השפעות פסיכולוגיות של החיים בארון והיציאה ממנו

כל הומו או לסבית שתשאלו, יספרו לכם שתהליך היציאה מהארון לא מסתיים אף פעם. בשונה מהמקובל לחשוב, לא מדובר מאקט חד פעמי שיש לו התחלה, אמצע וסוף, אלא בתהליך המתמשך לכל אורך החיים.

למעשה, בכל מפגש עם אנשים לא מוכרים ובכל הגעה לסביבה חדשה (חברתית, מקצועית, לימודית, מקום מגורים ועוד) נדרש האדם הלהט"ב ליציאה אקטיבית מהארון, מאחר והנחת היסוד החברתית הנפוצה היא עדיין הנחה הטרוסקסואלית, שלא מתאימה לכולם.

הסיפור של ענת

ענת היא אישה לסבית בת 40, חיה בזוגיות מזה למעלה מ 15 שנה ומגדלת עם בת זוגה שתי בנות מתוקות. ענת מספרת: "אחרי שיצאתי מהארון בפני המשפחה שלי בגיל 19, חשבתי שזהו, החלק הקשה כבר מאחורי. לא היה לי מושג אז, שאצטרך לעשות את זה שוב ושוב ומה יהיה המחיר. יצאתי מהארון בלימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה ואח"כ בכל מקום עבודה חדש שהגעתי אליו, בהמשך הגיעו הבנות ואז היינו צריכות להציג את עצמנו כזוג אמהות בכל פעם שהן נכנסו לגן או לבי"ס, אנחנו יוצאות מהארון בכל פעם שאנחנו פוגשות אנשים חדשים, מול הורים של חברות של הבנות, בהרשמה למנוי לקאנטרי כשצריך לרשום את שמות שני ההורים, מול המתווכת שמציעה לנו דירה ובעצם - בכל מקום. היום אני כבר לא מרגישה במצוקה מול העניין הזה, אבל לקח לי הרבה מאוד זמן, לקבל את העובדה שבכל פעם מחדש יניחו שאני נשואה לגבר ואצטרך לתקן אותם ולהסביר את הסיפור שלי. היום אני מתבאסת בעיקר בשביל הבנות שלי, שהעול הזה עדיין לפניהן ושיצטרכו לתווך את המבנה המשפחתי שלהן מול חברים חדשים, בני/בנות זוג פוטנציאליים וכו'. אני כבר מחכה שנגיע לשלב יותר מפותח, כחברה, שהשיח יהיה כזה שלוקח בחשבון את כל האפשרויות ואת כל המבנים המשפחתיים שקיימים היום".

החיים בארון

אין ספק שהצורך להסביר, בכל פעם מחדש, את הנטייה המינית הלהט"בית, הוא עול שלהט"בים הכל העולם היו שמחים לוותר עליו, אבל חשוב לזכור שהמחיר של הישארות בארון והסתרת הנטייה המינית או הזהות המגדרית – גבוה הרבה יותר.
אנשים שמסתירים את זהותם המינית או המגדרית בפני העולם מתמודדים עם משקל כבד מנשוא של בושה ומבוכה ומשקיעים אנרגיה נפשית רבה מאוד בשמירת הסוד. להט"בים בארון חשים שנאה עצמית על זהותם ולעיתים גם על עצם ההסתרה, כאשר התחושה הקשה הזו עלולה להביא להתנהגויות של סיכון עצמי ופגיעה עצמית. החיים בארון כוללים פחד קבוע מחשיפה ופעמים רבות מובילים להימנעות חברתית, בדידות ודיכאון. להט"בים שינסו לחיות בזוגיות הטרו-נורמטיבית, יתקשו להכיל את הדיסוננס החד בין חיי המשפחה שלהם לבין תשוקתם הפנימית האמיתית, השונה כל כך, ויחוו מצוקה רגשית ומינית על רקע זה.

האם הכל הופך ורוד אחרי שיוצאים מהארון?

ליציאה מהארון יש השלכות דרמטיות על חיי האדם וכפי שתיארנו בתחילת מאמר זה, החוויה נמשכת לכל אורך החיים, בעצימות משתנה.



המפתח לתחושות האישיות בעקבות היציאה מהארון טמון, במידה רבה, בתגובת החברה למהלך. אנשים שנתקלים בתגובות חיוביות ומפרגנות, יחושו הקלה רבה לאחר היציאה מהארון, הם ישתחררו מעול כבד של הסתרה ובושה ויוכלו להמשיך להתפתח בצורה אותנטית. קבלה חברתית תתרום לתחושת האמון של האדם בסביבתו הקרובה וכן לאמון שלו בעצמו וביכולותיו.

לעומת זאת, יציאה מהארון שתתקבל בדחייה חברתית או משפחתית, עלולה להגביר באופן משמעותי את הדחק הפסיכולוגי שחווה האדם ולהעצים סימפטומים של דיכאון, חרדה, בושה ושנאה עצמית.

מי שיצאו מהארון ונתקלו בתגובות של כעס, גועל, הכחשה או התעלמות, בעיקר מתוך המעגלים הקרובים – יחוו מצוקה משמעותית שעלולה להוביל לפגיעה עצמית ואובדנות.

איך אפשר לעזור לאדם שיוצא מהארון

קשה להפריז בחשיבותה של התגובה האותנטית הראשונית ליציאה מהארון. ההבדל בין תגובה מכילה ורגישה לבין תגובה קשה של דחייה – עשוי להיות דרמטי ולהשליך באופן משמעותי על המשך חייו של מי שיוצא מהארון.

כאשר חבר, מכר, בן משפחה או קולגה יוצא בפניכם מהארון – השתדלו להיות רגישים ולהאיר פנים. אתם לא חייבים להתחבר לרעיון, אבל זכרו שבפניכם עומד אדם שחולק אתכם משהו משמעותי ולתגובה שלכם יש השלכות.

אם אדם הקרוב לכם חווה מצוקה בעקבות חיי הסתרה ובושה או לאור יציאה מהארון שבעקבותיה חש דחייה – כדאי לפנות לטיפול אצל אנשי מקצוע המתמחים בתחום.