איך מתמודדים עם חרדה לקראת הגיוס והשירות הצבאי

הגיוס לצה"ל מעלה חששות טבעיים מהשינוי הדרמטי הצפוי באורח החיים והחיילים לעתיד שואלים את עצמם האם יצליחו להסתדר בעצמם, רחוק מהסביבה המוכרת, האם ימצאו את מקומם במעגל החברתי החדש ואיך יראו חייהם כחיילים.

חששות כאלה הם תגובה נורמטיבית לחלוטין לקראת השירות הצבאי, שמהווה שלב חיים חדש והלא מוכר, ורוב הצעירים מתגברים עליהם באופן עצמאי ובתמיכת חברים ובני משפחה. עבור צעירים אחרים לעומת זאת, עלולה להתפתח חרדה של ממש, לעיתים עד פגיעה ביכולת התפקוד, והם יחששו מהקושי הפיזי הצפוי, מהלחצים שיופעלו עליהם במסגרת הצבאית, מהבדידות ופעמים קרובות גם ממצבי סיכון ומוות.

בישראל, הגיוס לצבא כרוך במיתוסים לאומיים ומשפחתיים מורכבים ופעמים רבות נוצר דיסוננס בין הציפיות החברתיות וקידוש ערכים של רעות וגבורה לבין תחושתו של הצעיר שלא מרגיש "גיבור" ולא חש חלק מהמיתוס. הפער הזה עלול לעורר חרדת ביצוע ופחד מוחשי להיכשל ולאכזב את הסביבה.

אוכלוסיות בסיכון לחרדה לפני גיוס

ברוב המקרים לא ניתן לצפות מראש מי מהצעירים העומדים לפני גיוס יפתחו חרדה ממשית מפני השירות הצבאי, אך חוקרים מצביעים על מספר אוכלוסיות הנמצאות בסיכון מוגבר לכך:

• צעירים מבתים מגוננים במיוחד – חלק מההורים מונעים מילדיהם התמודדות עם אירועים שוברי שגרה כמו טיולים שנתיים, מחנות קיץ במסגרת תנועת הנוער וכו'. ההורים המגוננים יתר על המידה משדרים, למעשה, מסר לילדיהם, שהעולם מסוכן וכי אין להם די כוחות להתמודד עם הסכנות הללו. ילדים מבתים כאלה יטו להיות תלותיים ולא עצמאיים ולכן הם בסיכון גבוה לפתח חרדה לקראת השירות הצבאי.

• צעירים שהתמודדו עם משבר נפשי בעבר, חוששים שיקלעו שוב למשבר בעקבות לחצי השירות הצבאי ומודאגים מההשלכות שעלולות להיות לעובדה שעברו טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי (מה יחשבו עלי). יחד עם זאת, דווקא צעירים שהתמודדו בהצלחה עם משבר נפשי קודם, עשויים להגיע לצבא עם חוסן שאינו אופייני לגילם ולהתמודד טוב יותר עם אתגרים הצפויים.

• צעירים שחוו בעבר קשיי הסתגלות, למשל למסגרת הבית ספרית, עלולים לפתח חרדה משמעותית משירות צבאי שידרוש מהם יכולת הסתגלות גבוהה, קבלת מרות והתמודדות עם לחצים.

• צעירים שתפיסת עולמם הערכית מנוגדת לערכי הצבא, שלא מזדהים עם פעולות הצבא ולעיתים אף מתנגדים להן. צעירים אלה חרדים מפני מצב בו ידרשו לבצע פעולות אשר נוגדות את מצפונם ושואלים את עצמם מה יעשו במקרה כזה וכיצד יוכלו ליישב את הפער.




למרות כל האמור לעיל, גם צעירים שלא נכללים באף אחת מהקבוצות הללו, עלולים לגלות תסמיני חרדה מהגיוס ולכן על הסביבה לגלות ערנות לביטויי חרדה ולתמוך בצעיר/ה המביעים אותה.

כיצד מתבטאת חרדה משירות צבאי

כמו כל דבר בצבא, גם את תסמיני החרדה מהשירות ניתן לחלק לשלושה סוגים מרכזיים:

תסמינים פיזיים – דופק מהיר, כאבי ראש ובטן ותחושת לחץ בחזה.

תסמינים התנהגותיים – הפרעות בשינה ובאכילה, עצבנות, אי שקט, הסתגרות או התפרצויות זעם וירידה בתפקוד.

תסמינים קוגניטיביים – מחשבות קודרות, דכדוך ודכאון.

מה עושים עם זה?

לסביבת החייל לעתיד יש תפקיד חשוב באופן בו הוא או היא יתמודדו עם תחושת החרדה ותסמיניה ומכאן נגזרות המלצותינו להורים, לאחים ולחברים הקרובים:

• שדרו ביטחון ביכולת ובכוחות הפנימיים של הצעיר/ה להתמודד עם האתגרים.

• היו קשובים לצרכיהם ותנו להם את החופש להתמודד בדרכם – חלק מהצעירים יבחרו, במצב כזה, להתנהג בדרכים שלדעתכם אינן פרודוקטיביות, כמו לבלות עם חברים כל היום במקום להתכונן לשירות. כל עוד דרכי ההתמודדות שלהם אינן פוגעניות – נסו לאפשר להם לעשות כמיטב הבנתם.
• שימו לב אליהם ולמה שהם משדרים, אל תהססו לשאול באופן ישיר אם הם חווים מצוקה או חרדה לקראת השירות והבחינו בין חששות נורמטיביים, שיחלפו באופן עצמאי, לבין מצבי מצוקה ניכרים המובילים לירידה בתפקוד.

• בכל מקרה של מצוקה או פגיעה בתפקוד, כדאי להגיע לטיפול שיעצים את החוסן הנפשי לפני הגיוס.

בהקשר הזה חשוב לציין כי תקופת הביניים, שבין האזרחות לצבא, מחייבת חשיבה מיוחדת על זהות המטפל הרצוי: קב"ן בלשכת גיוס לא מוסמך לבצע טיפול מתמשך למלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) מאחר והם עדיין אזרחים, לעומת זאת, מטפל אזרחי לא תמיד מכיר מספיק את הנושא ולא בהכרח ידע לתת מענה הולם ומותאם.

חשוב למצוא מטפל או מטפלת, בעלי רקע וניסיון בעבודה עם צעירים לפני שירות, שיכירו את המורכבות וידעו לתת מענה, כולל המלצות לשינוי שיבוץ או דחיית גיוס במקרה הצורך.