בעיות בתקשורת, הטאקט של המטפל וכניסתו של ה-בוט

א | א | א | א | (שנה גודל אות)

הקדמה

תלונות על בעיות בתקשורת, למשל בין בני זוג, הביאו לניסיונות רבים להתגבר על כך. האם זה בתחום האפשרי? מהי הרלוונטיות של היבט זה על ה"תקשורת" בקליניקה? מדוע, למרות בעיה מבנית בהקשר זה, אפשר בכל זאת לדבר על "טאקט רפואי" בפרקטיקה הטיפולית?

בעיות תקשורת

בעיות בתקשורת. בעיות בתקשורת חברתית, בעיות בתקשורת עם ההורים, בעיות בתקשורת עם הבעל, בעיות בתקשורת עם הילדים. הקליניקה מלאה בבעיות תקשורת, באי הבנות כמו דברים שפורשו אחרת ממה שהתכוונו אליהם או תלונה על זה שאחרים לא אמרו בצורה ברורה דברים חשובים.

העיסוק בעניינים של תקשורת והעברת מסרים החל להתפתח דווקא בתחום של תקשורת ההמונים. חשיבות העברת מסרים באמצעי המדיה ההמוניים והמחקר סביבם באמצע המאה שעברה הוליד מספר מודלים של תקשורת. אחד המודלים הוצג ע"י לאנסוול ב-1948 וכונה "שרשרת תקשורת"(1). הנחת העבודה בנוגע להעברת המסר היתה שלמוען יש מטרה או כוונה כלשהי להשפיע על הנמען, דבר שמתרחש כמובן גם בקליניקה, גם אם זו קליניקה שמנסים למזער בה או לנטרל ממנה את הסוגסטיה. בעקבות כך, נשאלת השאלה בנוגע להשפעת המסר. בבסיס המודל ישנו מוען אשר מעביר מסר באמצעי כלשהו (עיתונות, רדיו וכד') לנמען, אשר אצלו נוצר אפקט. שנה מאוחר יותר הציגו שאנון ו-ויבר(2) מודל שמביא בחשבון שינוי בקליטת המסר אצל הנמען כתוצאה מהפרעה טכנולוגית אותה הוא כינה "רעש". אבל שני המודלים הניחו שקליטת המסר היא פאסיבית ונעשית באופן חד כיווני, זו גם היתה חלק מהביקורת שהופנתה למודלים הלינאריים של התקשורת.

אוסגוד ושרם הציגו ב- 1954 מודל מעגלי של תקשורת(3) שכלל שני שינויים מרכזיים ביחס למודלים הלינאריים, האחד הוא התקשורת הדו כיוונית, כלומר ישנו גם היפוך תפקידים - מהנמען למוען (דבר שרלוונטי אגב גם לתקשורת המונים, למשל באמצעות הפגנה) ושתיים, ההתייחסות אל כך שישנו תהליך סובייקטיבי של קבלת המסר בצידו של הנמען – הפירוש.

נחזור לקליניקה. ישנן המילים שנאמרות על ידי המטופל וישנן את אלו הנמסרות על ידי המטפל. הטענה של לאקאן היא שבגלל המבנה של המילה וההבחנה הנדרשת בין המסמן למסומן, יש להביא בחשבון שנוצרות שתי רשתות בלתי חופפות של יחסים (4). מהן רשתות אלו?
אני מזכיר, בעקבות סוסיר נוכל לקחת את המילה ולהתייחס לשני החלקים שמרכיבים אותה, הדימוי האקוסטי שלה – המסמן, והחלק השני – המסומן שהוא המושג הנפשי שקשור אליו אצל כל אחד ואחד, כאשר הוא שומע את הביטוי של הדימוי האקוסטי.

הרשת הראשונה היא הרשת הדיאכרונית אשר המסומנים שלה טעונים בהקשרים היסטוריים פרטיקולריים והקשרים חברתיים ייחודיים בחייו של הסובייקט. אך במקביל לרשת זו מתקיימת רשת סינכרונית, אשר את משמעויותיה ניתן לגזור מתוך השיח בזמן נתון.

נוכל לזהות כאן שני היבטים חשובים מאוד של הלא מודע. מצד אחד, בהיבט הקלאסי, למילה שהמטופל משתמש בה יש ערך ליבידינלי כלשהו. כך ישנן שמות שבגלל ההיסטוריה הפרטית שלו הם שמות טעונים, כמו שמה של האם האהובה שנפטרה או מנגד שמו של אדם שנוא. במובן הזה, הקשרים שונים של המנגנונים הנפשיים יכולים לבוא לידי ביטוי בלא מודע, לדוגמא השפעה שתביא להיקשרות לבת זוג שניגון שמה יזכיר במשהו את שמה של האם.

היבט נוסף של הלא מודע, בעקבות הרשת הסינכרונית, מזמין לקריאה ופירוש שיסודם בדברי המטופל בזמן נתון, ואם אנסח זאת באופן קיצוני, אז יהיה זה פירוש על פי הטקסט בלבד. היבט זה קשור להכוונתו של סוסיר לחקר של הלשון כחלק ממבנה מסוים, מבנה שהוא נתון. לענייננו נוכל לקחת כדוגמא משפט כלשהו או אוסף של דברים שנאמרים בפגישה מסוימת. לא מיותר לציין, שקריאה ופירוש שכאלה, בדיוק כמו בנוגע לניתוח הקלאסי הדיאכרוני, קורא לטאקט של המטפל.

הטאקט של המטפל וכניסתו של ה-בוט

"פסיכואנליזה פרועה"(5) הוא שמו של מאמר קצר שכתב פרויד ב- 1910. אישה כבת חמישים מגיעה ליעוץ, בהמשך להתקפי חרדה שפקדו אותה. הרקע לכך היה גירושין מבעלה והתגברותה של החרדה אחרי שקיבלה יעוץ מרופא צעיר שהסביר לה כי חרדתה נובעת מחסרון בסיפוק המיני. היא איננה יכולה לסבול את היעדרם של יחסי המין עם בעלה, כך הרופא, לכן עומדות בפניה שלוש אפשרויות לטפל בעצמה: לחזור לבעלה, לקחת מאהב או להשיג סיפוק עצמי.

דבריו של הרופא הביאו אותה למסקנה שהיא חשוכת מרפא מכיוון שהיא אינה רוצה לחזור לבעלה ושתי האפשרויות האחרות שהציע לה סותרות את עמדותיה מבחינה מוסרית ודתית. היא הגיעה לפרויד, מכיוון שהרופא הסביר לה שדברים אלה מבוססים על תגלית חדשה שהוא גילה והמליץ לה לקבל ממנו אישור על כך.

פרויד מספר כי הפניה הזו הביאה אותו במבוכה ושהוא הביא בחשבון אפשרות שנמסרו לו דברים מסולפים. יחד עם זאת, הוא עושה שימוש במקרה הזה בכדי להבהיר כמה דברים חשובים בנוגע לפעולותיו של המטפל ונוגעים לידע ולפרקטיקה, אביא כאן את חלקם: מסירה של דברים בנוגע ללא מודע של המטופל איננה צריכה להיעשות באופן ישיר ויש להביא בחשבון את היסודות הנפשיים וההתנגדויות שאפשרו את המצב הפתוגני. אמירת דברים, צריך שתיעשה לאחר ההכנה המתאימה וקרוב ליכולתו של המטופל לגלות את הדבר המודחק בעצמו.
ועוד, יש לפרש רק לאחר שהתבססה העברה, על מנת שההתקשרות למטפל תמנע בריחה מחודשת מהתמודדות עם העניין. ואחרי שנאמר כל זאת, אין לדבריו תחליף לטאקט הרפואי.

מהו טאקט רפואי זה?

רגש המידה והידיעה להתנהג עם הזולת בטעם ובחכמה(6) הן חלק מההגדרות למה שמתאר באופן כללי את הידע והכישרון לפעול ברגע מסוים בצורה מוצלחת ביחסנו עם אחרים, ולענייננו בקליניקה.

אך בנקודה זו אין לנו מי שיושיענו. הטאקט נשען על קריאה מוצלחת של האחר ברגע נתון, התייחסות למצב היחסים עמו, התחשבות ביכולותיו. את כל אלה יש להביא בחשבון ולפעול על ידי שימוש במילים מתאימות, אינטונציה ואם תרצו גם שפת גוף תואמת (אם המטופל לא על הספה).

הטאקט הוא חלק ממה שבא לידי ביטוי במלאכתו של המטפל ושאלת הרכישה של המלאכה איננה עניין של מה בכך. היא נעשית בתהליך ארוך ולפעמים מייגע של למידה תיאורטית, התנסות, הדרכה ודין וחשבון עצמי על הצלחות וכישלונות.
כדי ללמוד מלאכה מאמן היו בעבר מצטרפים לעבודה כשוליה, כך ניתן היה ללמוד, להתנסות ולקבל משוב מבעל המלאכה ולהפוך אט אט לאחד שכזה. הלך דברים זה עדיין לא נעלם מן העולם ובעולם המערבי אפשר לציין את מקצועות הבישול והקונדיטוריה בהם הדברים מתנהלים עדיין בצורה דומה לדברים שתיארתי.

אין ספק כי הדברים בכללם נוטים לכיוון אחר, כיוון של אוטומטיזציה ורו-בוטיזציה. אלה מחליפים במידה רבה את בעלי המלאכה באמצעות ייצור של מוצרים סטנדרטיים בצורה המונית כמעט ללא מגע יד אדם. בתקופה האחרונה (2020) אנחנו פוגשים צורה חדשה, ובניגוד למוצרים שיוצרו בהמוניהם ובהם אנחנו משתמשים, עם הצורה הזו אנחנו מתקשרים. אנחנו מצייתים לה, כותבים לה ואולי אפילו משתכנעים על ידה.

הצורה הזו היא ה -בוט וברבים – בוטים.

הבוט היא תוכנת מחשב המהווה ממשק תקשורת שהשימוש בה מתרחב והולך בתחומי מחשב מגוונים, בעיקר באינטרנט. אתרי אינטרנט מעמידים ממשק של בוט בדמות אנושית לכאורה (פעמים רבות גם מודיעים על כך מראש) ומזמינים את הגולש לתקשר איתה בשפה טבעית. אנחנו עדיין בעידן שבו נזהה את חוסר הטאקט של הבוט אבל זה כנראה עומד להשתנות ויהיה קשה יותר לקלוט.

איציק לוי, פסיכואנליטיקאי ועו"ס – www.psycho-analysis.co.il

ביבליוגרפיה
1. תקשורת המונים מאת דניס מקווייל ; עריכה מדעית של המהדורה העברית: ד"ר דוד לוין, ד"ר אורן סופר. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, רעננה 2014 עמ' 16-17
2. שם, עמ' 71
3. סוגיות מפתח בתאוריית המדיה / דן לאפי ; [מתרגמת: ענבל שגיב-נקדימון ; עריכה מדעית: ד"ר דוד לוין וד"ר אורן סופר]. האוניברסיטה הפתוחה 2011 רעננה
4. לאקאן , ז'. הדבר הפרוידיאני (1955) בתוך מ' מאואס (עורך), כתבים (עמ' 390). תל – אביב: רסלינג
5. Freud, S. (1910). Wild Psycho-Analysis In. In SE vol. X: Five Lectures on Psycho-Analysis Leonardo da Vinci and Other Works
6. אבן שושן, א. המילון החדש - המהדורה המשולבת. ירושלים, הוצאת קריית ספר בע"מ 1998.