אכילה בררנית אצל ילדים

ארוחת בוקר בגן ילדים סטנדרטי, נראית היום כמו תשבץ הגיון מורכב במיוחד – חלק מהילדים לא יכולים לשבת בשולחן שיש בו ירקות, אחרים מוכנים לאכול רק פיתה בלי כלום, ואפילו הפירות שהגננת מחלקת גורמים לכמה ילדים לעקם את הפרצוף בגועל.

הורים רבים חשים לעיתים בקושי מול ילדיהם בנושא האוכל, אך ברוב המקרים מדובר בהתנהגות נורמטיבית לחלוטין.

מתי בכל זאת מדובר באתגר אמיתי? למה זה קורה ומה אפשר לעשות? לפניכם המדריך המלא על אכילה בררנית אצל ילדים.

מהי אכילה בררנית?

אכילה בררנית מתארת מצב בו הילד או הילדה חוששים ממאכלים חדשים ונמנעים מהם (מצב המכונה ניאופוביה), מסרבים לאכול סוגים שונים של מזון ומוכנים לאכול רק מספר מצומצם ומוגבל של מאכלים. מחקרים שנערכו בנושא מעלים כי השכיחות של אכילה בררנית בקרב ילדים היא בין 30%-10%.

ילד שהוא אכלן בררני מתחיל להראות סימנים לכך בגיל צעיר, באזור גיל שנה, עם המעבר לאוכל מוצק, כאשר שיא מופע הבררנות מופיע בין גיל שנה לגיל שש. עם התבגרות הילד, התופעה לרוב מתמתנת ולעיתים אף חולפת כליל.




אכילה בררנית עלולה להזיק לבריאות במקרים בהם הילד אינו מקבל מספיק חלבון, סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים הדרושים להתפתחותו התקינה. בחלק מהמקרים הילד עלול לסבול מפגיעה במדדי התפתחות הגובה והמשקל ובמקרים אחרים נראה דווקא תופעה הפוכה, של עלייה לא מבוקרת במשקל כתוצאה מצריכת יתר של מזון מעובד או פחמימות פשוטות שאינן מספקות את אבות המזון הדרושים.

למה זה קורה?

רוב החוקרים תמימי דעים שמקור התופעה הינו אבולוציוני ונועד להגן על ילדים צעירים בגיל בו התחילו להסתובב באופן עצמאי מחוץ למערה ולטווח הראייה של ההורים, אך לא היו מפותחים מספיק כדי להישמר ממאכלים מסוכנים או רעילים.

גורמים שיכולים להגביר את הסיכוי לאכילה בררנית אצל ילדים:

1. גנטיקה – רגישות יתר למאפייני טעם של חלק מהמזונות, העוברת בתורשה.
2. קושי נפשי, רגשי או חברתי אחר אשר מתבטא באופן בו הילד אוכל.
3. הפרעת ויסות חושי – המתבטאת ברגישות יתר למרקמים, ריחות ומאפייני מזון נוספים.
4. דוגמה אישית בבית – מידת החשיפה למגוון מזונות, אכילה מגוונת או בררנית של שאר בני המשפחה וכד'.
5. מאבקי כוח עם ההורים – פעמים רבות, הילד מבין שהעיסוק סביב אוכל מאפשר לו לקבל תשומת לב מוגברת ומשתמש ברגישות ההורים לנושא ככלי מיקוח, לעיתים אף באופן לא מודע.

מה אפשר לעשות?

אנשי מקצוע העוסקים בתחום מציעים את הטיפים הבאים שעשויים לסייע בשיפור המצב:

1. להמעיט ככל האפשר במתן תשומת לב מוגזמת לאופן בו הילד אוכל, ולהימנע כליל ממאבקי כוח, איומים ומשא ומתן סביב אוכל (למשל, אם תאכל מלפפון תקבל קינוח).
זכרו – אוכל לא צריך להיות נושא לדיון ואין צורך בהפעלת לחץ או בהתייחסות חיובית או שלילית לאכילה של אחרים, כל אחד מבני הבית מתרכז בצלחת שלו והשיח סביב הנושא צריך להיות ענייני ככל שניתן.
2. להרבות ככל האפשר באכילה משותפת של כל בני המשפחה, סביב שולחן עליו מוצעים מזונות מסוגים שונים ולהוות דוגמה אישית באכילה סדירה ומגוונת.
3. לשתף את הילדים בתהליכי קניית המזון ובהכנתו, כאשר הילד מסייע לבחור את המזון בסופר ולהכין ממנו ארוחה באופן חווייתי, גדל הסיכוי שיהיה מוכן לטעום ממעשה ידיו.
4. לא להתייאש ולהמשיך לנסות ולחשוף את הילד למאכלים חדשים, מומלץ להציע מאכלים כאלה כאשר יש אצל הילד חברים, לעיתים ההשפעה החברתית בנושא זה היא חיובית.
5. היו יצירתיים – הכינו מזון בצורות חדשות, עצבו את הצלחת בצורה מושכת וצבעונית, תנו שמות חדשים ואטרקטיביים למאכלים (ביצה בקן מעניינת יותר מחביתה על לחם).
6. ודאו שהילד מגיע לארוחות כשהוא רעב, כך יגבר הסיכוי להרחבת מגוון המזונות. הימנעו ככל האפשר מחטיפים ומשתייה ממותקת בסמוך לארוחות.
7. אם אתם חשים שהאכילה הבררנית של הילד משפיעה על חיי המשפחה באופן קיצוני או מזיקה להתפתחותו התקינה – אל תהססו לפנות לאנשי מקצוע המתמחים בתחום כדי לקבל טיפול.