אתגרים בטיפול און-ליין בעידן הקורונה מנקודת המבט של המטופל

א | א | א | א | (שנה גודל אות)

כולנו כיום מתמודדים עם תקופה מאתגרת, מבלבלת, לא יציבה ולא וודאית. אין לנו ידיעה כמה זמן המצב יימשך ועד כמה יהיו למצב השלכות כלכליות ארוכות טווח. הילדים איתנו בבית ("ילדים זה שמחה.." אבל עדיין מצב מאתגר בלשון המעטה להיות כל הזמן ביחד), לא ניתן לקיים מפגשים חברתיים או משפחתיים מעבר למשפחה הגרעינית שממילא גרה יחדיו ומייצרת לעתים חוויה של סיר לחץ שיכול להגיע לנקודת רתיחה מוקדמת, התמודדות עם זוגיות שהפכה ברגע אחד לנוכחת 24/7 ללא יכולת בריחה/וונטילציה, וכן דאגה להורים מבוגרים וסבים וסבתות שכבר מעל חודש מסתגרים בבתיהם. כל אלו מעלים בצורה חדה את רמת המתח והחרדה שאנו חווים שגם היא משפיעה על האינטראקציות התוך ביתיות שלנו. אחד מהמקורות של חלקנו להרגעה והקלה הינו המפגש הטיפולי הקבוע בקליניקה של מטפל שאנו סומכים עליו וגם דבר זה במתכונתו המקורית הופך ללא אפשרי לנוכח הגבלות המצב החדש.

כפועל יוצא של התקופה, כיום מציעים רב המטפלים למטופליהם המשך טיפול באמצעות פגישות טיפוליות on-line בוידאו ,תוך שימוש במגוון פלטפורמותSkype, Zoom, Whatsup. למרות שברב התחומים בחיינו האפשרות של ניצול הקידמה הטכנולוגית של תקופתנו לצורך קיום פגישות וידאו נתפסת כאלטרנטיבה אפשרית ולעתים אף רצויה שכוללת בחובה הרבה יתרונות (ללא קשר למגבלות התקופה), יש משהו בתפיסת המפגש הטיפולי שהינו מאוד שונה .תפיסה זו מושפעת אולי מימי ראשיתה והתהוותה של הפסיכואנליזה כמפגש בין סובייקט (המטופל) לאובייקט (המטפל) בחדר הטיפולים.

באותו חדר הטיפולים שבו החלה להתפתח הפסיכואנליזה בתחילת המאה ה-20, המטופל היה שוכב על ספה עם הגב למטפל מתוך מטרה שכלל לא יהיה מושפע מהוויות פניו של המטפל ולשקוע כל כולו באסוציאציות חופשיות שמהן המטפל המנוסה יגיע לפרשנויות לגבי התת-מודע שלו. הפסיכואנליזה עברה דרך ארוכה והתפתחו הרבה גישות והרבה זרמים טיפוליים שחלקם שמו דגש ניכר דווקא על הקשר הטיפולי שנוצר במפגש מטפל-מטופל ושבאמצעותו קיימת אף אפשרות לתקן דפוסי היקשרות בעיתיים ולא מיטיבים שהמטופל למד לייצר בילדותו עם דמויות מפתח בחייו (Bowlby 1988) .

השאלה היא, האם ניתן לייצר את אותה חוויה משמעותית שמתרחשת במפגש טיפולי בין מטפל למטופל גם במרחב הוירטואלי בו קיימת נוכחות רגשית מצד המטפל אך חסרה את הנוכחות המשותפת באותו מרחב פיזי?
נתחיל בכך שהיתרונות של שימוש בטכנולוגיות וידאו לצורך המשך מפגשים טיפוליים בתקופה מורכבת ולא יציבה שבה אנו מצויים די ברורים. מדובר באלטרנטיבה לא בהכרח מיטבית, אולם אפשרית, במצב של אי וודאות וחוסר אפשרות להמשך קיומם השוטף של פגישות טיפוליות שהחלו וכבר נוצר הקשר הטיפולי- בין המטפל למטופל.

עם זאת פגישות טיפוליות און-ליין אינן מתאימות לכולם. יש מטופלים שעבורם חלק משמעותי מהטיפול הינו להגיע לקליניקה של המטפל, ולדבר פנים-אל פנים עם משהו שבוטחים בו ומעריכים את יכולתו לסייע, תוך כדי שהם יכולים לראות בבירור כל תנועה של המטפל דבר שמייצר עבורם תחושה של חיבור בין שני אנשים אמיתיים, אמנם חיבור לא סימטרי אך עדיין חיבור הדדי וחזק.

כאשר עוברים לטיפול און-ליין קיימת תחושה (לא בהכרח נכונה) כי המטפל לא יכול להבחין בהבעות הפנים, שינויים דקים באינטואיציות ובשפת הגוף של המטופל. שינויים אלו לרב הינם מאוד משמעותיים ויכולים לספק הרבה מאוד מידע למטפל לגבי תחושות מחשבות ורגשות המטופל ברגע מסוים בטיפול. בעיקר ברגע בו נגענו בנקודות משמעותיות בנפשו של המטופל וחשוב לפעמים לעצור ולהתבונן בהן. מעבר לאלמנטים משמעותיים אלו, קיימת לעתים תחושה כי חסרות גם: האינטימיות והמורכבות הקשה לתיאור בחיבור בין המטופל למטפל שהינן כל כך חשובות להצלחת טיפול נפשי ויצירת שינויי בחיי המטופל.

בפועל, מהניסיון שלנו ושל אחרים התכווננות טובה של מטפל מנוסה וקשוב במדיה און-ליין יכולה להוות תחליף טוב לפגישות פנים אל פנים במצבים בהם כבר נוצר הקשר הטיפולי והמטפל יודע ויכול להרגיש בשינויים אפילו קלים בקולו והבעתו של המטופל, בשינוי במקצב הדיבור ו/או השתיקות של המטופל. בחיים בכלל, כאשר יש בידינו אפשרות לתקשר בערוץ מצומצם יותר (אפילו רק בשיחה טלפונית ללא וידאו), אנחנו נעשים עוד יותר מרוכזים ומודעים לכל שינוי בצורת הדיבור של המטופל. כל מילה, כל אינטונציה וכל רצף של מילים מספקים מידע טיפולי חשוב, והיכולת שלנו לפרש ולהגיב בצורה מזוקקת ומדויקת לנאמר, ללא הסחות דעת שקיימות לפעמים באופן בלתי נמנע בחדר הטיפולים מעצם היותנו אנושיים, הינה משמעותית ותורמת.

בנוסף, מסתבר שאפילו כשמשתמשים בפלטפורמה של טיפול און-ליין בוידאו קיימות אפשרויות של שמירת מרחק/קרבה מול המטופל מבחינת הקרבה/מרחק שהמטפל בוחר לשמר מצידו מול המצלמה שלו. במקרים מסוימים אם המטפל בוחר בכך יכולה להתאפשר אפילו קרבה שתאפשר צפייה במימיקות והבעות פנים של המטפל אף יותר מאשר מתקיימת בפועל בחדר הטיפולים בהם מתקיים לרב מרחק קבוע ולא מתגמש של מעל מטר וחצי בין המטפל למטופל.

למרות כל זאת, כן קיים דבר שאינו בר תחליף מבחינת מטופלים מסוימים והוא אותו המרחב המתקיים בקליניקה בה נוכחים המטופל והמטפל באותו הזמן בקרבה שאינה רק רגשית אלא גם פיזית, מרחב שמהווה לעתים עבור מטופלים מעין "רחם" מוגן שמנותק מהעולם החיצוני ויכול להתאפשר אולי רק כאשר המרחב הפיזי והרגשי מתלכדים במקום אחד שבו יש את חווית המוגנות הכל כך משמעותית שבאמצעותה יכולה להתרחש הבנייה, ההתפתחות והצמיחה כפי שמתקיים ברחם של אם, עד ההבשלה והמוכנות לצאת מחדש לאוויר העולם. בנוסף, ייתכן שגם המסע הפיזי אל הקליניקה ומהקליניקה של המטפל הינה משמעותית כחלק ממהלך הטיפול. ההתכוונות של המטופל מבחינת הדברים שעולים בראשו בדרכו לפגישה, והעיבוד שהוא עושה (המודע והלא- מודע) של הפגישה בדרכו מהפגישה הינם גם מרכיבים משמעותיים בתהליך התפתחות הטיפול.

עוד מאחד האתגרים המשמעותיים בטיפול און ליין הינו חוסר יכולת המטופל להתנתק מחייו לשעה ולהתמקד אך ורק בו ובעולמו הפנימי. גם אם מתאפשר הניתוק הפיזי ונמצא המקום המבודד בביתו של המטופל בו ניתן לקיים את השיחה הטיפולית (בהנחה אפילו שלא שומעים אותו מעבר לקיר והדלת), עצם העבודה ששאר בני המשפחה בימים אלו ,נמצאים בחדר השני יכולה מאוד להקשות על קיום שיחה טיפולית. ההפרדה של הקיר והדלת גם אם מאפשרת הפרדה ברמה המוחשית הקונקרטית לא מאפשרת לפעמים הפרדה ונוחות רגשית שהינה כה קריטית לטיפול שבין השאר לרב עוסק בקשיים בחיי המטופל שמתבטאים בכל מישורי חייו כולל המישור הבין-אישי והמשפחתי.

לסיכום,
קראנו למאמר ׳האתגרים שבשיחות טיפוליות און -ליין׳ אין ספק שטיפול און - ליין הוא אתגר! עבור המטפל והמטופל. ניסינו לסקור כאן את החסרונות של קשר טיפולי און ליין.

יש שיגידו שאלו חסרונות משמעותיים עבורם. גם אנחנו מסכימות שבתקופה של שגרה הטיפול בקליניקה מאפשר אינטימיות שאינה מתאפשרת בטיפול און-ליין ואין ספק כי קיים קושי לעשות שינוי ולעבור מפלטפורמה של מפגש טיפולי פנים אל פנים בקליניקה שאליה המטופל מגיע וממנה הוא חוזר למפגש טיפולי און ליין ,המתקיים בימים אלו מביתו כאשר משפחתו באותו הבית . טיפול און-ליין אינו יכול להתאים לכולם, אולם, בתקופה כזו מאתגרת של משבר ואי ודאות הגורמת ללחצים רבים, אנשים שלא פוסלים, שמוכנים ויכולים (למרות האילוצים) להתנסות בו ,עשויים ליהנות מיתרונות משמעותיים ,ומשמירת הרצף הטיפולי .


על הכותבות:

אורלי שדה, עובדת סוציאלית קלינית (Msw) ומומחית לטיפול זוגי ופרטני


איילת שקד שילוני, עובדת סוציאלית קלינית (MSW) טיפול נפשי למבוגרים.

מקורות:
Bowlby, J. (1988). A Secure Base: Clinical Applications of Attachment Theory. London: Routledge.