זה בהחלט לא נעים להפוך ממקור של גאווה למוקד של בושה ומבוכה עבור ילדינו, אך אם זוכרים שמדובר בשלב התפתחותי טבעי וחיוני שיחלוף בסופו של דבר – ניתן להתמודד עם הדברים ביתר קלות.
גיל ההתבגרות מביא איתו לא מעט אתגרים – למתבגרים ולהוריהם גם יחד. אחת ההפתעות הפחות נעימות שמחכה להורים של מתבגרים צעירים היא העובדה שהם מתחילים להתבייש בנו, ועושים זאת באופן מוצהר ובלי לנסות להסתיר או לייפות את העניין.
אז אם הגעתם לשלב שבו אסור לכם לדבר בקול רם מדי, לשיר או חלילה לרקוד (בעיקר ליד חברים של המתבגר/ת), אם אתם זוכים למבטי בוז כשאתם מציעים להצטרף כמלווים לפעילות כיתתית כלשהי, מרגישים שאתם לא מצליחים להגיד את הדבר הנכון בטון הנכון (אפילו שאתם מאוד משתדלים) ובגדול, מקבלים את המסר שעדיף שתצמצמו נוכחות למינימום האפשרי – המאמר הזה הוא בשבילכם.
למה ילדים מתביישים בהוריהם?
ראשית, חשוב מאוד שתדעו כי מדובר בשלב התפתחותי טבעי שעונה על צרכים פסיכולוגיים משמעותיים:
1. יצירת נבדלות מההורים – כשהילד מתבייש בנו, הוא בעצם מאותת לעצמו ולסביבתו שהוא שונה מאיתנו ויש לו זהות מובחנת ואחרת משלו.
2. צורך להיטמע – בגיל ההתבגרות קיימת מוטיבציה גבוהה לא להתבלט ולא להראות שונות כלשהי מהסטנדרט המקובל. בעיני הילד, כל מאפיין ייחודי של ההורים (גם אם מדובר במאפיין חיובי במהותו) – מצביע על שונות שמשליכה גם עליו ולכן יש להצניעו ולהתבייש בו.
3. עצמאות ובגרות – מרחק מההורים והימנעות מהתנהגות שמעידה על קשר רגשי (כמו חיבוק, נשיקה או שיחה אינטימית)
מסייע למתבגרים להוכיח שהם כבר בוגרים.
עוד חשוב להבין כי מתבגרים יתביישו בכם בלי שום קשר למי שאתם, לאיך שאתם נראים ולמה שאתם עושים! תמיד תהיו שמנים או רזים מדי, עניים או עשירים מדי, מבוגרים או צעירים מדי, אשכנזיים או מערביים מדי, חנונים או קוליים מדי.
למרות תחושת המלכוד – יש באמירה הזו משהו מנחם. זה לא תלוי בכם – וזה יעבור.
מורה נבוכים להורה המביך
מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם המצב?
1. התנהגו בהתאם לגילו של הילד – אחד מגורמי המבוכה המרכזיים שמתארים ילדים הוא העובדה שהוריהם מתייחסים אליהם כאל "תינוקות" לכן חשוב שתהיו מודעים לכך ונסו להתנהג באופן מותאם לגילו האמיתי של הילד ולאופן בו מתנהגים בציבור ההורים האחרים.
2. שמרו את ההערות שלכם לרגע פרטי – עשו כל שביכולתכם כדי להימנע להעיר לילד על האופן בו הוא מתנהג בנוכחות חברים. אם אתם ממש חייבים להתייחס למשהו שעשה – שמרו זאת לזמן שבו תהיו איתו לבד ואל תביכו אותו בפני אחרים.
3. היו קשובים – שימו לב מה מעורר אצל הילד את תחושת הבושה ונסו להבין מה קורה שם ומדוע הדבר שאתם אומרים או עושים יוצר כזו מבוכה. במקרים בהם אתם יכולים להימנע מההתנהגות שמביכה את הילד מבלי לוותר על העקרונות ההוריים שלכם – עשו זאת.
4. השתדלו לא להיעלב – הורים רבים מתקשים להתמודד עם השלב החדש בו הם הופכים מדמויות נערצות לגורם מבוכה, אבל עלבון או כעס לא יסייעו כאן. כאשר הילד מתבייש בכם – חשוב לשדר לו שאתם מבינים שמדובר בשלב בחיים, שאתם מרגישים נוח עם עצמכם ושהבושה שלו לא מאיימת עליכם. בכך אתם מנרמלים את התחושה שלו וגם נותנים דוגמה אישית חיה לאופן בו ניתן להתמודד עם ביקורת.
5. אפשרו לילדים ללמד אתכם – פעמים רבות הילדים "ירדו" עליכם: שאתם זקנים, לא מבינים, לא מכירים את הטרנדים שכולם מדברים עליהם וכד'.
אפשר להשתמש בהקנטות הללו כהזדמנות לייצר קרבה. ראשית, הסכימו עם הילדים ודברו על פערי הדורות שחוויתם גם אתם עם הוריכם, ולאחר מכן – בקשו מהם ללמד אתכם והיו פתוחים להקשבה ולהיכרות עם עולמות תוכן חדשים. בלי ביקורת ובלי שיפוטיות.
זה בהחלט לא נעים להפוך ממקור של גאווה למוקד של בושה ומבוכה
עבור ילדינו, אך אם זוכרים שמדובר בשלב התפתחותי טבעי וחיוני שיחלוף בסופו של דבר – ניתן להתמודד עם הדברים ביתר קלות.
מחפשים הדרכת הורים? לחצו כאן.
