הילד לא רוצה ללכת לגן – מה עושים?

בוקר טוב. אתם פוקחים את העיניים ומבטיחים לעצמכם בנחישות שהבוקר, ההתארגנות בבית תהיה נעימה ושקטה. בדמיונכם אתם רואים ילדים מוכנים לגן - רחוצים, לבושים ומסורקים שותים כוס שוקו בחיוך כשמוזיקה מתנגנת ברקע.

אתם קמים מהמיטה ומהר מאוד מבינים שהמציאות שונה מהדמיון. הנה, שוב, אתם מוצאים את עצמכם צועקים, משכנעים, מאיימים, משחדים, מתקשרים בכאילו לגננת/לסבתא/לשוטר (מחקו את המיותר) ולא מאמינים שזה שוב קורה.

השגרה הזו מוכרת לכם טוב מדי? כנראה שהמאמר הבא הוא בשבילכם.

הכל היה בסדר ופתאום הילד לא רוצה ללכת לגן

הורים רבים מתארים סיטואציה בה הילד או הילדה, שעד אתמול הלכו לגן בשמחה, מסרבים פתאום בתוקף ללכת. סיטואציה כזו יוצרת אצל ההורים חששות מובנים, שמא קרה משהו בגן והילד לא מרגיש בטוח? אולי מישהו פוגע בו? הדיווחים הרבים בתקשורת על מקרי התעללות בגנים לא מסייעים להרגיע את החרדה ונשאלת השאלה – מה קרה ומה אנחנו כהורים צריכים לעשות?

הסירוב לא בהכרח אומר משהו על סביבת הגן והצוות

חשוב לומר ואולי להרגיע, שברוב המקרים סירוב של ילד ללכת לגן לא מעיד על אירוע דרמטי שהתרחש או על תחושה של חוסר ביטחון של הילד בגן. בדרך כלל מדובר במשהו יום-יומי יותר, כמו מריבה עם אחד החברים בגן, עלבון רגעי מהגננת או סתם תחושה של הילד שהוא לא מקבל את המגיע לו.

לילדים בגילאי הגן אין הבנה אמיתית של מושג הזמן ופעמים רבות, גם אירוע נקודתי שקרה, נתפס על ידי הילד, ומדווח על ידו להורים, כמצב קבוע ולא נעים.

עשו מה שאפשר כדי לברר ולעזור לילד לפתור את הבעיה

כהורים, יש לנו כלים רבים באמצעותם נוכל לסייע לילד בבירור המצב, גם כשאיננו שוהים בגן בקביעות.

לדבר עם הילד – שאלו את הסרבן הקטן מדוע הוא לא רוצה ללכת, האם משהו קרה, האם דבר מה בגן מפריע לו או מפחיד אותו, האם יש משהו שאתם כהוריו יכולים לעשות כדי לעזור. אמרו לו שאתם יכולים לסייע, בכל מצב, והבטיחו לעשות הכל כדי לעזור לו להרגיש יותר טוב בגן.

לדבר עם הגננת – שתפו את הגננת בתחושות ובהתנהגות של הילד. שאלו אותה מדוע לדעתה הוא מסרב להגיע לגן, האם שוחחה איתו בנושא, האם יכולה לתת לו תפקיד מיוחד לימים הקרובים, שיסייע לו להרגיש חשוב ונחוץ ויגביר את החשק להשתתף בפעילות.
גננות הן נשות מקצוע מנוסות ונמצאות עם הילד שלכם שעות רבות בכל יום. הן עשויות להיות שותפות מלאות שלכם בתהליך הבירור ופתרון הקושי.

להתייעץ עם אנשי מקצוע ועם הסביבה הקרובה – אחד הדברים הטובים בהורות, הוא שכמעט ולא תפגשו סיטואציה שהורים אחרים לא התנסו בה בעבר ולא למדו על בשרם מה כדאי ומה לא כדאי לעשות. שתפו חברים, הורים אחרים בגן ואנשי מקצוע בסביבתכם ושמעו מה יש להם להגיד.

נסו לרסן את רגשות האשם ואת השיפוטיות

אחד הדברים שמקשים מאוד על הסיטואציה המשפחתית, כאשר הילד מסרב ללכת לגן, הוא התגובה הרגשית של ההורים. פעמים רבות הורים עסוקים בשאלות כמו מה יגידו עלי בשכונה כשרואים את הילד שלי בוכה מחוץ לגן כל בוקר, איזה מן הורה אני שמאפשר לילדים שלו להתחיל כל יום בבכי, האם אני מפספס/ת משהו חשוב וגורמת לילד שלי נזק בלתי הפיך. השאלות הפנימיות והתחושות (הטבעיות) הללו ,מונעות מאיתנו להתרכז בילד ולקבל את המצוקה שלו בלי שיפוטיות ועם מינימום השלכות.

קבעו עם הילד איך יראה טקס הפרידה שלכם בבוקר והקפידו עליו

השגרה חשובה מאוד לילדים (וגם לבוגרים, אגב) ומסייעת להם לדעת מראש מה צפוי ולהכין את עצמם בהתאם.

כשהילד לא רוצה ללכת לגן – הסבירו לו, בצורה רגועה ונעימה, שבבוקר כל אחד מבני הבית יוצא למשימות יומו, הילדים הולכים ללמוד בגן או בביה"ס וההורים הולכים לעבודה.

ספרו שגם אתם מתגעגעים אליו במשך היום, אבל אתם זוכרים שבסוף היום תפגשו שוב ותוכלו להיות ביחד ולעשות דברים כיפיים.

שאלו את הילד מה עשוי לעזור לו והציעו דרכים מתאימות לפרידה בבוקר – מה עושים עוד בשלב ההתארגנות בבית, באיזו דרך מגיעים לגן, מי לוקח אותו, איך נפרדים בפתח הגן ומתי נגיע לאסוף אותו הביתה.

חשוב - אם הסיטואציה מדאיגה אתכם ויש לכם חשש שהילד חווה, חלילה, התעללות מצד ילדים אחרים או הצוות החינוכי בגן – עליכם לעצור באופן מיידי את השגרה ולעשות כל מה שנדרש כדי לברר לעומק את הנושא, כולל עירוב של גורמי אכיפה וגורמי טיפול.