המחקר מראה כי ילדים שחוו דפוסי הורות לא עקביים והתקשו לצפות את תגובות הוריהם, נקטו באופן מוגבר באסטרטגיה של התקפי זעם, מאחר ואלה נטו לשרת אותם ולסייע להם להשיג את רצונם.
למה זה קורה ומה עושים עם זה?
הוא נדון במאמרים על הורות בעידן החדש, נתון לוויכוח של
מומחים בטיפול וחינוך ילדים, מככב באינספור קומדיות ומופעי סטנד-אפ שמנסים להמתיק קצת את סיפורי ההורות המתישה ומי שנתקל בו - מתקשה לשכוח את החוויה.
אנחנו כמובן מדברים על טנטרום, התקפי זעם אצל ילדים.
איך נראים התקפי זעם אצל ילדים
כשאתם מסתובבים בסופר ורואים ילד משתטח על הרצפה ומתפתל בזעקות שבר לצד ההורה הנבוך, כשאתם רואים הורה מנסה, לשווא, לשכנע ילד שנאחז בכל כוחו במתקנים לעזוב את גן השעשועים, תוך שהוא שולח מבטי ייאוש מתחננים לכל הכיוונים, כשהילדה של השכנים זועקת מלוא ריאותיה בחדר המדרגות רק כי אמא העזה לא להרשות לה לנעול מגפיים לגן באוגוסט – ברובם המכריע של מקרים כאלה, אין צורך לחוש לעזרת הילד המסכן וגם לא לעזרת ההורה המיואש. אל תהיו מודאגים. אתם פשוט עדים להתקף זעם ובמאמר הבא ננסה להבין ביחד מדוע זה קורה ומה אפשר לעשות כדי להתמודד עם התופעה המתסכלת.
מהו התקף זעם
התקפי זעם אצל ילדים, המכונים גם טנטרום, הם כינוי להתפרצות רגשית עוצמתית אך זמנית, הנובעת מתחושות כעס, תסכול וחוסר אונים המתבטאת בצעקות ובכי, התנהגות תוקפנית ולעיתים אף באלימות פיזית.
על הגורמים להתקפי זעם אצל ילדים
ניתן לדבר על גורמים מובני גיל ושלב התפתחותי, שסביר למצוא אצל רוב הילדים ולעומתם על גורמים אישיים וספציפיים, שבגללם ילדים מסוימים יהיו מועדים יותר מאחרים להתקפי זעם.
גורמים התפתחותיים להתקפי זעם בגיל הילדות
1. מחסור בצורך חיוני - בראש רשימת הגורמים להתקף זעם, נמצא חוסר היענות לצרכים של הילד, צרכים חיוניים או שהילד חווה אותם ככאלה. ילד עייף, רעב או מתוסכל, יהיה מועד להתקף זעם.
2. קושי בהבעה – מטבע הדברים, ילד צעיר מוגבל ביכולתו להביע את רגשותיו המורכבים ולדייק את רצונותיו, צרכיו ופחדיו. זו הסיבה שנראה התקפי זעם אצל ילדים צעירים וירידה בשכיחות התופעה עם העלייה בגיל ושכלול יכולת הביטוי.
3. מאבקי כוח ושליטה – ילד שרצונו לא מתממש, מרגיש שכוחו מאוים ומוכיח לסביבתו את הכוח הזה, בין היתר באמצעות התקף זעם שלא ניתן להתעלם ממנו. זו הסיבה שהתקפי זעם נוטים להופיע במלוא עוצמתם סביב גילאי שנתיים-שלוש, אז הילד מגלה את עצמאותו ודורש להשתמש ללא הגבלה ביכולות החדשות שרכש.
גורמים אישיים-ספציפיים להתקפי זעם
1. ילדים עם קושי בוויסות החושי וילדים עם הפרעות קשב וריכוז, מתקשים לעיתים לשלוט בתגובתם הרגשית ולווסת אותה, דבר המעלה את הסבירות להתקפי זעם.
2. הכל מתחיל בבית? – המחקר מראה כי ילדים שחוו
דפוסי הורות לא עקביים והתקשו לצפות את תגובות הוריהם, נקטו באופן מוגבר באסטרטגיה של התקפי זעם, מאחר ואלה נטו לשרת אותם ולסייע להם להשיג את רצונם.
למותר לציין שגם ילדים שגודלו כנסיכים וילדים שראו בבית דפוס התנהגות שכולל התקפי זעם כאשר משהו לא מסתדר, ירכשו את המיומנות הזו אף הם ויטו להשתמש בה יותר מאחרים.
3. ילדים בעלי דפוסי חשיבה נוקשים, אשר נוטים לראות את העולם בשחור ולבן, יתקשו להסתגל לסיטואציות משתנות ולצלוח בקלות מעברי חיים, קטנים כגדולים.
4. ילדים עם מוגבלות שיוצרת קושי בהבעה ובתקשורת יהיו מועדים יותר להתקפי זעם, בעקבות התסכול שיחושו בכל פעם שלא יצליחו להסביר את עצמם.
מה אפשר לעשות?
1. חשוב מכל – לא להיבהל. יש לזכור שמדובר בשלב התפתחותי אופייני בגילאי הילדות הצעירה. אחרי הכל, התקף זעם הוא אמצעי שמקורו הישרדותי ומשמש את הילד שלכם להביע את הצרכים והרצונות שלו, בדיוק כפי שעשה מאז שהיה תינוק והעיר אתכם בזעקות לבוא להאכיל אותו בלילה.
2. תגובה ברורה ומהירה – אין דרך אחת נכונה להגיב וכל הורה בוחר את אסטרטגיות ההתמודדות שלו עם התקפי זעם, אבל תהיה האסטרטגיה שתבחרו אשר תהיה – אתם צריכים להוציא אותה אל הפועל במהירות ובאופן ברור, שלא יותיר מקום לספק. את זה אתם אמורים לעשות בכל התקף זעם מחדש, כך שעמדתכם בעניין תהיה ברורה לילד.
3. הכלה – אחת המשימות הקשות בחיי הורה היא להכיל ילד שנמצא בהתקף זעם שמרגיז מביך, מתסכל ומאיים עליו. אבל אין ברירה – הילד שלכם חווה עכשיו קושי אמיתי ויעזור אם תכירו בכך ותעשו כמיטב יכולתכם לא לשפוט אותו.
4. תנו לילד כלים להתמודד עם ההתפרצות הרגשית שהוא חווה, שמאיימת גם עליו. לכל ילד מתאימה אסטרטגיה שונה, כאשר בין האסטרטגיות המוכרות ניתן למצוא תרגול נשימות, ביופידבק ודרכים נוספות המאפשרות לילד להיות קשוב לרגשותיו, לזהות ולווסת אותם.
5. תנו אמון – ילד שמאמינים בו, עושה הרבה כדי להיות ראוי לאמון. שדרו לילד שלכם, במילים ובמעשים, שאתם מאמינים בו וביכולת שלו להתמודד עם הסיטואציה. כאשר הוא מאוד משתדל לעשות זאת, ובוודאי כשהוא מצליח – חזקו אותו על כך, כמה שאתם רק יכולים.
6. השתמשו בהיכרות העמוקה שלכם עם הילד כדי לצפות איפה ומתי עלול לפרוץ התקף זעם ונסו למנוע מראש, באמצעות תיאום ציפיות עם הילד, הסבר מקדים על מה עתיד לקרות, מתן אפשרויות בחירה בתוך הגבולות שהגדרתם מראש ועוד.
ולסיום, זכרו – כל המשפחות, כמעט, מתמודדות מדי פעם עם התקפי זעם של הילדים ואת שכיחותם ועצמתם בהחלט אפשר להפחית, באמצעות תגובה ברורה, מהירה ועקבית.
