סגר בגיל השלישי – כיצד נקל על בדידות הורינו בתקופה זו?

בין החודשים פברואר עד אפריל השנה (2020), ראינו כמעט את כל מדינות העולם המערבי מטילות סגר על האזרחים בזו אחר זו. משפחות, זוגות ובודדים נותרו מסוגפים בבתיהם, מבלי לצאת אלא במקרה חירום בלבד, וגם אז – תחת הגבלות משמעותיות. מבין כלל האזרחים במדינות השונות, אוכלוסיות בסיכון התבקשו (כמו גם הרגישו צורך ברוב המקרים) לשמור על עצמם על ידי בידוד חברתי בזהירות יתרה – וזה כולל את בני הגיל השלישי, שהופרדו מהדורות הצעירים יותר במשפחה, מילדיהם ומנכדיהם, ולא אחת, נאלצו להתמודד עם הסגר כשהם לגמרי לבד.

הכאב הנפשי שנגרם על ידי בדידות, אינו שונה באופן מובהק מכאב פיזי – רק שבעוד כאב פיזי הוא בעל תפקיד הישרדותי (הוא מזהיר אותנו מפני סכנות) – לכאב הנפשי אין תפקיד הישרדותי ברור, הוא מגיע פשוט על מנת להזכיר לנו שאנחנו לא מטפחים את עצמנו מבחינה רגשית די הצורך. מבחינה עצבית, הכאב הנפשי מפעיל את אותם מסלולים במוח האחראיים להעביר אותות של כאב פיזיולוגי. חוקרים במרכז לחקר ההזדקנות של אוניברסיטת "פן סטייט" שבפנסילבניה חקרו את הסיכונים לבני הגיל השלישי בתקופת הקורונה, וגילו השלכות בריאותיות מרחיקות לכת אצל מבודדים מבוגרים. מהם הסיכונים, ואיך אפשר לעזור? על זאת ועוד, לפניכם.

לבד בימי קורונה - ההשלכות הבריאותיות של הבדידות בגיל השלישי

בישראל, הסגר שהתחיל בתחילת מרץ הותיר אוכלוסיות בסיכון, כולל בני שבעים ומעלה, ספונים בבתיהם במשך מעל חודש. זאת, על מנת להגן עליהם מפני חשיפה לוירוס הקורונה.

מחקרים שנעשו על בני הגיל השלישי עוד לפני סגרי הקורונה מסביב לעולם, הראו כי עד 43% מבני ה – 60 ומעלה, סובלים מהשפעות הבדידות החברתית. בדידות חברתית מקושרת למוות בטרם עת, לגידול משמעותי בכמות הביקורים אצל רופאים, לשינה לקויה ועלייה בלחץ הדם, להתפתחות של מחלות לב וכלי דם; מבחינים הראו כי בני הגיל השלישי המבודדים מציגים ירידה ביכולות קוגניטיביות ובמהירות עיבוד המידע, עד שיעורים גבוהים יותר בכ – 20% של דמנציה אצל בני הגיל השלישי המתארים תחושת בדידות.





חשוב לדעת, כי מבוגרים שחשים בדידות נוטים לשמור פחות על בריאותם, וזה כולל פחות פעילות גופנית, יותר נטייה לאימוץ הרגלים מזיקים כמו צריכה מופרזת של אלכוהול או עישון, וכדומה.

מונעים תחושת בדידות – איך אפשר לעזור?

בתקופה שבה סביבות חברתיות מתקיימות גם באופן מקוון – אין סיבה לסכן את הבריאות ולהפר כללי הסגר על מנת לשכך את תחושות הבדידות. שמירה על שיגרת פעילות חברתית קבועה – לאו דווקא פנים אל פנים (אם כי ללא ספק כשאפשר, מוטב לדאוג למפגשים בלתי אמצעיים, כמו למשל במרכזים לקשיש, במרכזי חוגים ומרכזים קהילתיים, וכמובן עם בני המשפחה) אלא באמצעות שיחות טלפון ואפליקציות כמו "וואטסאפ" ו"זום". זה הזמן לקחת אחריות על הקשר ולדאוג לשיחה יומית עם בני המשפחה הבוגרים, בשיחת חולין, בשיתוף בדיחות, בשליחת מידע שיעניין אותם, וכדומה. בסופו של יום, ביטויי חיבה הדדיים הם אלה שיקלו על תחושת הבדידות.

אחד המרכיבים המשמעותיים להתמודדות עם הבדידות היא ההכרה במצב. שיחה בעניין שיגרת החיים עשויה לאפשר לקרוב המשפחה הסובל מבדידות להכיר בעובדה שהוא אינו זוכה לכמות מספקת מבחינתו של מפגשים חברתיים, מה שמביא לתחושת בדידות על הפגיעות הפיזית והרגשית שמגיעות איתה. לאחר הצעד החשוב של הכרה במצב, ניתן להיעזר בטיפולים פסיכותרפיים, במסגרת תמיכה או בתהליכים אישיים ובין אישיים על מנת להיטיב את המצב, כמו למשל:

• הבחירה להתמקד במה שכן אפשר, במה שטוב, הודיה ואזכור נקודות אור בשיגרת היום, במקום לתת מקום למה שפחות משמח.
• הבחירה להישאר מחוברים – לחפש תחביבים, קהילות וחברים חדשים, במרחבים מקוונים או במרחבים אפשריים אחרים.
• הבחירה לאתר פעילויות חדשות שכבר מזמן מחכות לכם, כמו למשל התנסות בציור או רקמה, צביעת חדר בבית וכדומה.
• שמירה על שיגרה בריאה של פעילות גופנית, גם אם זה רק לעלות ולרדת את מדרגות הבית במשך חמש דקות בכל יום.
• פניה למטפל מקצועי המומחה לטיפול בגיל השלישי, אשר יכול להציע גם טיפולים אונליין ואולי אף במקרה הצורך ביקורי בית.

מי שיש להם בני משפחה מבוגרים שמתמודדים עם הבדידות שהגיעה עם הקורונה והסגר, חשוב שישמרו את "היד על הדופק" בכל הקשור לשיגרת החיים והחיברות של אותם בני משפחה. חשוב לאתר אפשרויות לפעילות ולקהילה, לדאוג לחיבור איכותי לרשת ומחשב נוח (עם מסך קריא ונגיש), ולוודא שבן המשפחה שלכם שומר על פעילות פיזית וקוגניטיבית לאורך ימי הבידוד.