מה עושים כאשר הילד לא מכין שיעורי בית?

בבתים רבים בישראל מתנהל טקס קבוע בשעות אחה"צ, במהלכו ההורים מנסים להבין האם יש לילדים שיעורי בית ולגרום להם לשבת ולהכין אותם ואילו הילדים, מצידם, מנסים לשכנע שלא היו שיעורים/ שסיימו אותם בכיתה/ שיעשו אותם אח"כ ובכלל – שיעזבו אותם בשקט ויאפשרו להם לנוח אחרי יום מלא במטלות לימודיות, חברתיות ואחרות.

אז מה עושים כאשר הילד לא מכין שיעורי בית? למה הנושא הזה גורם לחיכוכים בכל כך הרבה משפחות ואיך אפשר לשפר את המצב ולהפחית את הלחץ?

מריבות משפחתיות סביב שיעורי בית – למה זה קורה?

הורים וילדים רבים מתנגשים סביב סוגיית שיעורי הבית, כיוון שכל "צד" מופעל ממוטיבציות שונות, שפעמים רבות מנוגדות זו לזו.

מהצד של ההורים

* רצון לארגן את שגרת הבית בשעות אחה"צ והערב, זמן שמנקז לתוכו מטלות משפחתיות נוספות רבות כמו מקלחות, ארוחת ערב וכד'.

* רצון לראות את הילדים מגלים אחריות לשיעורי הבית, שנתפסים כ"עבודה" שלהם בתקופת הילדות.

* זיכרונות אישיים של ההורה מחוויות לימודיות בילדות, דפוסי למידה שהוא חש צורך להנחיל לילדיו ועוד.

מהצד של הילדים

* רצון לשקט ושלווה, אחרי שעות ארוכות בהן השקיעו מאמץ קוגניטיבי ונפשי מפרך במסגרות הלימוד.

* צורך בסביבה משפחתית-חברתית, שמוביל לאי רצון להכנת שיעורי בית, משימה שעושים בדרך כלל לבד.

* פעמים רבות שיעורי הבית כוללים מטלות חזרתיות ולא מעניינות, אשר משעממות את הילד וגורמות לחוסר חשק לעסוק בהן.

מה עושים כאשר הילד לא מכין שיעורי בית ואיך אפשר לעזור?

בדומה למוקדי חיכוך נוספים במשפחה, גם כאן הרבה מאוד תלוי בהורים – בגישתם כלפי העניין ובנכונות שלהם לסייע לילד להתמודד עם הקושי, במגוון אמצעים.

מוותרים על הכעס

כעס לא יעזור לשנות את המצב והדבר הגרוע ביותר שתוכלו לעשות, הוא לאפשר לשיעורי הבית להפוך למוקד של מאבקי כוחות במשפחה.
אם גם אתם מצויים במעגל מריבות חוזרות ונשנות עם הילדים בנושא הכנת שיעורי בית – כדאי לשנות את הגישה ולחפש דרכים אפקטיביות יותר להגיב, כאלה שלא יפגעו במערכות היחסים המשפחתיות.

מעבירים את האחריות

שמעתם את זה לא פעם ואולי גם אמרתם בעצמכם – האחריות על שיעורי הבית היא של הילדים. הגיע הזמן להתחבר לתובנה הזו, להתחבר באמת, ולא רק מהשפה לחוץ.
אנחנו שואפים לגדל ילדים אחראים, שיוכלו לנהל את חייהם בעצמם ולשם כך אנחנו מוכרחים לתת להם את הכלים שיאפשרו להם לעשות זאת.
זכרו כי שיעורי הבית הן מטלה שקיבל הילד ממוריו ואי הכנתם תגרור תחושה לא נעימה של הילד בכיתה ועלולה אף להוביל לסנקציות שיופעלו עליו בביה"ס. זו לא המשימה שלכם ולא אתם תהיו אלו שיגיעו לכיתה בלי שיעורים מוכנים. זה שלו!

נשארים בסביבה

העברת האחריות על שיעורי הבית לילד, באופן מהותי, לא אומרת שכהורים אנחנו צריכים לצאת לחלוטין מהתמונה, בוודאי לא כאשר מדובר בילד עם קשיי למידה או ילד שנמצא בקווי תפר משמעותיים כמו המעבר מבי"ס יסודי לחטיבה או מהחטיבה לתיכון.

כהורים, עלינו צריכים לשדר לילד שאנחנו עדיין שם – נשארים בתמונה ועם האצבע על הדופק: מבררים, שואלים, מציעים עזרה כשצריך.

נותנים כלים שיסייעו ללמידה

תשאלו, ובצדק, אבל מה עושים בפועל? מחר בבוקר? איך משנים את הדינמיקה המשפחתית סביב שיעורי הבית?

התשובה מתחלקת לשני חלקים מרכזיים.

כלים פיזיים

* צרו סביבת למידה מסודרת ומצוידת, שנמצאת במקום קבוע ונקי מהסחות דעת ומאפשרת שגרת לימודים אפקטיבית. הקפידו על הכנת שיעורי בית רק שם.

* צרו סדר יום ולמדו את הילד טכניקות לארגון זמן, למשל – כיצד מפרקים עבודה גדולה לחלקים קטנים ומתי מבצעים כל חלק, קבעו ביחד עם הילד מהו הזמן המתאים ביותר עבורו לעסוק במטלות לימודיות ואפשרו לו לבחור.

בצד הרגשי של הדברים

* הימנעו מהשוואות – לאחים, לחברים, לעצמנו כשהיינו צעירים. כל זה לא רלוונטי, כי הילד שלנו הוא אדם בפני עצמו ויכול להתקדם רק ביחס לעצמו.

* בדקו את עצמכם – האם אתם נוהגים להתבטא בזלזול כלפי חשיבותם של שיעורי הבית? מרשים לעצמכם לדבר רעות במורים ליד הילדים? שימו לב שאתם משדרים מסרים ברורים ולא מבלבלים את הילד עם עמדות סותרות.

* חזקו על התהליך – אל תחכו לשינוי בציונים, הם לא חזות הכל, חזקו את הילד על כל צעד שעשה בלקיחת אחריות על מצבו הלימודי.

* האמינו בהם – ילד שמרגיש שסומכים עליו ומאמינים ביכולות שלו, מקבל הרבה כוחות להתקדם ולהצליח.

* אם אתם לא מצליחים להקנות לילד את אסטרטגיות הלמידה או חשים שהקושי שלו עמוק יותר – פנו לאבחון מקצועי שיוכל לסייע בהבנה אם הילד מתמודד עם קשיי למידה ולטיפול בקשיים שהתגלו.