פסיכוסומטיקה או כיצד להינצל מוירוס הקורונה?

במהלך השבועות האחרונים כולנו הפכנו מצופים אדישים, לאנשים מעורבים ומודאגים ביותר בשל ההתפשטות של וירוס הקורונה. מגפה זו פוגעת לא רק בכלכלת המדינה, אלא קודם כל מערערת ומטלטלת את כולנו מבחינה פסיכולוגית.

עד היום, ישנן לא מעט שמועות ותאוריות קונספירציה. רבים מטילים ספק במידע שמקבלים בתקשורת על הוירוס החדש.
עד כמה הוא דומה בתסמיניו לשפעת עונתית? האם ניתן להחלים ממנו או שיש לו השלכות מרחיקות לכת?

המצב של חוסר הוודאות גורם לבהלה, כאשר רבים מנסים להעסיק את עצמם בעשיה מועילה כלשהי: רוכשים כמויות גדולות של מוצרי מזון כדי להבטיח שהייה ממושכת בביתם (במידה ויוטל עליהם להישאר בבידוד), מצטיידים בחומרי חיטוי והגנה שלדעתם עשויים להקטין את סיכוי ההדבקה, מתרחקים מהתקהלויות וממעיטים במפגשים מכל סוג שהוא.

אך לצערי, כל הפעולות החשובות והנכונות הללו לא כל כך עוזרות בהורדת הלחץ והמתח הנפשי. אנשים רבים מתלוננים על כך שכל האנרגיה שלהם מושקעת בזיהוי ואיתור חולה פוטנציאלי והתרחקות מיידית ממנו, בניסיון ובתקווה לא להידבק.






הפחד והדריכות המתמשכים גורמים לעצבנות יתרה. אתם בוודאי הייתם עדים לאחרונה ואף לקחתם חלק בוויכוח סוער או במריבה קולנית במקום עבודתכם, בין השכנים או עם אחד מבני משפחה - זוהי תגובה שאינה נעימה אך נורמלית לנוכח המצב: במהלך דריכות מתמדת במוקדם או במאוחר מתרחשת התפרצות רגשית. אני יודעת שזה מלחיץ ומפחיד אך, יחד עם זאת, אני רוצה להעלות נקודה מאוד מעניינת.

כפי שמתואר בצורה קשה ומכוערת ביצירתו של ג'ון ווילסון "משתה בזמן המגפה" בימי המגיפות הכי אלימות, כגון: דבר, אבעבועות שחורות, כולרה, טיפוס, חצבת וכו'. תמיד היו לא מעט אנשים שלא נדבקו כלל או היו כאלה שגם אחרי שנדבקו, הצליחו להתגבר על מחלתם וניצלו מציפורניו של המוות. וודאי אתם בעצמכם שמתם לב שבמהלך מגפות השפעת העונתית תמיד ישנם אותם אנשים שמיידית נופלים למשכב ואילו ישנם גם כאלה שמצליחים לעבור את החורף ללא שום סממן למחלה. האם הדבר הזה הגיוני בכלל, במיוחד כשמדובר במגפה שגוזלת אלפים, ומדוע זה קורה?

כבר במאה V לפניה"ס, היפוקרטס גרס כי בריאותו של האדם תלויה ישירות ב"הרמוניה שחש בתוכו ובקשריו מטיבים עם סביבתו, וכל מה שמשפיע על המוח, - אמר, - משפיע גם על הגוף". במשך עשרות השנים האחרונות הופיעו לא מעט מחקרים פסיכולוגיים המעידים על כך שמצבנו הבריאותי תלוי ישירות במצבנו הרגשי. פסיכיאטר דר' קיקולט- גלייזר וחבריה באוניברסיטת אוהיו ערכו לא מעט מחקרים כדי לבחון השפעות סביבתיות על המערכת החיסונית של האדם.

החל משנת 1984 נמצא כי סטודנטים ששהו במצב של לחץ גבוה במהלך בחינות הסמסטר, ובנוסף חוו בדידות או קשיים במערכות יחסים עם קרוביהם סבלו מירידה במערכת החיסון שלהם. בהמשך נערכו מחקרים נוספים כדי לבדוק את ההשפעה של המריבות במערכות יחסים וגם נמצא קשר ישיר בין זוגיות אלימה ו/או לא מספקת לבין ירידה במערכת החיסון.

זה אומר חברים יקרים, שעליכם להיזהר בתקופה זו כפליים מלעשות דברים ולהסכים למשהו שאינו מקובל עליכם. תחשבו שכל תחושה של תסכול, כעס או עלבון תגבה מחיר מאוד כבד.

כל כוחותיכם וכל האנרגיה של הגוף והנפש יוקדשו להתגברות, ולא תהיה לכם שום אפשרות להילחם בתסמינים של המחלה.

העזו לחמול על עצמכם קצת יותר, אפשרו לעצמכם להגיד "לא" כשמשהו לא נראה לכם ואף מרגיש לכם לא מתאים או פוגע. אם לא תדאגו לעצמכם, אף אחד לא יעשה זאת במקומכם. השתדלו בתקופה זו לעשות כל מאמץ כדי...להנות, לצפות בסרטים או בסדרות מעניינים, בתוכניות טלויזיה משעשעות, קראו ספרים, שוחחו עם אנשים שאתם אוהבים ועסקו בדברים שגורמים לכם הרבה הנאה, שמחה ורוגע.

כל פעילות פיזית מאוד עוזרת לשחרור ורגיעה של הגוף, גם אם מדובר בנקיון הבית - זה מצויין להסחת הדעת.

אנא מכם, שמרו על עצמכם!

באהבה, ילנה גלוזמן