איך להתמודד עם גיל שנתיים הנורא?

סביב גיל שנתיים, התינוק המתוק והחייכן מתחיל לעמוד על שלו, מתעקש לעשות דברים לבד, מתנגד לכל הבעת סמכות הורית, לא מוכן לעשות שום דבר שמבקשים ממנו ובוחן את הגבולות בכל דרך אפשרית.

התקופה הזו מאתגרת עבור הורים רבים, שמוצאים את עצמם חסרי אונים, לא מבינים מה השתנה בילד שלהם ולא בטוחים כיצד עליהם להגיב למצב החדש.

במאמר זה ננסה להסביר את הסיבות לשינוי ההתנהגות אצל תינוקות, שהופכים לפעוטות וניתן לכם טיפים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד עם גיל שנתיים הנורא.

גיל שנתיים הנורא – למה זה קורה?

ילדים צעירים עומדים בפני אתגרים דרמטיים בדרך אל ההתבגרות וצריכים לעבור דרך שלבי התפתחות לא פשוטים, כדי להפוך לאנשים העצמאיים, שכולנו רוצים שיהיו.

זה לא נוח ולא נעים - לילד ולהוריו גם יחד, אך מדובר בשלב התפתחותי חיוני שיש לו סיבות פסיכולוגיות ברורות.

הצורך של התינוק בנפרדות

עד גיל שנה וחצי-שנתיים, הילד רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מההורה.

למען האמת – גם ההורים רואים אותו כך, כשלוחה של עצמם.

התינוק תלוי בנו בכל מובן, אינו מסוגל לעשות דבר עבור עצמו וזקוק לסיוע של ההורים בכל פעולה.

סביב גיל שנה וחצי, עם ההתפתחות הגופנית, השכלית והרגשית של הילד, הוא מתחיל להבין שיש לו קיום נפרד משל הוריו ובוחן את משמעויותיו של קיום זה.

הוא מתחיל לזהות את הרצונות האישיים שלו ורוצה לבטא אותם.

פסיכולוגים קוראים לשלב הזה "ספרציה – אינדיבידואציה" כדי לסמל את שתי המשימות ההתפתחותיות המרכזיות של הילד: נפרדות מההורים ויצירת זהות עצמית.

הצורך של התינוק באוטונומיה

הביטוי למשימת הנפרדות, הוא הצורך בעצמאות ואוטונומיה.

הפעוט רוצה להיות עצמאי ולהיות מסוגל לעשות דברים בעצמו. גם הסביבה מסמנת לו שכך עליו לעשות, זהו הגיל שבו בדרך כלל מתחילים לעבוד עם הילד על גמילה מחיתול, מבקבוק ומסממני ינקות אחרים.

השפעות גיל שנתיים הנורא על ההורים ועל היחסים בתוך המשפחה

שלב העצמאות והנפרדות טומן בחובו אתגרים עבור ההורים, ששומעים לראשונה (ובתדירות גבוהה) ביטויים חדשים כמו "לא רוצה", "אני לבד".

הפעוט שדורש עצמאות, לא מוכן לוותר ולעיתים מגיע להתקפי זעם טנטרומים שמקשים על ההורים ואף מפחידים אותם.

הורים רבים חווים רגשות קשים בשלב הזה – תחושות אשמה וכעס, חוסר ביטחון ביכולת ההורית, פגיעה בדימוי העצמי, ויכוחים ואי הסכמות בין בני הזוג וחשש מביקורת חברתית.

איך להתמודד עם גיל שנתיים הנורא?

הדבר החשוב ביותר הוא להבין שמדובר בשלב התפתחותי טבעי, חשוב ובריא.

השינוי שעובר הפעוט שלכם, לא נובע ממשהו שעשיתם לא נכון. להיפך – הוא מעיד על כך שהילד מתפתח כמצופה.

חשוב שתבינו ותפנימו את הסיבות ההתפתחותיות לגיל שנתיים הנושא ותהיו בטוחים בשני דברים:
1. כמו כל שלב התפתחותי אחר, גם זה יעבור.
2. הילד צריך לעבור את השלב הזה כדי לצאת מהצד השני בוגר, עצמאי ובטוח יותר בעצמו וביכולותיו.

איך להגיב להבעות הזעם של הפעוט?

לעמדה הפנימית שלכם מול התנהגות הפעוט יש משמעות רבה.

אם תצליחו, בזמן אמת, לזכור את הלקחים עליהם דיברנו עד כה, גדל הסיכוי שתוכלו לעמוד מול הקשיים בביטחון וברוגע והדבר ישרת היטב אתכם ואת הפעוט.

1. תיווך – הפעוט לא יודע לבטא את תחושותיו במילים ולכן מבטא אותן באמצעות התנהגות. אתם יכולים לעזור לו לתת ביטוי מילולי לתחושות ובכך לסייע לו לחוש מובן וללמד אותו כיצד להביע את עצמו בצורה אפקטיביות יותר.

ביטוי לדוגמה: אני יודעת שאתה כועס עכשיו כי נורא רצית להישאר בגינה, זה באמת לא נעים, אבל אנחנו חייבים ללכת הביתה להתקלח ולאכול ארוחת ערב.

2. חופש בחירה – החליטו מראש מה הילד יכול להחליט בעצמו ואפשרו לו להתנסות בקבלת החלטות הנוגעות לחייו.

ביטוי לדוגמה: מה אתה בוחר? קודם מקלחת ואח"כ ארוחת ערב או קודם לאכול ואז להתקלח?

3. גבולות ברורים – הגבולות חשובים לתחושת הביטחון והמוגנות של הפעוט ולכן צריכים להיות ברורים. את הגבולות יש להציב בצורה רגועה ולא מתוך מלחמת כוחות ולאחר מכן יש לעמוד בהם בעקביות, כדי לא ליצור בלבול.

ביטוי לדוגמה: בבית שלנו לא מרביצים, גם אם כועסים. אם תמשיך להרביץ לי, תצטרך ללכת לחדר ואני אצטרך זמן להירגע ולא אהיה פנוי לקרוא לך סיפור.

4. חיזוקים חיוביים – כבני אדם, יש לנו נטייה טבעית לשים דגש על הדברים השליליים ולהתעלם מהדברים החיוביים. בכל הנוגע להתמודדות עם גיל שנתיים הנורא - זוהי טעות קשה. נסו להתעלם מהתנהגויות לא רצויות ולחזק בצורה נמרצת, ואפילו מוגזמת, את ההתנהגויות הרצויות של הפעוט.

זכרו, למרות שזה לא ניכר כרגע, הילד עדיין קשור אליכם בעבותות ומטרתו העילאית היא להרגיש חלק חשוב מהמשפחה. טפחו זאת.

ביטוי לדוגמה: היה לי מאוד נעים וכיף כשבאת איתי למקלחת כשביקשתי ממך, זו היתה התנהגות מאוד בוגרת ואני גאה בך. עכשיו יהיה לנו זמן לקרוא ביחד סיפור ארוך.

מתי צריך לפנות לקבלת סיוע מקצועי?

ברוב המקרים, גיל שנתיים הנורא חולף מעצמו, בעיקר כאשר תגובת ההורים מכילה ומותאמת.

אם אתם לא רגועים, מרגישים שהילד במצוקה מתמשכת או חווים הרעה בתסמינים בעקבות אירועים משמעותיים במשפחה כמו לידת אח, מעבר דירה או כניסה למסגרת חדשה – מומלץ לפנות להתייעצות עם איש מקצוע מתחום הפסיכולוגיה או הדרכת הורים.