חזרה חלקית לשגרה – או שגרה חדשה?

מה היא שגרה וכיצד היא משפיעה על חיינו?

השגרה הנה מונח מתעתע. מצד אחד כולנו נוטים להאשים את השגרה בשחיקת הזוגיות והאהבה, ביצירת שיעמום, בבלימת היצירתיות ובהיחלשות ניצוץ החיים. מצד שני, כאשר נשברת השגרה- אנחנו חשים כי נשמטה הקרקע תחת רגלינו, וכי ללא השגרה כבסיס- איננו יכולים לחוש ביטחון לאורך זמן.

ואכן בעולמה של הפסיכולוגיה החיובית מהווה השגרה יעד חשוב שיש לשאוף אליו, כאשר מידת השליטה שיש לאדם בבניית שגרת יומו הנה פרמטר חשוב להשגת אושר. התשובה של הפסיכולוגיה החיובית לטענה ששיגרה מדכאת את היצירתיות היא, שיצירתיות היא במהותה יציאה מהמסגרת. אם אין מסגרת, אין מה לשבור, או לצאת ממנו , יש רק שיטוט לכל הכיוונים ולכן לא ניתן להעריך יצירתיות, כלומר, ליציאה משגרה אין ערך.

בימים כתיקונם, "שבירת שגרה" היה מונח שאכן תיאר יציאה לחופשה, עשייה מיוחדת, מרגשת שמטרתה להעשיר ולהעלות את איכות חיינו.




בתקופה האחרונה חווינו שבירה אינטנסיבית של השגרה, הרחק מעבר לתחומי שליטתנו. הנחיות הקורונה חדרו אל תחומים אוטונומיים רבים כמו המשפחה, חוגים ותחביבים ועיסוקנו כעצמאים. שינוי השגרה ברמה כזו, גרם למצוקה רבה, ואולי מסיבה זו נוסחו ההודעות בכלי התקשורת כ"יצירת שגרה חדשה"- על מנת למנוע תחושת כאוס ולייצר ביטחון עד כמה שאפשר.

והנה כעת התבשרנו כי אנו עומדים בפני "חזרה חלקית לשגרה". ילדי הגן ילמדו משך חלק מהשבוע, חלק מהעסקים יפעלו באופן חלקי, התכנסויות תתאפשרנה אך לא עם כל המוזמנים אלא עם חלקם, ועוד ועוד.

מה היא משמעותה של חזרה חלקית לשגרה עבורנו?

ראשית אולי כדאי למור שאנחנו לומדים לייצר שגרה חדשה, וזו תפיסה חשובה שמייצרת הרבה יותר ודאות ויציבות מלומר לעצמנו "חזרה חלקית" – מושג שמשאיר אותנו במעין המתנה ודריכות תמידית. כידוע- השגרה החדשה לא מכילה פתרונות עבור כל חלקי החברה. הורים לילדים קטנים- יכולים לחזור לעבודה חלקית בלבד, ואילו העובדים במשרה מלאה עדיין לא יוכלו לעבוד עד שתמצא מסגרת מלאה לילדיהם. עסקים רבים עדיין לא יכולים לעבוד וחלקם עומדים על סף פשיטת רגל. עובדות אילו מדכאות עבור הנפגעים מהן באופן ישיר, וגם עבור הציבור המושפע מהלך הרוח הכללי. יחד עם זאת, חזרה לשגרה החדשה מאפשרת הקלה חלקית, ואת ההקלה עלינו למקסם לצורך רווחתנו הנפשית.

ובמונחים נפשיים:

מצד אחד- תחושת המתח והחרדה המלוות אותנו מאז הגיע נגיף הקורונה לעולם מוסיפות ללוות אותנו כעת. גם כאשר מסתמנת ירידה משמעותית בסכנה להדבק, ההשלכות של הנגיף על חיינו והצקות הרגשיות שהותיר- עדיין כאן. כשנפגש עם סבא וסבתא נקפיד לחבוש מסכה, וכשנחגוג ארוע- נקפיד לברור את המוזמנים על מנת לא ליצור כינוס גדול מידיי. סממנים אלו מבטיחים שלא נשכח כי בעולם עדיין משתוללת מגיפה, ושעלינו להישאר דרוכים.
ומצד שני- האפשרות להיפגש, להתכנס- ולו באופן חלקי, להתעמל ולצאת אל הטבע- משיבות לנו כמה מהדברים המחזקים את תחושת הביטחון והאושר- פעילות גופנית, משפחה ועוד.

נראה כי יש להקדיש מאמץ מודע לבחירה להתבונן בחצי הכוס המלאה, לשתות אותה ולהנות מכל טיפה. להיפגש עד כמה שאפשר, להתעמל עד כמה שאפשר, להתפרנס ולצרוך- עד כמה שאפשר, מתוך תקווה כי השגרה החלקית מקדמת שגרה מלאה, וזו תבוא בקרוב.

השמחה במה שיש- גם היא יעד חשוב בעולמה של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ונחשבת כמקדמת אושר ושלווה. הפרשנות שאנחנו נותנים לסיטואציה- והמשפטים שדרכם אנחנו מסבירים לעצמנו את המציאות- עשויים לייצר עוברינו מציאות אופטימית יותר ובכך להעלות את רמת שביעות הרצון שלנו. ולכן שימוש במושג – השגרה החדשה, שבה יש שינויים תכופים, אבל בכל יום מקבלים עוד כמה מתנות קטנות – יציאה אל חיק הטבע, פגישה עם ההורים, אוכל טעים שמישהו אחר הכין לנו במשלוח ממסעדה- חשיבה חוזרת על כל אלו יכולה להיות בעלת השפעה מכרעת על הבריאות הנפשית שלנו ולהחליף את הדריכות ובכך להפחית בהדרגה את החרדה.