מה בין עיסוק בספורט להתפתחות חברתית

כיום קיימת מודעות הולכת וגוברת לכך שעיסוק בספורט יש בכוחו להוות "מקפצה" איכותית ויעילה ביותר בתחומים רבים ומגוונים, הרבה מעבר לשיפור היכולות המוטוריות. אין ספור מחקרים בשנים האחרונות כבר הוכיחו קשר בין עיסוק בפעילות גופנית להצלחה בלימודים, והשפעה מיטיבה של הספורט על תפקוד המוח, ומסתבר שהספורט מסייע לילדים גם מעבר לכך – בשכלול כישורי חיים נחוצים ביותר, כגון קבלת החלטות, פתרון בעיות, ומיומנויות חברתיות.

מה בין עיסוק בספורט ליכולת קבלת החלטות ופתרון בעיות?

הרי לא רק בכתיבת עבודה או פתרון תרגילי מתמטיקה, המוח של ילדינו בפעולה: גם בעיצומו של משחק כדורגל, מתרחשים תהליכים חשיבתיים רבים – עיבוד מידע, קשב, זיכרון, תפיסה מרחבית, ציפייה וקבלת החלטות. כל אלו נחקרו בעשורים האחרונים, בעיקר בהקשר של משחקי כדור ומחבט, בהם השחקן פועל בסביבה דינמית: בכל רגע נתון, עליו לבחון ולזהות מרכיבים שונים בסביבתו המשתנה, ובעזרתם להתמודד עם משימות כמו פתרון בעיות במציאות של לחץ פסיכולוגי, לפרש פירוש מדויק של מה רלוונטי יותר, איזו תגובה היא הנכונה והמהירה ביותר לסיטואציה הנתונה.

דמיינו לרגע שאתם שחקן כדורסל באמצע משחק – מה עליכם לעשות כדי למקסם את סיכויי ההצלחה שלכם על המגרש? עליכם לדעת לזהות ולזכור דפוסי משחק של היריב, לצפות את ההשלכות של כל פעולה אפשרית, לסרוק את מרחב הפעולה בצורה ממוקדת מטרה כדי לקבל החלטה מהירה, מותאמת ומדויקת, להעריך מי נמצא בעמדה מאיימת יותר או פחות, לנתח את האופציות הקיימות ליריב, ולנבא מה כדאי לעשות כדי לסכל את מהלכיו. עליכם לנתח את כל המרכיבים האסטרטגיים והטקטיים הללו, תוך זמן קצר כמה שניתן!




לאור כל אלו, מובן כי הספורט הינו גם כלי עוצמתי ויעיל במיוחד באבחון וזיהוי דפוסים וקשיים הקיימים במגוון תחומים, בזכות הביצוע ה"נראה לעין". הרי באימוני ספורט טיפולי באים לידי ביטוי בצורה בולטת ומובהקת הדפוסים הגופניים, החשיבתיים, הרגשיים, החברתיים וההתנהגותיים שבהם מחזיק הילד. בספורט גם מתאפשרת התערבות טיפולית מיידית, בזמן אמת: מאמן מנוסה יידע להפוך כל מפגש להזדמנות של תהליכי למידה מכוונים, המובילים לשינוי, באמצעות ניתוח סיטואציות כדי שהתלמידים ילמדו לקבל החלטות נבונות ומותאמות.

אימון מכוון יכול לשפר עוד כישורי חיים בסיסיים רבים, וביניהם, אחד החשובים להגשמה עצמית והתפתחות אישית – היכולת לפתח קשרים חברתיים בריאים ולתפקד באופן מיטבי במסגרת קבוצתית.

עיסוק בספורט והתפתחות חברתית

בימים האחרונים, תוך כדי סדנה שהעברתי בבית ספר לילדים בני עשר בשיטת אימון מעצים, שמתי לב שילדה אחת בקבוצה ממעיטה להשתתף, עד כדי ויתור כמעט מוחלט על המשחק המשותף. ניכר היה ששאר הילדים לא מוסרים לה את הכדור, ולא שמים אליה לב באופן כללי.

כמעט בכל כיתה נמצא ילד/ה "שקופ/ה" יותר, שלרוב קשייו/ה פחות בולטים בעיני המורים, שיותר עסוקים ב"ילדים המפריעים"...

במהלך השיעור פניתי ועודדתי את אותה ילדה שוב ושוב לבקש את הכדור, לעמוד עם גב זקוף, וחיזקתי אותה – חיזוקים אמיתיים וכנים - על הצלחותיה. בשיעורים הבאים היא הפכה מילדה "שקופה" לילדה "נראית", וכבר הייתה והרגישה חלק מהקבוצה.

ניסיוני לימד אותי, שאימון מכוון מטרות הופך את שיעורי הספורט לכלי עוצמתי מאוד לשינוי התנהגות הילדים – ובעיקר להעצמת הילדים ה"שקופים", שממעיטים באינטרקציות חברתיות ו/או סובלים מחרדה חברתית, ולילדים ה"נראים מדיי", שמתנהגים בתוקפנות ומתקשים לשלוט בתגובותיהם.

אולם חשוב להדגיש שעיסוק בספורט בפני עצמו לא תמיד מביא לשינויים חיוביים בהתנהגות. הספורט מטיבו רווי קונפליקטים, תחרויות ותסכולים. המשחק הספורטיבי הוא בעצם "בבואה של החיים" : יש בו פעילות מאומצת, תחרות, שיתופי פעולה, מצבי לחץ, תסכולים, המתנות, שמחה וכד', מצבים מגוונים ומשתנים בפרק זמן קצר, מסגרת מובנית בעלת גבולות וחוקים. פעילות ספורטיבית לא מכוונת מטרה, עלולה להוביל דווקא לעליה ברמת האגרסיביות ובמספר התקריות האלימות בבית הספר (Bailey, 2005). אחת הדרכים למנוע זאת ולמנף את הספורט לחיזוק התנהגות חיובית היא לשים דגש על גיבוש הקבוצה והלכידות ולא על ניצחונות ותחרות. לצורך כך, נחוצה מאוד הדרכה נכונה, מחושבת ומכוונת יעדים.

ניתן להשתמש במגוון טכניקות להשגת תוצאות חיוביות:

אחת הנקודות החשובות ביותר, בהפיכת המשחק הספורטיבי לכלי חינוכי יעיל ואיכותי וסוכן חבר?ת (סוציאליזציה), היא השמת דגש על עבודה שיתופית, ולא על תחרויות וניצחונות. להפוך משחק תחרותי למשחק שיתופי. משחקי תחרות עלולים להביא להתנהגויות השוללות את האחר ופוגעות בו. לכן, כדאי לתכנן את המשחק כדי שכולם ישתתפו, לזמן התנסויות שיביאו לתחושות של מסוגלות והצלחה בקרב כל המשתתפים. כמו כן, למידה שיתופית מתרחשת כשמחלקים את הילדים לקבוצות קטנות, בהן נדרשת הדדיות, ובזכותן שמתאפשרת התייחסות פרטנית והבנה של האתגרים של כל ילד. בקבוצות הקטנות הטרוגניות ואקראיות, אפשר השתמש במשחקי תפקידים (מי מוביל, מי מובל, ולהתחלף בתפקידים), במשימות שיתופיות, לפתח מודעות לרגשות של העצמי והאחר, כבוד לאחר, לחלוק רעיונות, לתמוך זה בזה, ולהקשיב ולתת מעצמך כדי לקדם את האינטרס המשותף, לדחות סיפוקים, לפתור סכסוכים, ללמוד יוזמה והיענות תקשורתית, ולהשתמש בדרכי תקשורת נאותות כדי לדווח על קושי.

כמו כן, אחד התפקידים החשובים של המאמן הוא ליצור אווירה מוצלחת, לכוון להשגת מטרות אישיות וקבוצתיות, ובאמצעות תיווך, ללמד אסטרטגיות התמודדות וכלים פרקטיים ליצירת דפוסים מסתגלים ויעילים של ויסות עצמי, גופני, רגשי, חברתי והתנהגותי, ודפוסי חשיבה מקדמים לעומת דפוסים מצמצמים.

בנוסף, אחד האמצעים היעילים בספורט לריסון התנהגות אנטי חברתית הוא שמירה על מסגרת ברורה של כללים וחוקים, שללא ציות להם הילדים לא יכולים להשתתף במשחק, ועידוד התנהגות הוגנת. חשוב ללמד את הילדים - באמצעות תיווך סיטואציות משחקיות – מהי הגינות ומהו משחק הוגן וספורטיביות, שהם מהותו וחשיבותו של הספורט, יותר מהניצחון עצמו, וזאת כשההגינות כוללת שיקול דעת ושיפוט מוסרי – כדי להגביר את הסיכוי ליצירת אווירה חברתית ושיתוף פעולה. הוגנות מחייבת הקשבה לאחר ולצרכיו, מאפשרת לבנות אמון בקבוצה, ולהוריד מתח חברתי.

פעילות ספורטיבית מכוונת מטרות מזמנת קרבה, מגע ועבודת צוות תוך מתן ביטוי לכישורים ייחודיים שיש לכל תלמיד כמו חשיבה מקורית, יכולת גישור, הבנת האחר, אשר בהזדמנויות אחרות (כמו שיעורים פרונטליים, או משחק חופשי בחצר) לא באות לידי ביטוי.

כאשר "משתמשים בו" בצורה נכונה, הספורט מאפשר לפרט להיטמע בקבוצה ולהיות חלק ממערכת עוטפת החושפת את המשתתפים לתכנים מעצימים ותומכים, ולתרגל מיומנויות שתהיינה להם לעזר בעוד הקשרים אחרים רבים, בבית הספר ובחיים בכלל..

הכותב הוא מאמן ספורט טיפולי, מנהל "קופצים קדימה"