שיחה עם עצמך - נשמע טוב?

אחת המטרות המרכזיות בטיפול בפסיכודרמה, היא להחצין את השיח הפנימי המתרוצץ בראשנו, כדי להבין את רמת הסבל והמחירים שהוא מסב לנו, ואט אט לשנותו לידי שיח אוהד, חומל ומאפשר יותר.

ניתן להבחין בשיח הפנימי הביקורתי בדרך כלל סביב חוויות שונות: פיטורים מעבודה, פרידה, כשלון, תחושה מתמשכת של חוסר הגשמה עצמית ועוד. המשפטים והמחשבות המתרוצצים בראש הם בעלי משמעות מכרעת להשפעה של מצבים אלו על חיינו: האם זה יוביל אותנו למשבר ממושך, יפחית מתחושת הערך העצמי, יגרום להסתגרות, או לחלופין - הם יובילו אותנו להיעזר ולהיתמך, להסתגל למצב חדש ובתקווה אפילו לצמוח ולצאת מחוזקים מהקושי.

כל אחד מאתנו יכול לעצור לרגע ולחשוב על סוג המחשבות הביקורתיות בראשו. סביר להניח שהגוון שלהם יהיה פחות או יותר בכיוון הזה:

* אני אף פעם לא מצליח בכלום
* אנשים חושבים שאני דפוק
* אין לי אף אחד באמת בעולם את הזה
* למה הדברים האלה תמיד קורים לי!
* כל מה שאני עושה חסר משמעות

כמובן שזהו רק קצה הקרחון, יש עוד הרבה סוגים ומינים של ביקורת, השפטה והקטנה עצמית. כשיורדים לרזולוציות נמוכות מזהים בדיוק את הסגנון, הטון, ה"איכויות", והאופי של המבקר האישי שלנו.

בטיפול המבוסס על מיינדפולנס, מחשבות מוגדרות: "אירוע מנטלי חולף בתודעה" (מתוך קורס ACT ככלי טיפולי, ד"ר גליה תנאי). הגדרה זאת נותנת פתח להבין את הדרך שלנו להתגבר על הסבל הנגרם בעקבות ביקורת עצמית: תחילה על ידי הבחנה וזיהוי של הביקורת כמחשבה, אחר כך באמצעות בחירה מודעת לתת לה לחלוף ולא להאמין לה ולהיתפס אליה, ולבסוף על ידי סיגול דרך נעימה יותר לתקשר עם עצמנו.

שלב ראשון: עבודה על זיהוי הביקורת העצמית, והפחתת השפעתה על חיי המטופל

לרוב השלב הראשון בעבודה עם ביקורת עצמית בפסיכודרמה יהיה דווקא במתן מלוא ה"במה" לקול הפנימי שלה. המטופל למשל, יתבקש להיכנס לתפקיד המבקר העצמי, ולגלם אותו במלואו - בדיוק כמו שהוא, על הדברים הנוקבים שהוא אומר, הדרך שהוא אומר אותם וכיוצ"ב.

ד"ר ראס האריס, אחד המטפלים המובילים בטיפול ממוקד קבלה ומחוייבות, נוהג לבקש מהמטופלים שלו לומר את משפטי הביקורת העצמית בגוף שני, בצורה משחקית, כאשר הם מחקים דמויות מפורסמות. דמיינו למשל את שמעון פרס אומר לכם את משפטי הביקורת העצמית שלכם: "אתה ממש אידיוט, פשוט אפס מושלם, בטח שאף אחד לא רוצה אותך!"



עבודה מסוג זה מחצינה את הביקורת אותה, עוזרת לאדם לזהות אותה כשהיא מגיעה ומפחיתה באפן משמעותי את ההשפעה שלה על חיי המטופל. בתוך התהליך עשויים להתגלות השורשים של אותו מבקר פנימי, למשל - הורה ביקורתי או איש סמכות אחר שאמרותיו חלחלו פנימה עמוק מדי.

שלב שני: יצירת שיח פנימי חדש, חומל ומאפשר שינוי

לאחר שניתנה הבמה וההכרה לביקורת הקיימת, יש מוכנות ומקום לחלקים אחרים. ומיטיבים יותר - לקבל ביטוי. המטרה המרכזית בשלב זה היא להגביר את היכולת של האדם לנהל שיח מיטיב ומאפשר שינוי, סביב הקשיים בחייו.

דרך אחת, המוכרת גם מהעולם של "עזרה ראשונה נפשית", היא לבקש מהמטופל: "בוא ותהיה החבר הכי טוב של עצמך". במידה וחבר יספר לנו על כך שלא הצליח להתקבל למשרה כלשהי, סביר להניח שלא נגיב באפן הבא: "זה היה ברור! אתה מתראיין גרוע. אתה פשוט לא יודע להביא את עצמך ברגע האמת. גם תכלס, לא בטוח שיש לך את הכישורים לעבודה הזאת. בטח היית מתייאש אחרי חודש שם, כי אתה גם ככה אף פעם לא מתמיד". תגובה זאת די מאפיינת משפטים שאדם אומר לעצמו סביב כשלון.

לחבר טוב לעומת זאת, אותו אדם ממש יגיד משהו בסגנון: "בעסה. ממש רצית את זה, בטח אתה ממש מתוסכל עכשיו. אבל תראה, אין מה לעשות, חיפוש עבודה זה תהליך ארוך, לוקח זמן, צריך הרבה סבלנות. א קח לך כמה רגעים לעצמך, אבל אז תתחיל לחפש שוב, אל תתייאש".

נשמע פשוט, אז למה כל כך קשה ליישם את זה?

השיח הפנימי שלנו נובע מההיסטוריה שלנו, מהדרך שבה אנו חשים שאנשים תופסים אותנו, מהאפן בו דיברו אלינו אחרים משמעותיים בחיינו כשהיינו זקוקים לעזרתם. מעבר לכך, הנטייה האנושית היא להפנות זרקור לכשלונות ולחוויות הלא נעימות ולא לראות את התמונה באפן "אובייקטיבי". זיהוי הדפוסים הללו, הבנתם וסיגול של דרך בריאה יותר לחוות את עצמנו, היא אמנם לא פשוטה - אך היא בהחלט ברת הישג ומשתלמת.

בתהליך טיפולי המתמקד בנושא זה, ניתן להגיע לתוצאות תוך מספר מועט של חודשים, שהמשמעות שלהן: להסתכל על עצמנו באפן אוהב, מכבד ומאפשר, המסייע ליזום ולפעול באפן ספונטני, משוחררים מכבליה של הביקורת העצמית.


אודי גולדשטיין MA


מטפל פרטני וקבוצתי בפסיכודרמה