זיהוי מחוננות, עבור הורות מותאמת

א | א | א | א | (שנה גודל אות)

לאחרונה הגיעו אלי לקליניקה, זוג הורים ולהם שני ילדים, האחד בכיתה א' ובת צעירה בגן טרום חובה.

הזוג, אקדמיים ובעלי משרות מכובדות, האב סיפר לי בענייניות כי בשבועות האחרונים הם מתקשים לגרום לבתם הצעירה להקשיב להם ואמר בנחרצות: "חייבים לעשות משהו לגבי זה "התינוקת הקטנה שלי כבר נמצאת במרד גיל ההתבגרות, מה נעשה כשתגדל?!"

האב סיפר כי בתם בונה מבנים מעוררי השראה בלגו. הוא תיאר את הנטייה של בתו לשבת במשך שעות מול החלקים שחוברו על פי תכנון קפדני ולהמחיז בקול את המתרחש.

בהמשך המפגש החלו להצטבר מאפיינים בעלי מכנה משותף: ההורים תיארו את שאלות ה- "למה" הבלתי פוסקות, את הדרישות החוזרות ונשנות ללמוד לקרוא ואת הנטייה להעדיף שיחות עם מבוגרים על פני ילדים בגילה.
הם סיפרו על פחדים רבים שעולים אצלה בלילה ותיארו את החשש שלהם מכך שהיא חווה מצוקה שאינה מדוברת. התחושה הכללית שהצטיירה מההורים הייתה של ילדה אינטנסיבית אשר הנוכחות עמה לאורך זמן עלולה להיות מתישה ומייגעת.

צבר המאפיינים העלה אפשרות כי מדובר בילדה מחוננת.

הזיהוי מאפשר התבוננות לעולמה הפנימי ולהבנת האינטראקציה עם הסביבה דרך המשקפיים הללו. לרוב, המושג "מחוננות" מוכר למרבית האנשים כמילה נרדפת לרמת אינטליגנציה ) IQ)גבוהה. בפועל מדובר במושג רחב הרבה יותר המתאר חווית חיים שלמה.





על פי דוברובסקי ( 1964, Dabrowski ) פסיכיאטר, פסיכולוג, איש חינוך, שעסק בחקר מחוננים, המחוננות מתוארת כחוויית חיים אינטנסיבית הנובעת מעוררות יתר עצבית (Excitability Over )היכולה להתבטא באחד או יותר מחמשה תחומים: האינטלקטואלי, הפסיכומוטורי, הדמיון, התחושתי והתחום הרגשי.

לכל אחד מחמשת התחומים הנ"ל השלכות הכולל היבטים התפתחותיים, משפחתיים וחברתיים. הזוג סיפר שכשהתייעצו עם הגננת לגבי התנהגותה, גם היא ציינה את חוכמתה כגורם אפשרי לקושי ההתנהגותי, אך טענה כי לא כדאי לאבחן בגיל כה צעיר והביעה חשש מכך שתשומת לב יתרה לעניין עלולה להגביר אצלה את חוויית השונות.

האמירה מוכרת לי ונפוצה בקרב אנשי חינוך וטיפול שאינם נחשפו מספיק למידע אודות עולמם של המחוננים. רבים טועים לחשוב שאם רק נספק לילד המחונן גישה נרחבת לידע, רמת האינטנסיביות תפחת והוא יוכל להמשיך ולהשתלב בסביבתו ככל הילדים.
גישה זו אינה לוקחת בחשבון את מורכבותם של הילדים המחוננים ואת העובדה ששונותו של המחונן דורשת גם חינוך מסוג אחר.
המגע עם האוכלוסייה המיוחדת הזו לימד אותי כי הורים אשר אינם מודעים לכך עלולים שלא לקחת ברצינות את הפערים ביכולות. הקושי לראות את אותם פערים הללו מגביל את ההבנה אודות התנהגות הילד ולרוב גם מוביל בפועל להתנגשויות רבות עמו.
הורים אלו עלולים לאורך זמן לחוש ניכור כלפי ילדם ולחוות כישלון הורי מעיק.

אז איך בכל זאת תוכלו לזהות אם ילדיכם מחונן?
ילדים מחוננים הינם מורכבים, לכן גם אפיוני המחוננות מגוונים ועלולים להקשות על גילוין מבעד למסך התנהגויות היומיום. עם זאת, ניתן לומר כי מרבית הילדים המחוננים מתאפיינים בהתפתחות שפתית גבוהה, סקרנות ויצירתיות, לימוד עצמי מתוך חקר ועניין, תהליכי חשיבה גמישים ומקוריים, דמיון מפותח ורגישות גבוהה לעצמם ולזולת. במקרים רבים, מאפיינים "טובים" אלו עלולים להופיע בצמידות למאפיינים פחות "טובים" אשר מקשים על משימת גידולם בבית והשתלבתם בית הספר. הם לרוב נתפסים כמוזרים, חנונים, אינטנסיביים, אגוצנטריים, חסרי שקט, אימפולסיביים, חרדים, רודפי צדק ופרפקציוניסטים.

חווית הפער המתסכלת נוסף על סביבת המשפחה, גם סביבת בית הספר עלולה להיות מאתגרת. רובנו מדמיינים את המחוננים כתלמידים שקדנים ובעלי יכולות למידה מפותחת, אך ברוב המקרים ההפך הוא הנכון.
מחוננים רבים מתקשים להתאים את עצמם לרמת הלמידה ומשתעממים בקלות. אלו שמצליחים לגייס מוטיבציה ללמידה והכנת שיעורי בית, מרגישים שהכל הולך בקלות אך אינם מפתחים כישורי למידה מספקים. הדבר מקשה בהמשך על ההצלחה כשהמטלות הלימודיות נהיות מורכבות יותר או שהם נדרשים להתמודד עם מקצוע שהם פחות טובים בו. לצד הביצועים הלימודיים גם מאפייניו הפחות נעימים של המחונן עלולים לבוא לידי ביטוי.

מורים רבים חווים את המחוננים כחוצפנים, שחצנים וחווים תחרות על השליטה בידע הגורמת למורה תחושה של "הליכה על ביצים". מחונן אשר חש גאווה על העמדת המורה על טעותו עלול להיות עיוור לתחושת חוסר הכבוד והשפלה שביכולתו לעורר אצל האחר.
במקרים אלו, תפקידה של יועצת בית הספר לבחון עם המורה את מקורות הרגשות השליליים ובעזרת הבנה אמפאתית ניתן בהמשך לעזור לתלמיד להיות מודע ולפעול בדרכים הלוקחות בחשבון את רגשות האחר.

ואם נחזור להורי הילדה, אותו מפגש ראשון עם ההורים בקליניקה היווה את תחילתו של תהליך קבלת החוזקות והחולשות של ילדתם. במהלך ההתקדמות עמם הבחנתי בהתמתנות תחושות האשם הרבות שקוננו בהורים ומיסכו את תהליכי החשיבה והוויסות הרגשי. בסוף התהליך, במפגש האחרון עמם, היה ניתן להביט בזקיפות הקומה ולחוש את גאוותם על היכולת לשנות לתקן ולקבל.

מורכבותו של הילד המחונן הופכת את גידולו למשימה מאתגרת.
במקרים מסוימים, המחוננים, בדומה לילדים אחרים עם צרכים מיוחדים, נזקקים להתערבות מסוגים שונים: ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת.

ישנם ילדים מחוננים המציגים התנהגויות שלרוב נדמות כדורשות טיפול פסיכולוגי פרטני, אך לא בהכרח.
אחוז גבוה מההורים לילדים הללו הם מחוננים בעצמם והכרה במחוננותו של ההורה מאפשרת לפרום באיטיות את סבך הקשרים היכול להיווצר במפגש עם הילד שמעורר ומעלה תחושות מן העבר.

אין לי ספק כי הורים, אשר לא מוותרים על הניסיון להבין ולשפר הקשר עם ילדם המחונן מצליחים, לצד הקשיים הטבעיים, להגביר את תחושת הסיפוק ומשמעות מתפקיד ההורות.

Dabrowski, K. (1964). Positive disintegration. Boston: Little, Brown.