חרדות

א | א | א | א | (שנה גודל אות)

יואב- "התעוררתי באמצע הלילה. רעדתי בכל הגוף. חשבתי שמשהו לא בסדר איתי שאני משתגע".

אמא של עומר- "כל בוקר היא מסמנת שוב, ושוב ושוב את השביל בשיער כדי שיהיה בדיוק באמצע.. לפעמים זה לוקח חצי שעה. אם אין את זוג הגרביים הלבנות שהיא מוכנה ללבוש, אין על מה לדבר, אנחנו מאחרים לבית ספר. אני לא יודעת מה לעשות. כל בוקר אני צועקת עליה. אני מכינה מראש את הגרביים. כמעט כלום לא עוזר"

אמא של דן- "הוא מפחד להיות לבד. לא רק בבית לבד. לבד בחדר לבד באמבטיה. לבד בחדר מדרגות. הוא כל הזמן אחרי. אפילו כשאני יוצאת לזרוק את הפח".

דניאלה- "חשבתי שהפעם זה באמת נכון, כאבה לי יד שמאל, הדופק הואץ, לא יכולתי לנשום. הקאתי. הזעקתי אמבולנס. הייתי בטוחה שיש לי התקף לב".

מהי חרדה?

חרדה היא מצב פסיכולוגי או פיזיולוגי בו האדם חש אי שקט ופיזי או נפשי בשל מחשבה שמשהו רע עומד לקרות. מחשבות מעוררות חרדה עשויות להיות מחשבות, הן על איום וסכנה ממשיים והן על דמיוניים. החרדה מתאפיינת בתחושות פיזיות כמו דופק מהיר, שלשול, כאבי בטן, כאבים בחזה, סחרחורת, יובש בפה ועוד.




בין הסימנים הנפשיים של חרדה נמצא אי שקט, מתח, פחד, חוסר ודאות, דמיונות מפחידים וכו'.

במציאות יחוו הסובלים מחרדה סוגים שונים של חרדה- התקפי פאניקה, חרדה חברתית, חרדה כללית, ocdפוביות ותופעות כפייתיות- טקסים, הידועים גם בשמם -

כמעט כל אחד ואחת מאתנו מכיר מישהו שסובל מתופעות חרדה, או סבל בעצמו מהתופעה הקשה הזו.

ועדין, התחושה הבסיסית גם של מי שסובל מהסימפטום וגם של מי שמסביבו ומנסה לעזור היא של חוסר אונים- מדוע?

איך יתכן שהחרדה שהיא בעיה שכיחה ודי נפוצה, מעוררת תחושה של מבוי סתום וחוסר אונים?

התשובה נעוצה בנטייה שלנו לפתור את הסימפטום המציק מבלי להבין את הסיבה החבויה.

אם נחזור ליואב, שהתעורר רועד באמצע הלילה וחש שמשהו לא בסדר איתו – במהלך טיפול, עם הזמן יכולנו לחוש ולדבר על בדידותו החברתית, על הקשיים, לזרום, ליזום ולהשתלב בתוך שיחה. בעקבות זאת גם הלילות הפכו לשקטים.

ואמא של עומר, לא שיערה, שכשעומר תשוב ותמחיז בעיניים עצומות, זורקת לכל עבר בובות משחק, את מאבק הגירושים של הוריה ואת הקרע שחשה בין אם דומיננטית ומצליחה לאבא חלש ומבולבל, אז- באורח פלא, תוכל עומר, ללבוש עוד 6 זוגות גרביים חדשים, ותפתור אחת ולתמיד את שאלת השביל בשער כשתחליט לעשות אותו בצד.

אז למה זה כל כך מורכב?

תופעות החרדה הופכות להיות במרכז הבמה, ומהן נגרם הסבל המידי והקשה, בעוד הסיבה המקורית הולכת ונדחקת אחורה והצידה אל מאחורי הקלעים.

פעמים רבות נפנה לטיפול על מנת להרגיע את הסימפטומים המייסרים של החרדה- גם הנפשיים וגם הפיזיים ואז נתקל במגוון גדול של שיטות טיפול הבאות להתמודד עם חרדה, לדוגמא:

CBT
EMDR
מיינדפולנס
וטיפול באמנות? ואולי בכלל פסיכודרמה?

ואולי זה יעבור מעצמו? ואולי זה עניין של גיל? ואולי להפסיק סוכרים? או לעשות ספורט?

אז איך בוחרים?

בעיני, הטיפול האפקטיבי בחרדה מתחיל בהבנה שעלינו להכיר גם את השחקן הראשי, הריהו הסימפטום החרדתי שפוגע באיכות החיים באופן קיצוני, אבל בד בבד לתת במה גם לאחורי הקלעים- לסיבה שממנה התפתחה החרדה. הטיפול יכול להיעזר בכלים של טיפול התנהגותי, או פעילות גופנית ועוד, אבל כל עוד לא תהיה בטיפול התייחסות למקור הכאב- לסיבה שממנה התפתח סימפטום, לא תיפתר המצוקה.

לתופעות החרדה יש תפקיד חשוב- הן מאותתות ומתריעות, כמו נורת אזהרה אדומה, שמשהו בנפש, צריך עזרה, צריך התייחסות.
בבחירת הטיפול הנכון לחרדות המלצתי היא כמו בכל טיפול:

קודם כל- הרגישו חיבור ונוחות עם המטפל.

ודבר שני- ודאו שאותו מטפל או אותו טיפול שאליו אתם פונים- מציע לכם זווית ראייה כפולה- השחקן הראשי (הסימפטום של החרדה) ומאחורי הקלעים (הסיבה היותר עמוקה).



אסנת זיו גזית - פסיכותרפיסטית ומטפלת באומנות