס אצלנו את היצירותיות עליה מדבר פרופ' לומרנץ.

ש' לחם בצבא האדום כשהיה בגיל בית ספר. לאחר נדודים רבים התגלגל לארץ ישראל. בהגיעו לארץ עבד כפועל בניין ובנה את אחד האתרים המוכרים ביותר בארץ. בסוף הפרויקט עזב את חברת הבניין ונשאר לעבוד כפועל במקום. אחרי עשרות שנים ותפקידים באתר, התמנה למנהל האתר. תחתיו היו מאות רבות של עובדים. בין השנים האלו התאלמן פעמיים וגידל חמישה ילדים על כל המשתמע מכך. כיום, מתנדב ש' במספר מקומות, משתתף בקבוצה שבועית של קשישים ונפגש אחת לשבוע עם פסיכולוג ממרכז הארץ. יש להם המון על מה לדבר, משתף ש', שרואה את פגישות אלה כפגישות עם אדם שרואה בו את הילד החרד, פועל הבניין החרוץ והאבא הדואג; ולא רק את "הסבא הנחמד שמתנדב".

טיפול פסיכולוגי כבר אינו מילה גסה או נחלתן של אוכלוסיות מסויימות ונצרך על-ידי צעירים רבים בשלבים מוקדמים יותר של החיים, העולם שייך לצעירים והצעירים של היום בני 67.