חשיבות מיקום הילד במשפחה

א | א | א | א | (שנה גודל אות)

הגיעה להדרכת הורים יעל (השמות בדויים), אימא לשלושה ילדים: אדם בן 10, גל בן 8, ואפרת בת 4. במצב של יאוש וחוסר אונים. הבן האמצעי שלה גל בן 8, ממש לא מתנהג יפה בבית הספר, מפריע למהלך התקין של השיעורים וגם לעיתים נוהג באלימות בהפסקות.

בתדירות ממש גבוהה קוראים להם לבית הספר, שניהם אנשים עובדים, כל טלפון מהמחנכת מקפיץ אותם, בית הספר מצפה שהם יעזבו הכל ויגיעו לקחת את הבן שלהם. יעל הייתה נסערת ומוצפת, היא בכתה תוך כדי הדברים. שיתפתי אותה שהמצב באמת לא טוב ואני רואה את הקשיים שלה, אך נטעתי בה אופטימיות כששיתפתי שנראה לי שביחד נוכל לגרום לגל לבטא את עצמו בדרך שונה.





כבר מלראות את המיקום של גל במשפחה ניתן להבין שמצבו מזמן התנהגויות מפריעות. הכוונה היא שהוא נולד אחרי אדם שהיה הבן הבכור במשפחה, כולם ציפו לבואו, הוא היה גם הנכד הראשון, הייתה התרגשות גדולה. כשיעל הייתה בהריון עם גל היא השתוקקה ללדת בת, היא עצמה בת בין אחים בנים ומאד היה חשוב לה שתהיה לה בת. אך נולד לה בן, האכזבה שלה מלווה את הגידול שלו, גם אם הדברים לא נאמרים גל חש אותם. כשגל היה בן 4 נולדה אפרת "הנסיכה", כולם התרגשו מבואה. שיקפתי ליעל את התמונה כפי שחש אותה גל.

יעל אמרה תוך כדי הזלת דימעה שאף פעם לא חשבה על זה באופן הזה. כשהורים מבינים את החשיבות של המיקום במשפחה יותר קל להיכנס לנעליים של הילד המפריע. הדרך של גל לומר לעולם קשה לי היא הדרך של ההתנהגות המפריעה. לחלק מהמפגשים שלנו הצטרף גם אביו של גל, העבודה המשותפת של שניהם הניבה פירות ולאט לאט גל התנהג באופן מתאים יותר גם בבית וגם בכיתה. ההורים חשו סיפוק גדול, הוציאו הרבה פחות אנרגיות ואספו את הכוחות להתמקד בצרכים של גל כדי שגל יחוש אנ"י :אהוב נחוץ ויכול.

חשוב שנבין את המקום של כל ילד במשפחה.

הילד הבכור:

מגיע לבית שאין בו ילדים. הוא הראשון ולכן הוא הגיע למקום בו יכול לבחור היכן להתמקם. שום דבר לא "תפוס" עדיין. יש להורים הרבה אנרגיה, משאבים כלפיו, ההורים מסביבו, כי הוא היחיד. הילד הזה, גדל בעולם של מבוגרים, בראשית דרכו ולכן פעמים רבות האינטראקציה עם המבוגרים יוצרת אצלו אמביציה, שאפתנות. (סטטיסטית, יש יותר בכורים בארגונים, בעמדות מפתח). בנוסף, כאשר יגיעו אחים אחרים, הבכור מקבל תפקידים, ע"מ לעזור להם. הבכור חונך את אחיו הקטנים, מה שמחזק את יכולותיו גם כן. ילדים בכורים, גם בבגרותם, עוזרים מאוד לאחרים, הרבה אנשי טיפול הם בכורים. כאשר נולד אח נוסף, אז הבכור חש שמעמדו מתערער. יש "מלחמה" על הכתר. אבל מקומו מובטח. הוא תמיד יהיה הבכור. כל דבר שהוא יעשה בבית, זה יהיה בפעם הראשונה. תכונותיו: כושר ארגון, אחריות, הישגי, מצליחן, חרד כי ההורים היו חרדים יותר.

הילד השני, "הסנדביץ'":

הגיע לבית שכבר יש בו ילד אחד. הוא מושווה למישהו שכבר קיים. הוא ילד שיודע לשתף פעולה. הוא יודע שצריך לחלוק, לחכות, שלא הכול שלו. כיסא אחד כבר "תפוס". בשביל להרגיש מיוחד, משמעותי, הוא נדרש לתפוס כיסא אחר. לכן חישבו אצלכם בבית, עד כמה הבכור והשני שונים בתכונותיהם: אם הבכור שקט, השני יהיה פעיל ורעשן, אם הבכור תלמיד טוב, יבחר השני דווקא להצטיין בתחום אחר כגון: ספורט. האח ה- 2 נראה כמו אחד שתמיד מישהו נושף בעורפו. הוא תמיד בתחרות, צריך להתאמץ כדי להשיג משהו, יש להם יכולות הישרדות טובות מאוד. הוא מנסה להשיג, הוא תחרותי, מעז, ההורים רגועים יותר. ילדים כאלה פונים לתחומים של הרפתקנות, ספורט, פחות קונפורמיסטים מהבכורים. כשנולד האח ה- 3 הוא מתחיל לחוש "לחוץ". הוא מחפש את המקום שלו. כי לגדול קוראים "הבכור", יש לו סטאטוס, לקטן קוראים "התינוק". לבן האמצעי אין סטאטוס. הוא חש מקופח. הם חברותיים מאוד. פעמים רבות, בשל היותם באמצע, הם סובלים מתחושת דימוי עצמי נמוך. כהורים עצתי לכם, שימו לב לאמצעי, המקום שלו מאד בעייתי במשפחה, לכן עלול לעורר בעיות כדי שיראו אותו.

הילד הצעיר "בן הזקונים":

הילד ה- 3 מגיע לבית בו ישנם כבר 2 אחרים גדולים ממנו. כשיש אחים גדולים יותר בבית והורים, יש רף ציפיות גבוה ולכן ילדים צעירים, רוצים מאוד לרוץ קדימה, להתקדם, כי כולם שם כבר יכולים. ילדים 3 הופכים להיות שאפתנים מאוד, מוצלחים, יצירתיים מאוד, נדרשים לפתח שיטות כדי להיות "יותר", הרבה פעמים יהיו המצחיקים של המשפחה, החוויה שלהם היא, מחד, של מינוס, הכי פחות יכול, מנגד, הוא מפתח דרכים להצלחה וליכולות. הילדים הקטנים גם מקבלים הרבה פינוקים, בפרט אם זה בן זקונים. ההורים כבר פחות בעלי אנרגיות, הרבה פעמים יוותרו לו, מה שלא עשו עם הגדולים. המקום רגוע יותר. לעיתים, הוא יהפוך להיות הילד היחיד בבית. כולם מטפלים בו ולעיתים הוא אוהב את זה. לפעמים זה נוח להיות הקטן ביותר, כי פחות דורשים ומאשימים. ההורים פשוט נותנים לו לצמוח. פחות מעיקים… לעיתים הם ילדים מפונקים, כמו במקרה של נטשה, האח ה- 3 והאח ה- 1 דומים מאוד.

מטרת העל ע"פ אדלר זו תחושת השייכות. כולנו רוצים להגיע לתחושה של שייכות, במשפחה. כהורים שימו לב למקום של כל ילד במשפחה שלכם, מי מקומו מובטח ומי פחות, ככל שתהיו יותר מודעים תתקלו בפחות קשיים.


נירה גבאי –יועצת חינוכית M.A.
פסיכותרפיה ממכון אדלר
הנחיית הורים ומנחה למיניות בריאה