מהי מיסופוניה ואיך ניתן לטפל בה?

יש רעשים וקולות שרוב אוכלוסיית העולם מוצאת פחות נעימים לאוזן, למשל צרימה חזקה של בלמי רכבת, סכינים מתחככים זה בזה או כתיבה נמרצת על לוח עם גיר.

עבור חלק מהאנשים, גם קולות יום יומיים לגמרי, שאחרים אפילו לא ישימו אליהם לב, עלולים להיות בלתי נסבלים ולגרום למצוקה של ממש.

מהי מיסופוניה

מיסופוניה (פירוש מילולי – שנאה של קול) היא תסמונת המתבטאת בסלידה מצליל מסוים, כאשר החשיפה לצליל מביאה לתגובה רגשית ופיזית חריפה וקיצונית ביחס למצב.

במחקרים שנערכו בעולם נמצא כי הצלילים שנמצאים בסבירות גבוהה לעורר סלידה אצל אנשים עם מיסופוניה כוללים רעשי לעיסה ובליעה, קולות נשימה של אנשים אחרים או של האדם עצמו, ליקוקי שפתיים, קולות המופקים בעת כתיבה או הקלדה, גרירת כסאות וצלילים מונוטוניים כמו זמזום מזגן, טפטוף מים וכד'.

מה מרגיש אדם עם מיסופוניה

מנעד התגובות האפשריות של אנשים עם מיסופוניה לחשיפה לצליל ממנו הם סולדים הוא רחב ומגוון ויכול לנוע מתחושת אי נוחות, גועל, כעס ועצבנות, במקרים בהם התופעה מתבטאת באופן מתון, ועד לתחושות קשות של זעם ומצוקה שעלולה להגיע להתקף חרדה או לביטוי של תוקפנות פיזית, במקרים הקיצוניים יותר.

באופן כללי, אנשים עם מיסופוניה מדווחים שחשיפה לצליל ממנו הם סולדים "מטריפה אותם" או "מוציאה אותם מדעתם".

השלכות ההפרעה על החיים

אנשים עם מיסופוניה ישקיעו מאמץ רב כדי להימנע מחשיפה לצלילים המעוררים בהם את התחושות הקשות וידווחו על חרדה קשה לפני סיטואציה בה הם יודעים מראש שיאלצו להתמודד עם חשיפה כזו. להימנעות זו עלולות להיות השלכות חברתיות, משפחתיות ואף מקצועיות, כאשר האדם הסובל ממיסופוניה בוחר להיעדר מאירועים משמעותיים בעקבות ההפרעה. דוגמה טובה לכך היא אדם הסולד מרעשי לעיסה וכתוצאה מכך נמנע מאירועים חברתיים או מקצועיים הכוללים מזון ועלול לשלם מחיר על היעדרויות אלה לאורך זמן.

למה זה קורה?

מיסופוניה הוגדרה וקיבלה את שמה רק בעשורים האחרונים והיא תופעה "צעירה" באופן יחסי. רוב החוקרים אינם מגדירים מיסופוניה כהפרעה העומדת בפני עצמה ומשייכים אותה להפרעות רחבות יותר כמו חרדה או OCD. מחקרים עדכניים מדברים על קשר בין מערכת השמיעה למערכת הלימבית, שאחראית על יצירת התגובה הרגשית לגירויים, אך עדיין רב הנסתר על הגלוי ואנשי המחקר חלוקים ביחס לגורמים לתופעה.

לא נמצא קשר בין מיסופוניה לאירועי חיים טראומטיים ורוב האנשים מדווחים שהחלו לחוש את הסלידה הקיצונית מהצליל הספציפי כבר בגילאי הילדות, סביב גיל 10, כאשר נשים נוטות לסבול ממיסופוניה יותר מאשר גברים.

איך ניתן לטפל במיסופוניה?

להפרעת מיסופוניה אין תרופה, אך טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נמצא יעיל בהתמודדות עמה. במסגרת טיפול כזה ייחשף המטופל בהדרגתיות לצליל מעורר הסלידה וירכוש כלים לוויסות התגובה הפיזית והרגשית שלו לאותו צליל. אחת הטכניקות הנלמדות בטיפול כזה היא 'הסטת קשב', המאפשרת למטופל לשים דגש על צלילים אחרים בסיטואציה ובכך למתן את התגובה הקיצונית לצליל מעורר הסלידה, טכניקות אחרות עוסקות בהסחת דעת מהצליל המטריד ושליטה בכעס כלפי האדם שיוצר אותו.

העובדה שמיסופוניה היא הפרעה לא מוכרת דיה לרוב האנשים, ואף לחלק נרחב מהרופאים, היא גורם מצוקה בפני עצמו, מאחר ואנשים עם מיסופוניה נתפסים לעיתים כמפונקים או בעלי תגובות מוגזמות. לכן, חלק מהפתרון ברמה החברתית, הוא הגברת המודעות לתופעה וכיום כבר קיימים אתרים ייעודיים המספקים אינפורמציה, מפעילים קבוצות תמיכה ואף מציעים דפי מידע אודות התופעה, שאנשים הסובלים ממנה יוכלו לחלק לסביבתם.