סכיזופרניה – המחלה והחיים שאחריה

"תתאר לך שהעולם האישי של כל אחד הוא מראה. עכשיו תדמיין שהמראה שלך מנופצת והיא בעצם אסופת רסיסים. מכל זווית רואים עין אחרת, אף אחר, חלק אחר בשפתיים; בעיוות קשה של המציאות. ככה בערך מרגישה סכיזופרניה...באוטובוס אתה פתאום שומע את הקול של המורה שפגע בך, בתור לרופא אתה שומע כמה אתה חלש וחסר אונים, במקרים חריגים אולי אפילו תראה מישהו שכבר נפטר או עדיין לא נולד...עד שכבר אין לך מושג על איזה רסיס במראה אתה אמור להסתכל כיד לקבל השתקפות נכונה"

במילים כנות אלו, תיאר אדם המתמודד עם סכיזופרניה את המחלה. אך גם התיאור הזה, אפוף במעין מעטה של מסתורין-חוסר ידיעה.

אין תמימות דעים בקשר לגורמים לסכיזופרניה. כמו הפרעות ומחלות רבות שקשורות בנפשו של האדם, מייחסים אותה למשתנים גנטיים וחברתיים. לעוני לדוגמה, יש קשר חזק לסכיזופרניה. אך יחד עם זאת, ניתן לראות כי הסכיזופרניה אינה בוחרת לה נתח חברתי מסוים ומתמקדת בו והיא חולשת על פני סוגי אוכלוסיה שונים בעלי מטען גנטי שונה ובעלי מרכיבים פסיכוסוציאליים שונים.





ניתן לאמר בזהירות, כי הפוטנציאל הגנטי מקנן אצל אדם מסויים. כאשר ייחשף אותו אדם לאירוע טראומתי כלשהו, בעוצמה כזו או אחרת, הוא יידרש להתמודד איתו, מנטלית, באופן שיטיב עימו ויקטין את הפגיעה עד כמה שניתן. אדם שאינו פנוי לטפל ולעבד – אפילו באופן לא מודע – את האירוע שחווה, מקשה על נפשו להתמודד. הקושי הרב מול ההתמודדות, יחד עם הדחף האנושי לקיום ושלווה נפשית שוסעים את הנפש לשניים.

מכאן מגיע שם המחלה – סכיזו = חצוי פרניה = נפש ובעברית – נפש שסועה.

סכיזופרניה בעצם גורמת להזיות שמיעה או ראיה ופוגעת בתהליכי חשיבה תקינים. כפועל יוצא מכך, גם ההתנהגות משתנה לעיתים. כדאי לזכור כי ישנם סימנים חיצוניים שאינם פועל יוצא של המחלה, אלא של תופעות לוואי הנובעות מהטיפול התרופתי.
בעבר, עולם הרפואה כלל לא ידע כיצד לגשת לטיפול בסכיזופרניה. אנשים שמתמודדים עם סכיזופרניה נידונו לחיי תלות ברופאים ובמוסדות פסיכיאטריים שונים.

במהלך שנות החמישים של המאה הקודמת החלו להופיע תרופות פסיכיאטריות. עד היום הטיפול הקונבציונאלי המקובל לסכיזופרניה הוא טיפול תרופתי כזה או אחר, שבעצם נועד לטפל בתסמיני המחלה בלבד ולא בסכיזופרניה עצמה, המוגדרת כמחלה כרונית.

יחד עם כל זאת, צריך לזכור כי התרופות שמטפלות בתסמינים אינן מטפלות במוטיבציה, בחדוות החיים, בתחושת המסוגלות, בעצמאות ועוד ועוד גורמים נפשיים שנפגעים בצורה עקיפה מהסכיזופרניה בשל התלות בטיפול ובמחלה.

בעשרים השנים האחרונות החלה מגמה של שיקום בקהילה. שיקום בקהילה פירושו, חזרה לחיים נורמטיביים עד כמה שניתן. את הנורמה, האדם מגדיר ובוחר לעצמו בתוך החברה בה הוא חי. חזרה שכזו, ע"פ בחירותיו של האדם עצמו, נקראת החלמה.
לשירותי השיקום בקהילה מתלווים מטפלים שונים. מטפל CBT לדוגמה, שיוצר קשר כנה ועמוק עם מטופל שמתמודד עם סכיזופרניה, עשוי לסייע בידו להגיע ליעדים ומטרות גבוהים מאוד בשלל תחומי החיים. יש להניח שהמטופל יצטרך לכדורים לאורך הדרך והאצבע תהיה על הדופק, אך איכות וסגנון חייו ישתפרו חזרה לבלי היכר.

אנשים המתמודדים עם סכיזופרניה ומחלות נפש אחרות משתפים כי שיקום וטיפול נכון מונע אישפוזים.

ד"ר פטרישיה דיגן, לדוגמה, התאשפזה במוסד פסיכיאטרי ובאישפוזה השלישי, אמר לה הרופא: "את לוקה בסכיזופרניה, באמצעות התרופות אולי תוכלי להמשיך להתקיים...". דיגן מתארת כיצד ליבה נשבר עם אבחנת הרופא ואיתו גם כל חלומותיה. צעד צעד החלה דיגן לצעוד במסע חייה, כיום היא ד"ר לפסיכולוגיה ומרצה מוערכת לפסיכיאטריה ופסיכולוגיה. ממובילי תנועת ההחלמה.
אחת ממטרותיה המוצהרות של דיגן היא שהחברה תדע להכיל ולקבל את האנשים שמתמודדים עם סכיזורפניה. וכי אנשי המקצוע יראו באנשים המתמודדים עם סכיזופרניה שותפים מלאים לקבלת ההחלטות ובנית תכנית הטיפול שלהם עצמם.

כשאנו שומעים על חבר או בן משפחה שמתמודד עם סכיזופרניה, מוטלות עלינו החובה והזכות לסייע לו לחזור למסלול חייו הנורמטיבי. חזרה כזו שתיטיב עימו, תמנע את האישפוז הבא, תקנה לו שוב את השליטה על חייו ותסדר את המילה מחלה להחלמה.