הדרכת הורים טיפולית

ילד טוב, זה טוב? ואם זה טוב למי זה טוב?

מאת : אורלי יונה דרורי, טיפול נפשי ותזונתי והדרכת הורים טיפולית.
בתל- מונד.

לא מעט, בהדרכת הורים טיפולית, אני שומעת הורים מספרים לי על ילדיהם המאתגרים, על הקשיים שהם גורמים, ועל התמודדויות לא פשוטות.
עם זאת כמעט תמיד יש ברקע גם ילד טוב.
הילד הזה שבדרך כלל לא ידברו עליו בהדרכה, כי הוא טוב. ילד צללים אני קוראת לו.
ועליו אני רוצה לדבר.

מה זה ילד טוב?
אז הנה מה שהורים אומרים לי על ילד טוב:
הוא עושה כל מה שאנחנו אומרים לו
הוא שומר על אחיו הקטן
הוא תמיד מוותר
הוא עוזר לי גם שאני לא מבקשת
הוא רואה לפעמים שקשה לי והוא מתיישב מחבק אומר משהו
הוא עושה שיעורים
קם בבוקר בזמן
ילד טוב
ילד קל
אחותו מאתגרת
אחיו עושה לנו קושי
הוא
הוא ילד טוב.

ויניקוט אמר שכשאנחנו נולדים, אנחנו מפתחים את העצמי שלנו בשני מישורים:
עצמי אמיתי- העולם הפנימי שמכיל את מה שאנחנו אוהבים, שמתאים לנו שטוב לנו, המרחב הנפשי של מה שאנחנו מרגישים, נטיית הלב שלנו, המשיכה הטבעית שלנו לחום או קור, לחומרים ( רך, קשה), לתכנים (בובות, מכוניות, ספורט, השגיות, קריאה, משחק). כל מה שהוא בינינו לבינינו.

ועצמי כוזב- העצמי שאנחנו מציגים לעולם, לכל מי שהוא לא אנחנו.
כל אינטראקציה שיש לנו עם מישהו אחר, בהכרח ננהל אותה ממקום שהוא לא העצמי האמיתי. לרוב לא נאמר את כל מה שאנחנו רוצים לומר, או בדרך שבה נרצה לומר. לרוב לא נתנהג מול אדם אחר בדיוק בדרך שבא לנו.
אדם אחר הוא לא אנחנו, ואנחנו יוצרים התאמות כדי להיות בתוך המעמד הזה איתו.
אנחנו יוצרים התנהגויות מותאמות להיות בתוך קשר, בתוך מערכת יחסים.
כך מגיל צעיר מאוד, נוצרים שני עצמי.
העצמי האמיתי שהוא גלוי רק לילד והעצמי הכוזב, אותו הילד מציג לעולם.

אין רע בעצמי כוזב, זה דרך להתמודד עם העולם. עם זאת, כאשר אנחנו רוצים לאפשר לילד לגדול קרוב לעצמי האמיתי שלו רצוי שהעולם, הסביבה ובעיקר ההורים יתנו הרבה מקום לעצמי האמיתי.

והנה, ילד כשהוא טוב לעולם שהוא לא הוא, יהיה בהכרח פחות מחובר לעצמי האמיתי שלו.
כי ילד לא רוצה לעשות כל מה שאומרים לו, וילד לא רוצה לוותר לאחיו. ילד לא רוצה לעשות שיעורים. הוא לא אמור לראות ולהבין את האמא שקשה לה, הוא אמור לראות את עצמו ולהיות מרוכז בעצמו, כי הוא עדיין ילד.

אם כך, כשאנחנו אומרים לו שהוא טוב כשהוא מחובר לעצמי הכוזב, לאותו מקום שבו הוא טוב לאחרים ופחות לעצמו, כשהוא מחובר לעצמי שמרצה אותנו ואת הסביבה (גננות מורים אחים וכו), אנחנו מלמדים אותו להחביא את העצמי האמיתי שלו שיכול להיות סוער או לא כל כך מותאם לנו
וחבל.

ככל שהפער בין העצמי האמיתי לעצמי הכוזב גדול, כך הילד הטוב ילך ויתרחק מהעצמי האמיתי, יחביא אותו, על מנת להפחית בתוכו את הפער, את החרדה. לעיתים אף שוכח את העצמי האמיתי, מי הוא מה הוא אוהב, מה מושך אותו ומפתח עצמי אחר, כזה שמשקף את מה שהוריו מעריכים, רוצים צריכים ממנו.

למה ילד מרצה?
כי ילד תמיד לעולם תלוי בהוריו. זאת תפיסה פנימית חזקה שמתפתחת מרגע היוולדו. הוא זקוק להורה כדי שיטפל בו. הוא זקוק להורה חזק שיהיה שם עבורו.
כאשר הילד מרגיש כי ההורה עצוב, מתוסכל, כועס או חולה, הילד מרגיש חרדה קיומית ומייד פונה לחלקים בתוכו שיכולים להציל את המצב.
לעיתים קרובות כאשר יש אח עם בעיות התנהגות וההורים עייפים או עצובים, אם יש מחלה במשפחה או הורה עם שינויים במצב רוח, נראה ילד אחד במשפחה שלוקח על עצמו את תפקיד הילד הטוב.
לרוב נאמר לעצמינו- הוא מסתדר.
ואכן הוא מסתדר,
אבל כאמור הוא מתפתח רחוק מעצמו, ולכך יש מחירים בהמשך החיים.

..
אז ילד לא צריך להיות טוב
ילד צריך שיהיה לו טוב

נייחל לחירות של הילד להיות מי שהוא
וחג שמח לכולנו