השגחה הורית בתקופת השבתת המשק בשל הקורונה

התקופה הנוכחית מאתגרת מאד. כבר זמן רב שכולם עוקבים במתח רב אחרי התפשטות וירוס הקורונה, ואף שכיום כבר יודעים יותר על הוירוס ולצד החדשות השליליות ישנן גם כאלה חיוביות, הלא ידוע מלחיץ. החלטות הממשלה האחרונות, אשר מטרתן להפחית את קצב ההדבקה ולמנוע עומס על בתי החולים, מבורכת, אך מוסיפה עומס רב על ההורים המודאגים. בזמן שהילדים מקבלים חנינה מסוימת ממטלות, שיעורים ולו"ז מובנה וצריכים תיווך לדרכי ההתמודדות עם המצב, ההורים, אשר רובם עדיין עובדים לפחות באופן חלקי, נדרשים למצוא פתרונות יצירתיים עבור הילדים. מה הם יעשו בתקופה הזו? איך נדע מה איתם, כשהם עשויים להישאר רוב היום ללא השגחה?

אז, איך נכון להיערך לתקופה זו?

העיקרון החשוב ביותר הוא שבמיוחד בתקופה הזו, הילדים צריכים את השגחתם של ההורים (במינון תואם גיל, כמובן). השגחה הורית מצמצמת משמעותית את החשש שהילד יהיה מעורב בפעולות מסוכנות, או יחווה חרדה גדולה שתפגע בתפקודו. מגיע לילדים שלנו ליהנות מהחופש המסוים שקיבלו, לבלות ולשחרר מתחים, אך לצד זאת אנחנו מחויבים לסייע להם להתגונן, להישמר, ולהעביר להם את המידע והכללים להתנהלות הנחוצים להם באופן נוכח, פיזית ומנטלית. במילים אחרות, ההשגחה ההורית אינה יוצאת להשבתה!

הרגעת חרדה

ילדים רגישים במיוחד למצבי לחץ ומתח של הסביבה, בשל אי היכולת להבין באופן מלא מה קורה. הרבה פעמים הביטוי לכך התנהגותי - צעקות, אי-שקט, התרוצצות ובכי – ולא כזה ברור שיש מתח. גם אם המתח והחרדה לא נאמרו במפורש, כדאי להעלות את הנושא באופן יזום מול הילדים – לשאול, להסביר ולתת מידע מרגיע. להרגעת המתח, כדאי לחזור, עבור עצמינו ועבור הסביבה החרדה, על מסרים עקביים: למשל: המצב הנוכחי הוא זמני וחולף (הוא המצב "כרגע"); אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים כדי להתמודד עם המצב; תגובת החרדה והמתח היא תגובה הגיונית למצב מלחיץ. חשוב לתת לגיטימציה לכל תחושה שעולה, גם אם היא נראית לנו מוזרה, להבין עם הילד/ה עד כמה הוא/היא חושבים שהחרדה מותאמת למצב, ולחפש מידע אמין (מתרוצצות לא מעט שמועות, ולצד זה היום יש גם המון ידע מבוסס יותר, כמו למשל שאמנם מדובר במגפה אך האחוז שנפגע קשה מאד הוא יחסית נמוך, ושזו לא סיבה להיות שאנן אבל שאנחנו עושים מה שאפשר ורוב הסיכויים שיהיה בסדר). אפשר לתרגל יחד תרגילי נשימות והרפייה, מדיטציות וכו', שהיום ניתן למצוא אונליין, ולהעביר מסר דואג של "אנחנו כאן", דרך שמירה על צרכי סביבה נעימים – חימום, לבוש, שתיה חמה, עוגיות, ומשחקים משותפים. במידה ועולים מתח וחרדה קיצוניים, מומלץ לפנות בלי היסוס לשירותי בריאות הנפש הציבוריים או הפרטיים, כולל הקוים החמים לעזרה נפשית.

לוח-זמנים

ההשגחה ההורית מתחילה כבר בהיערכות מראש לימים הבאים. היערכות זו כוללת תכנון לוח-זמנים המאגד את הפעילויות השונות בהן ייקחו הילדים חלק: לימודים מרחוק, ארוחות משפחתיות, שיעורי בית וכו'. אין הכוונה בתכנון עמוס וקשוח, היות ומדובר בכל זאת בימים בהם כדאי לאפשר יותר שחרור, ורצוי להשאיר זמן רב גם לרביצה מול המחשב או הטלוויזיה. אך שגרה היא דבר אוסף ומרגיע, קיומם של גבולות עדיין חיוני ביותר עבור הילדים, לתקופת ההשבתה ולחזרה לשגרה. חשוב שהילדים יכירו את התכנית, כדי שיהיו מוכנים לקראתה ברמה המנטאלית. רצוי מאד לאפשר להם להביע את עמדתם ולהקשיב לדבריהם, ובהתאם לגיל אף להכין את הלו"ז עמם או לשאת ולתת בנוגע לתכנון הלו"ז. עמדה זו תגביר את תחושת הילדים שהתכנית נבנתה עבורם, למענם, בהשקעת זמן ומחשבה של ההורים, ובו זמנית יוצרת מסגרת אחריות ומחייבות עבור הילדים.

כללי התנהגות

לצד תכנון לוח-הזמנים, מומלץ לחשוב על כללי ההתנהגות במהלך ההשבתה. התרופפות מסוימת של כללי ההתנהגות היא בלתי נמנעת ואף רצויה, אך חשוב להבהיר לילדים מהם כללי ההתנהגות הבסיסיים המצופים מהם ולחדד את "הקווים האדומים". דוגמה לכך היא הדיון הבלתי-נגמר בנושא שעות שינה וקימה וזמני מסך. ניתן להגמיש את הכללים האלה, ובמקביל לקבוע דרכי השגחה תואמות. כמו כן, יש להקדיש זמן להעריך סיטואציות אפשריות שהילד יפגוש במהלך התקופה הזו, ולסייע לו לבנות "תסריטים", על ידי שאלות מנחות, להתמודדות עמם. באופן זה, הילד יוכל לדמיין ולשקול מראש דרכי פעולה אפשריות בהיפגשו במצבים חדשים שאינו מכיר, כמו גלישה מרובה באינטרנט ושיח שנוצר שם, ועל כללי זהירות והתנהלות במקרי חירום, ליתר ביטחון.

שגרת מגעים

אלמנט חשוב נוסף בהשגחה ההורית, הוא שמירה על שגרת מגעים. המגע, בין אם מקרוב בנקודות מפגש עם הילד במהלך היום ובין אם מרחוק על ידי שיחות טלפון וסמס, יוצר תחושה של נוכחות וליווי קרוב של ההורה לצד הילד. הלו"ז ושגרת המגעים מאפשרים לנו כהורים ליצור עוגן עבור הילד, מפני היסחפות ליום לא מאורגן שמקשה על התפקוד מחד, או לפיתויים שונים בשל היעדר השגחה מאידך. שגרת המגעים באה לידי ביטוי בפעולות הפשוטות והבסיסיות ביותר: ארוחות ערב משותפות, שיחות טלפון במהלך היום, משחקים משותפים ועוד. בנקודות אלו יכול ההורה לבחון שינויים במצב רוחו של הילד, להתעניין באשר ליומו, לשאול שאלות בכדי לקבל מידע חשוב נוסף וכמובן ליצור שיח פתוח כללי, דיאלוג נעים וכיפי, בו נהנים ההורה והילד מהשיחה המשותפת. בתקופה מדאיגה זו רצוי להיות הרבה ביחד, להרעיף חום אנושי על הילדים, גם אם אין הרבה על מה לדבר. הקירבה מאד מרגיעה את כולנו.

רשת תמיכה

בתקופת זו מומלץ להשתמש ברשת החברתית המקיפה את המשפחה והילד לתמיכה. ייתכן ובעייתי יותר להיפגש, אך עדיין אפשר להיעזר בקהילה הסובבת – שכנים, קרובי משפחה – גם אם דרך הטלפון או האפליקציות השונות. אפשר לקיים שיח קבוצתי בוואטסאפ, או להשתמש בסקייפ או אפליקציות אחרות לשיחות וידאו משותפות ולמשחקים קבוצתיים מקוונים. רשת התמיכה מאפשרת מרחב לכל בני המשפחה, ומפחיתה את תחושת הלחץ שבני המשפחה עלולים להפעיל זה על זה. פעולות אלו ואחרות מגבירות את הביטחון והרגיעה אצל ההורים, וגם אצל הילדים.

זמן לבילוי משותף

חשוב היה להדגיש זאת שוב - חשוב מאד לא לשכוח למצוא בכל זאת זמן משותף לבלות עם הילדים בתקופה הזו! דווקא זמנים לא פשוטים אלו מהווים הזדמנות ליצירת חוויות משפחתיות משותפות שכל בני המשפחה ינצרו בנפשם להמשך הדרך. חשוב מאד לנצל את התקופה הזו, שבה הילדים "משוועים לעשות משהו", כדי לחזק את הקשר ולהתקרב זה לזה. בילוי יכול להיות ארגון יום כיף, פרויקט משפחתי משותף כמו יצירת אלבום משפחתי או צפייה משותפת בטלוויזיה, הכנת ארוחה או משחק משותף. זאת, בהתאם לכמות הזמן האפשרית. בילויים אלו יסייעו ליצור אווירה חיובית ומאפשרת בבית, שתאפשר בהמשך דיאלוג והקשבה ובנייה של קשר משפחתי בטוח ונעים אשר ימשיכו גם לחזרה לשגרה.

חזרה לשגרה

נקווה שהתקופה הזו תסתיים בהקדם. כדאי מבעוד מועד להכין את המסגרת המשפחתית לקראת החזרה לשגרה באופן הדרגתי, ככל שניתן. רצוי כבר מעכשיו לחשוב על האופן המתאים לחזרה לשגרה, דבר שנתון לשינויים בהתאם לאורך הזמן שתקופה זו תימשך. על הכנה זו לכלול הבנייה חוזרת של כללי ההתנהגות המצופים בשגרה, שיחות עם הילד לקראת זאת לגבי חששות ופחדים, ושיתוף בלו"ז המתוכנן להמשך. צעדים אלו מאפשרים לבני המשפחה לארגן עצמם לקראת השינויים, ולחזור לשגרה מוכנים ומלאי אנרגיה.
שתהיה לנו תקופה רגועה ככל הניתן, ובריאות לכולם.

טל פישר, פסיכולוג קליני